החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

במשפחה שלנו זה לא יקרה!

מאת:
הוצאה: | 2016-09 | 272 עמ'
קטגוריות: עיון

ספר זה זמין לקריאה ביישום מנדלי קורא ספרים בלבד

זמינות:

0.00

רכשו ספר זה:

מה אומרים מובילי שוק ולקוחות על אלון ברוידא
להגיע לחוקה משפחתית מוסכמת, זה לא דבר של מה בכך.
בנעימות וברוגע כמו של פסיכולוג, במקצועיות של רו"ח ובאין סוף סבלנות ונסיון מצליח רו"ח אלון ברוידא ללכד את כלל הרצונות, האינטרסים והאגו של בני המשפחה לכללי התנהגות וכבוד בניהול חברה משפחתית.
אלון, הצלחתך מובילה אותנו לחברה בריאה ומצליחנית תוך שמירה על משפחה מלוכדת ומאושרת.
ליאורה ואיציק אמסלם
הבעלים של קבוצת אלמוג – יזמות ובנייה בישראל.

אלון ברוידא יעץ לנו ולהרבה מאד משפחות בענין העברת נכסים ועסקים מדור לדור. אלון מונע מלחמות ירושה והרבה אי הבנות, ושומר על שלימות המשפחה גם בדורות הבאים. ספרו של אלון הוא ספר חשוב לכל בעל עסק ולכל בן משפחה המעונין להצטרף לעסק.
ד"ר אלי פישר
נשיא פישר תעשיות פרמצבטיות

במשפחה שלנו זה לא יקרה! יגרום לכם לשוחח עם היקרים לכם על נושאים שנמנעתם מלדבר עליהם עד היום, יסייע לכם לגשר על פערים ולפתוח את בני המשפחה לשיחות חשובות על נושאים רגישים שיכולים לבנות או להרוס את המשפחה ואת העסקים שבניתם בעמל כה רב.

רואה חשבון אלון ברוידא, משמש כיועץ ואיש סוד למשפחות המחזיקות בעסקים בתחומים שונים. אלון ברוידא ליווה יותר מ־1,700 משפחות בתהליך של בניית חוקה משפחתית, תהליך שבו בני משפחה מדברים, משוחחים, חושבים, מגבשים פתרונות ויוצרים את מערכת ההסכמות וההבנות בין בני הדור הבוגר, המבקשים להעביר עסקים מדור לדור עם חיוך, ובין בני הדור הצעיר.
זהו ספרו השני של אלון ברוידא, ספרו הקודם מחשבה אחת קדימה על אנשים משפחות ועסקים שהתפרסם בעברית ובאנגלית, זכה להצלחה רבה בקרב בעלי עסקים בארץ ובעולם, המבקשים שמפעל חייהם העסקי יעבור לדור הבא תוך שימור וחיזוק המשפחה.
במשפחה שלנו זה לא יקרה! מקנה לקורא את ארגז הכלים והפתרונות להבנת התהליכים במשפחה, בעסק, ובסביבת המשפחה והעסק. בשפה ברורה, ודרך הצגת סיפורי חיים, מוסברים מושגים כלכליים ועסקיים, תוך שילוב הידע, הניסיון וחכמת החיים של אנשים שבנו אימפריות.

מקט: 15100627
לאתר ההוצאה הקליקו כאן

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


חוקה שהיא מתנה

ספר בראשית מתחיל במשפט: "בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל־פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל־פְּנֵי הַמָּיִם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי־אוֹר. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־הָאוֹר, כִּי־טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי־עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר, יוֹם אֶחָד".

התורה פותחת בצורך של אלוהים לקבוע כללים. כללי משחק שימנעו את התוהו ובוהו וייצרו סדר בעולמו. אלוהים הוא שיצר את העולם והוא זה שמצא לנכון להשליט בו סדר.

לאורך התורה כולה אנו מוצאים סיפורים שונים המתמצים בצורך ליצור כללים כדי להגדיר ציפיות ולהבחין בין המותר ובין האסור, בין הטוב ובין הרע. כללים שנקבעים על ידי הגורם הבכיר בשטח (ההשגחה העליונה).

אלוהים עושה סדר בעולם, מגדיר תחומים וקובע חלוקה של אזורים, תפקידים ומקומות מחיה. בהמשך הוא בא וקובע כללים לאדם ולחווה ומבהיר להם מה המחיר שהם ישלמו על הפרת כללים אלו. סיפורי קין והבל, נח, יוסף ואחיו וסיפורים רבים אחרים הם כולם על הצורך של מי שיצר ומי שחזק ליצור כללים ולהבהירם לסביבתו.

משה רבנו עלה להר וקיבל את לוחות הברית — את עשרת הדיברות שלאורם יפעל עם ישראל. "ויאמר ה' אל משה כתוב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי איתך ברית ואת ישראל... ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר ציווה ה' לעשות אותם..." משה עלה לקבל את לוחות הברית ואת הוראות ההתנהגות הנאותה אשר יחייבו את עם ישראל ויבחינו אותו מכל העמים, והתורה מפרטת לנו את ההוראות השונות שעל פיהן אמור עם ישראל לנהוג. מאז ועד היום ספר התורה משמש לעם ישראל מדריך להתנהגות.

כל אדם שהקים עסק וזכה לפרנס בכבוד את עצמו, את משפחתו ומשפחות רבות אחרות, התווה לו בחייו תורה משל עצמו, שעל פיה הוא נוהג ומבקש שמשפחתו תנהג. תורה זו היא התורה שבעל פה, התורה שעל פיה נוהג העסק ונוהגת המשפחה, וכל זמן שהמייסד ואשתו פעילים, הם אלה שקובעים את התורה, מפרשים אותה ופוסקים לפיה.

עם השנים, כאשר המייסד ואשתו מתבגרים וזוכים להעביר תפקידים וסמכויות לצאצאיהם, טוב יעשו אם יגרמו לכך שהתורה שבעל פה תיהפך לתורה שבכתב — תורה שתנחה את בני משפחתם בהווה ובעתיד ותסייע להם להבין כיצד אמא ואבא היו פועלים במצבים דומים.

חוקה משפחתית מאפשרת לבני המשפחה להיפגש, לשוחח, להעלות נושאים למחשבה ולהתוות יחד דרכי פתרון לתסריטים שונים בחיי המשפחה והעסק.

לא מזמן נפגשתי עם לקוח ותיק שלי. "אתה יודע," הוא אמר לי, "בזכותך יש לי אח. אתה הכרחת את אבא ואמא, לפני כמה שנים, לשבת איתי ועם אחי ולהגיע להסדרים ברורים לגבי דרכי התנהגות וכללי משחק ברכוש המשפחתי. קבענו כללים ואנחנו פועלים לפיהם. עקב כך שהכללים ברורים התחזקה החברות והאהבה בינינו."

כתיבת חוקה משפחתית היא זכות — זכות שניתנת לילדים על ידי הורים שבנו ויצרו אימפריה ורוצים שהאימפריה שבנו בחייהם תעלה רק חיוכים, ותביא אושר ועושר לילדיהם. יש החוששים שכתיבת חוקה משפחתית פותחת תיבות פנדורה. ההפך הוא הנכון. חוקה משפחתית מאפשרת למשפחה להתמודד עם נושאים שונים ולמצוא פתרונות חכמים שנעשים בשיקול דעת ובברכת אמא ואבא.

כשילדינו נולדו שמנו אותם במיטה מרופדת בחדר נעים שהטמפרטורה בו לא חמה מדי ולא קרה מדי; כשגדלו והתחילו ללכת החזקנו להם את היד ולא נתנו להם לחצות את הכביש בלי שנלווה אותם; כשהלכו לבית הספר הדרכנו אותם וסייענו להם בלימודים; כשגדלו וביקשו עצמאות היינו שם בשבילם בעצה ובהכוונה.

הם למדו להיות עצמאיים אך תמיד ידעו שהוריהם שם לצִדם בכל רגע שיידרש, ועתה כשהם בוגרים ומקבלים לידיהם את השליטה בנכסים ובעסקים אנחנו שם לצִדם, אבל מודעים היטב לכך כי לא לעולם חוסן ולא נוכל להישאר לידם לעד. איננו יכולים להבטיח להם כי נהיה תמיד לצִדם, אך אנחנו בהחלט יכולים להשקיע בבניית חוקה אשר תגונן עליהם, תיתן להם את חוכמת החיים והניסיון שלנו ותעזור להם ליישב מחלוקות ואי־הבנות גם בהיעדרנו.

חוקה משפחתית היא המתנה הגדולה ביותר שהורים יכולים להעניק לילדיהם — מתנה ששומרת ומגינה על הילדים מפני עצמם ומפני מחלוקות ביניהם, וזאת תוך שימור חוכמת החיים והמורשת של ההורים — חוכמה שתורגמה לכתב וקיבלה את ברכת ההורים.

חוקה משפחתית גורמת למשפחה לשוחח וללבן נושאים שונים, לדון באירועים שרלוונטיים היום ובאירועים שיהיו רלוונטיים בעתיד. ללמוד מניסיונם של אחרים וגם מטעויותיהם — כדי שהמשפחה שלנו תגן על עצמה מפני גורמים מבית ומחוץ.

כשעזר ויצמן, מפקד חיל האוויר בעבר, תידרך את טייסיו, הוא אהב לחזור שוב ושוב על המשפט הזה: "הסתכלו סביב. זה שאינכם רואים הוא זה שיפיל אתכם..." הוא התייחס לקרבות אוויר, אבל האמרה מתאימה ונכונה גם לעולם העסקי. אנחנו נוהגים לבדוק דוחות כספיים, להיעזר בעורכי דין וברואי חשבון, אבל כמעט שלא משקיעים זמן בתכנון המשכיות ובקביעת כללי משחק ברורים וקלים להפעלה, שימנעו מחלוקות ואי־הבנות בין בני המשפחה הצפויים לקבל לידיהם את הבעלות על העסק.

הורים שמבקשים לתת לילדיהם את מה שיצרו בחייהם, טוב יעשו אם לא יסתפקו ברכוש ובנכסים שצברו, אלא יעניקו להם, לצד הרכוש והנכסים, גם מתכון לשלום בית: מערכת כללי הפעלה — כללי המשחק לשותפות העתידית של הילדים ונוהלי הפעלה שישמשו אבן בוחן לכל פעולה שלהם בהווה ובעתיד.

חוקה משפחתית איננה מסמך סטנדרטי. לא ניתן לשלוף חוקה משפחתית מתוך מעבד תמלילים כלשהו. חוקה משפחתית נכתבת מהלב, מהלב של אמא ושל אבא ומהלב של כל מי שיקר להם. היא נכתבת מהלב אך משולבת בהיגיון ובניסיון רב־שנים.

חוקה משפחתית היא מערכת הסכמות שנגבש יחד, מערכת הסכמות המגלמת בתוכה אהבה, אמון, כבוד, היסטוריה משפחתית, מערכות יחסים ודרכי התנהגות שאנו פועלים לפיהם והיינו מבקשים מילדינו, מנכדינו ומנינינו, המבקשים לכבד את זכרנו, לפעול לאורם. עצם הדיון בהם מחזק מאוד את הקשרים של בני המשפחה המעורבים, מגבש אותם ומסייע להם לפעול כבר היום כצוות ולהתמקד בחזון ובמטרות של המשפחה ושל העסק.

אמרו רבותינו: "הדיבור — לבוש למחשבה. כשהאדם מדבר — נגלית מחשבתו." חוקה משפחתית מאפשרת לבני המשפחה לשוחח, לתאם עמדות, הבנות וציפיות ולמנוע ככל האפשר הפתעות ואכזבות. תיאום הציפיות כשהוא משולב בברכתם של ההורים, מביא לחיזוק הקשרים במשפחה ולחיזוק עסקי המשפחה שיוצרת דבוקה אחת מול כל גורם שמחוץ לה ומאיים לפגוע במה שנבנה בעמל כה רב. הלכידות המשפחתית והמחויבות לחברה העסקית מסייעות למשפחה להתגבר על הקשיים הצפויים בהעברת העסק מדור לדור.

ערב כניסתו לארץ המובטחת, שלח משה מרגלים לתור אותה. הוא ביקש לצפות בה ולהבין את אורחותיה וסכנותיה קודם שהוא נכנס אליה. החוקה המשפחתית מאפשרת למשפחה להבין את הבעיות שבהן היא צפויה להיתקל, והשיחות בדרך לגיבוש החוקה יאפשרו לבני המשפחה להבין מראש למה הם נכנסים, מול מה יתמודדו ואילו פתרונות הם יכולים לתת.

תנו לילדיכם את האפשרות לבנות חוקה משפחתית והטביעו את חותמכם החיובי על החברה ועל המשפחה לעוד שנים רבות.

על פחד, אומץ ועסקים משפחתיים

הבעיה העיקרית במעבר בין־דורי היא הפחד מפעולה. דווקא אנשים חזקים מאוד שבנו אימפריות מפחדים משינוי, ונתקעים במודל שהתאים להם כשהיו צעירים, אך לא מתאים כשהם מגיעים לשלב שבו כוח מתבטא ביכולת לוותר על כוח לטובת עתיד האימפריה הכלכלית שבנו. הם דומים במידה רבה לאותה ארנבת שנעמדת ללא תזוזה מול פנסי המכונית שעומדת לפגוע בה. אם לא תזוז מהדרך סופה ידוע, ולא בגלל שהנהג רוצה לפגוע בה, אלא בגלל שהרכב לא יוכל לעצור בזמן. הדבר היחיד שיכול להציל אותה הוא פעולה שלה שתגרום לה לזוז מהדרך ולא להיפגע.

כל עסק מצליח תחילתו בחזון, מטרה בעלת משמעות, ערכים ותמונה ברורה של העתיד. כל עסק מצליח מאופיין על ידי שלושת הפרמטרים הללו, וכל עסק שהמשפחה מתחילה לאבד אותו הוא עסק שאחד או יותר מהפרמטרים הללו חסר בו.

כדי לבנות עסק, חייבים המייסדים להיות בעלי יוזמה, ידע ונכונות להשקיע זמן, כסף וחוכמת חיים. אך באלו אין די, אם ברצונם להעביר את העסק לדור הבא. העברת העסק לדור הבא מחייבת את דור המייסדים לכוחות נפשיים ולהחלטות לא קלות, שדורשות יכולת עמידה בלחצים מצד האנשים הקרובים להם ביותר. ההתנגשות בין האינטרסים הברורים של העסק ובין האינטרסים של בני משפחה קרובים, שעתידם חשוב למייסדים, גורמת לא פעם לאנשים חכמים, נבונים ומנוסים, להתנהג בדרך הפוכה לחלוטין מזו שהם עצמם היו מייעצים לכל אדם אחר שאינו בן משפחה.

כאשר הפחד מהתוצאות של פעולות מסוימות הופך להיות מה שמוביל את העשייה או את האי־עשייה, ההיגיון העסקי נעלם והחלטות עסקיות מבוצעות ומונעות על ידי אמוציות שגורמות להחלטות שגויות, שהמאפיין אותן הוא שיבוש מוחלט של מטרות ויעדים של העסק ושל המשפחה, שיבוש המוביל לחורבן כלכלי ולאובדן השליטה בעסקים של מי שנחשבו לאורים ולתומים של התעשייה בארץ.

הסתכלו סביבכם, מה קרה לעסקיהם של מי שהיו נשיאי התאחדות התעשיינים — מה קרה לתנורי שביט, עסק שהיה בבעלות משפחת בומה שביט, והיום חדל מלהתקיים? מה קרה לעלית — מדוע מרק מושביץ ואבא פרומצ׳נקו ויתר המשפחות המייסדות מכרו את חלקם בעסק שנחשב עד היום לפאר התעשייה בארץ. מדוע עסקים מובילים בתעשייה בישראל, גדולים כקטנים, נפרדים מהמייסדים ומבני משפחותיהם: עסיס ומשפחת בז׳רנו, ארדי ומשפחת יגלום, אמקור אמפא ומשפחת גורודצקי, פולגת ומשפחת פולק, גוטקס ומשפחת גוטליב, ועוד רבים אחרים. חלק מבני המשפחות הללו קיבלו כספים ופנו לנתיבים אחרים, אך רק מעטים מהם הצליחו לשחזר את ההצלחה של דור המייסדים. וחמור יותר: רוב בני משפחות המייסדים, הדור השני או השלישי, שמכרו את עסקיהם כילו עם השנים את ההון שקיבלו ולא הצליחו לייצר הון משמעותי חדש.

מדוע משפחות קרסו ורקנאטי מוכרות נכס כמו אי.די.בי בחצי חינם? האם כולם השתגעו? האם כולם מטורפים או אולי יש כאן תופעה שניתנת להסבר ולפתרון?

לא. הם לא השתגעו. הדבר היחיד שמאפיין את אותם עסקים ורבים אחרים אינו מחסור בחוכמה, בניסיון או בכסף, אלא עודף פחד. פחד מקַבלת החלטות בזמן, פחד להכיר במציאות המשתנה ובצורך לבצע שינויים במבנה העסק ובצורת ניהולו קודם שיהיה מאוחר. פחד מקבלת החלטות המעדיפות דיקטטורה עסקית על דמוקרטיה משפחתית. פחד ממסירת המושכות בזמן לידי מי שראוי להנהיג את העסק. פחד ממסירת המושכות למי שאכן יכול להנהיג את העסק והמשפחה קדימה.

רוב העסקים הללו נוהלו על ידי אנשי עסקים מבריקים שהקימו מפעל לתפארת, אך לא השכילו להבין כי עסק בבעלות משפחתית מאופיין על ידי כללי משחק ברורים שכל סטייה מהם תביא לפגיעה חמורה בו ובמשפחות השולטות בו. עם זאת, אין ולו גם עסק אחד שקיים שלושים שנה ויותר ונוהל על ידי אנשים שאינם מתאימים לתפקיד, על ידי אנשים שאינם מעוניינים בתפקיד ו/או אנשים שהכשרתם היחידה לתפקיד היא עצם היותם "הבן של".

הדור הראשון מקים את העסק. מדובר בדרך כלל באדם אחד או בכמה אנשים, שלכל אחד מהם ידע וניסיון בתחום מסוים והשילוב ביניהם יוצר כוח. אבל כפי שאמר אותו פיזיקאי, "אין תנועה בלי כוח," מי שעוסק בעסקים משפחתיים אומר ש"אין המשך תנועה בלי השקעה של כוח נוסף."

מי שחושב שהעסק שלו יהפוך להיות "המחלקה הסוציאלית" של בני משפחתו, אלה שבאים לעבודה אבל לא במטרה לעבוד, מחלקת "נוח לי", מקום שאליו יופנו כל בני המשפחה שלא מצאו מקום עבודה אחר או כל בני המשפחה שאינם רוצים לעבוד אך מחפשים פרנסה, כדאי שיבין, הוא ומשפחות שותפיו, שקלושים הסיכויים שהעסק שבנו יחדיו בדור הראשון ימשיך להתקדם הלאה לדור השני.

כאשר המייסדים לא מבינים שאין עסק בעולם המנוהל על ידי 18 מנכ"לים, או אפילו על ידי שלושה מנכ"לים — דינו של העסק נחרץ! לא ייתכן שכל אמא תבקש מבעלה התעשיין לדאוג לעבודה לבן שלא מצא עבודה אחרת. לא ייתכן שהיא לא תבין כי העסק חייב לקבל אליו את החזקים ביותר מבני המשפחה ושהוא לא נועד לשמש מקום מפלט למי שלא מצא מקום עבודה מחוץ לעסק המשפחתי, או גן המשחקים של בני המשפחה — ארגז חול שכולם משחקים בו בלי לקבל אחריות למעשיהם ולתוצאות מעשיהם.

ברור שעסקים שיש להם הון עצמי גדול יכולים להרשות לעצמם להפסיד ולהמשיך הלאה, אבל כמה פעמים אפשר להפסיד? כמה פעמים אפשר לבצע שגיאות עסקיות מהותיות ולא לשלם את המחיר? כמה פעמים יוכלו עסקים לספוג טעויות — טעויות שניתן להסבירן בסיבות רבות ומשונות, אך הן מתמצות בדרך כלל בגאווה, בחוסר הקשבה ובחוסר התייחסות לאזהרות שבאו מהשטח. אזהרות שלא אחת באו מתוך העסקים שנפגעו, אבל איש לא התייחס אליהן בזמן.

עסק משפחתי הוקם כדי לפרנס את בני המשפחה ולא כדי לספק להם מקום עבודה. אם העסק מנוהל בצורה טובה ומרוויח כסף, עדיף מצב שבו בני המשפחה ישתזפו בים וייהנו מהדיבידנדים, על מצב שבו בני המשפחה המסוכסכים ביניהם פוגעים ביכולת התפקוד וקבלת ההחלטות של העסק וגורמים לפגיעה ברווחיותו. משפחה שמרשה לעצמה להעביר את המחלוקות המשפחתיות בין בני הדור הצעיר אל תוך העסק ולא בונה חומות סיניות בין שיקולים משפחתיים לשיקולים עסקיים, תמצא את עצמה במהרה ללא עסק וללא משפחה.

דן פרופר, מבעלי השליטה באֹסם ואשר שימש במשך שנים רבות בתפקיד מנכ"ל החברה ויו"ר הדירקטוריון שלה, התראיין בעבר ואמר שישמח לסייע לילדיו למצוא עבודה בכל מקום שיחפצו אך לא באֹסם. במעשיו ובהתבטאויותיו נתן דן פרופר את הביטוי למגבלות הכוח: גם כשאתה מבעלי עסק תעשייתי מוביל, אינך יכול להבטיח את כניסתם של כל ילדיך אליו. ואם אינך יכול למנוע זאת, כדאי שתשב מול הראי ותחשוב לאן הולכים. דן פרופר החליט שלמרות השנים הרבות שהשקיעה משפחתו באֹסם, הוא מעדיף למכור את מניותיו בחברה ולחלק את הכסף בין ילדיו.

לא אחת הורים נאלצים להכריע במשפט שלמה מודרני בין ילדיהם — איזה ילד יעבוד בחברה ואיזה לא. הורים רבים שאינם רוצים לעמוד בפני הסוגיה הבעייתית מעדיפים להימנע מהחלטה ולעקוף את הבעיה והולכים, באופן מסוים, בדרכו של דן פרופר: שום ילד לא נכנס לעסק המשפחתי, שהילדים ימצאו לעצמם מקום עבודה אחר בשוק החופשי. ובראש החברה יעמוד מנהל מקצועי חיצוני או שותף בחברה שנבחר על ידי כל בעלי המניות יחדיו בזכות כישוריו המקצועיים ולא בזכות שם משפחתו.

מנהל שמונה חייב להיות מנהל שמקשיבים לו. משמעות הבחירה בו היא מתן סמכות מוחלטת לגבי הנעשה או לא נעשה בתחומי המפעל שאותו הוא מנהל. בתור בעל הסמכות הוא יורה לכל הכפופים לו, לרבות בני משפחתו — הורים, אחים, ילדים וקרובים אחרים — מה לעשות והמילה שלו היא המילה האחרונה. האם בני המשפחה מוכנים לתת למי מהם כוח שכזה? או שמא צריך לתת את סמכות הניהול למנהל חיצוני נטול כל אמוציות וקשרים עם בני משפחה? האם המנהל החיצוני יקבל מהמשפחות השולטות די גיבוי כדי למלא את תפקידו בצורה הראויה, גם כשהמשמעות של ניהול שכזה היא שהאב המייסד צריך לגבות החלטה השולחת את בנו הביתה?

רוב ההורים מפחדים להתייחס לנושא בצורה רצינית. איש העסקים המצליח יתקשה להסביר לרעייתו מדוע אחרי 40 שנה הוא לא מסוגל לספק לכל ילדיו פרנסה בעסק שהוא הקים. הוא גם יתקשה להסתכל לילדיו בעיניים ולומר להם שדווקא הבן של השותף, ולא הם, נמצא ראוי לנהל את המפעל ושכדאי שהם יחפשו עבודה במקום אחר. הוא מפחד לבשר זאת לילדיו. מפחד מעימותים ומסכסוכים. מפחד שלא יזכה לראות את נכדיו בארוחות ערב שבת. הוא מבין שיש בעיה, אבל חושב שהכרעה היום עלולה לגרום למתח פנים־משפחתי ולכן מעדיף לדחות אותה.

למתי? לפעמים להרבה זמן.

הוא מודע לכך שצריך להחליט. הוא רואה את הסביבה, שומע מה אומרים הספקים, רואה שהמתחרים שלו מתחזקים עקב דחיית החלטתו, אבל טומן את ראשו בחול. קופא במקומו כמו אותה ארנבת שחוצה כביש בלילה ונקלעת לאור פנסי הרכב המסנוורים. הוא לא יודע לאן לזוז ובמקרים רבים חורץ את גורל העסק שהקים.

איש העסקים המצליח, אך כבר לא כל כך צעיר, פוחד משאלות שבמשך שנים רבות לא הקדיש להן מחשבה רצינית:

מי ישלם לי ולרעייתי את הפנסיה שלנו?

האם ילדינו מוכשרים מספיק כדי לנהל את החברה ולהבטיח לי ולרעייתי את רמת החיים שלה אנו רגילים?

האם מסירת ניהול העסק לידיו של אחד הילדים תקפח את זכויותיהם של ילדים אחרים?

האם עלי לכתוב צוואה?

האם עלי לחלק את כל רכושי בחלקים שווים או להעביר לכל יורש נכסים נפרדים?

האם הילדים יכולים להיות שותפים בעסק?

האם כפיית שותפות על הילדים תוביל בעתיד למחלוקות ביניהם, שרק יגבירו את הבעיה שאת פתרונה אני מנסה לדחות?

האם עלי למכור היום את העסק שהקמתי או את העסק שאבא הקים? ומה זה אומר עלי?

בעבר הוא לא פחד מדבר. לא הפחד הביא את העסק שלו להיות המוביל בתחומו, אבל שנים רבות חלפו מאז. המציאות השתנתה ומי שלא יצליח להתגבר על הפחד יקבור את העסק שהוא עצמו בנה.

תחום העסקים המשפחתיים הוא תחום שבו כבר קיים ניסיון רב. דווקא בישראל נצבר ניסיון יחסי רב יותר מאשר בחו"ל, ומפליא עד כמה הבעיות דומות, חוזרות על עצמן וניתנות לפתרון, אם רק רוצים. ואם מתחילים לטפל בהן בזמן.

אני נשאל לעתים תכופות מהם אחוזי ההצלחה בפתרון בעיות בעסקים משפחתיים. התשובה פשוטה: מי שמטפל בעסק משפחתי דומה במידה רבה לרופא בחדר המיון. יש לו כל הכישורים, יש לו הצוות, יש לו היכולת, אבל הסיכוי של הלקוח נקבע בהתאם למצב שבו הגיע לטיפול. אם חולה מגיע לחדר מיון לאחר שכבר נקבע מותו, גם הרופא הטוב ביותר לא יצליח להחיות אותו. ככל שעסק משפחתי יהיה מודע יותר לצורך בטיפול בדור ההמשך, ויתייחס לבעיה ברצינות ובזמן, כך ניתן להציע פתרונות מעשיים יותר וטובים יותר. יש המסבירים לי כי הם יוציאו את החברה שלהם לבורסה ובכך ייפתרו כל בעיות העסק המשפחתי. לצערי אין זה כך. חברה ציבורית נותנת פתרונות מצוינים לנושאים רבים, אבל היא במפורש לא פותרת את בעיות העסק המשפחתי. ההוכחה הטובה ביותר לכך היא מספרן הרב של החברות הציבוריות שבעליהן מטריחים את עצמם לייעוץ זמן רב אחרי שהן כבר נסחרות בבורסה. חברה ציבורית לא נותנת תשובה לשאלה איזה ילד ייכנס לעבוד בחברה ואינה מתייחסת לשאלה כיצד לתגמל את הילדים שאינם עובדים בחברה. חברה ציבורית אפילו אינה מסוגלת לקבוע מחיר לעסקאות בין בני המשפחה, שכן עקב הסחירות הנמוכה של רוב החברות הציבוריות, המחיר בבורסה אינו משקף את הערך הריאלי של החברה. וכאשר באים לבצע עסקה בין בני משפחה המחזיקים במניות של חברה ציבורית, מגלים שהצדדים המעורבים דורשים לקבל הערכות שווי בלי להתחשב במחיר המניות בבורסה.

עסק משפחתי המבקש להמשיך ולהיות מקור לעושר ולאושר לבעליו ולבני משפחותיהם חייב לקבל טיפול ובזמן. בדיוק כמו שרולס רויס מפוארת נזקקת לטיפול, שימון ותחזוקה, ואם אלו אינם ניתנים בזמן, גם המכונית היקרה ביותר תיעצר בסופו של דבר. ככל שנקבע, מוקדם ככל האפשר, את "כללי המשחק" בעסק המשפחתי ובמשפחות השולטות בו, כך נגדיל את הסיכוי להפוך אותו למקור לחיוכים ולא לחיכוכים עבור כל בני המשפחה.

לא אחת הפתרון אינו פשוט וכולל שילוב של ידע בפסיכולוגיה, פיננסים, משפטים, מימון והרבה אהבה — כן, אהבה היא חלק בלתי נפרד מהעברת עסק מדור לדור. אם המשפחה מסוגלת לבטא אהבה, אמון, כבוד ופרגון, סיכוייה להעביר את העסק שבבעלותה מדור לדור יגדלו בצורה ניכרת.

הפתרון כולל ייעוץ שיחזק את השותפים, את השותפים לעתיד ואת בני משפחותיהם בבואם לקבל החלטות שצפויות להשפיע על גורלם האישי ועל גורל העסקים שבבעלותם. הפתרון כולל בסופו מתן ביטוי להסכמות ולהבנות בין כל המעורבים, אבל חשוב להבהיר שהרבה לפני הניסוח המשפטי מבלות המשפחות המעורבות הרבה שעות, שבועות ואף חודשים במחשבה על המבנה הרצוי של הפתרון המועדף עליהן ובבחירת האלטרנטיבות השונות שבפניהן וההתגבשות סביבן.

לכל עסק מצליח שניצב בפני בעיות דומות ניתן למצוא פתרון. השאלה היא האם לבעלי העסק ולבני משפחותיהם יהיה כוח ואומץ לקבל את ההחלטות הראויות בזמן. יש תרופות שחלק מהן לא כל כך טעימות, אבל אם נוטלים אותן העסק ימשיך להרוויח, להתפתח ולגרום הנאה לבני המשפחות המייסדות עוד שנים רבות.

לשרוד את ההצלחה

הבעיה הקשה ביותר של קבוצת כדורגל או כדורסל שזכתה בכתר האליפות היא היום שאחרי הזכייה — איך שומרים על משמעת; איך גורמים לשחקנים להבין שביום שאחרי חגיגות הניצחון מתחילה הדרך לאליפות הבאה? דרך שמחייבת מוסר עבודה, אימונים קשים, התמדה ושמירה על כושר שבלעדיהם האליפות שזכינו בה תהיה אירוע חד־פעמי.

זו גם הבעיה שבפניה ניצב כל עסק מצליח: העסק הרוויח יפה בשנה שעברה, מנהליו קיבלו בונוסים ושבחים מהבעלים ומהעיתונות וביום שלאחר פרסום הדוחות הכספיים — מתחילים מחדש. אם כל מה שיעשו זה ליהנות מזרי הדפנה של השנה הקודמת, בשנה הבאה לא יגיעו להישגים של השנה שחלפה זה עתה. כדי להגיע להישגים גם בשנה הבאה צריך להתחיל אותה כשהבעלים והצוות עניים, רעבים ונמרצים. המילה עני אינה מתייחסת למצב הפיננסי, אלא למצב המנטלי של העוסקים במלאכה. כשהיינו עניים, רעבים ונמרצים, הבנו שכדי ליצור שינוי עלינו להשקיע, להתאמץ, "לקרוע את עצמנו", להתאמן, ללמוד, להשתפר, לעבוד סביב השעון, והכול כדי להיות טובים יותר. טובים ביחס לעצמנו וטובים יותר מכל יריב שצפוי לעמוד מולנו.

ככל שהעסק המשפחתי נעשה גדול יותר ומבוסס יותר — הילדים מתרחקים מהרעב. העושר מובן מאליו בעבורם: הרכוש שם, העסק שם, המכונית המפוארת בחניה, הכסף זמין והוא מאפשר חיים טובים ומפנקים, חיים שמרחיקים אותם מהצורך להשקיע או להתאמץ וממושגים כמו "לקרוע את עצמי". כשהכסף זמין ללא כל מאמץ אמיתי, אני מתאמץ פחות, וכשאני מתאמץ פחות, קל יותר למישהו אחר להשיג אותי.

הילדים של בעל העסק המשפחתי שוכחים לעתים איך הוריהם הגיעו לעסק המצליח. במקרים רבים הילדים לא היו שם בשלב ההקמה, כאשר אביהם עבד בפרך ואִמם סייעה לו בכל עבודה אפשרית. כעת הם מקבלים את המצב הכלכלי הטוב והנוח כמצב טבעי — מצב שהיה שם תמיד ויהיה שם תמיד. הם פשוט לא מתאמצים, וכשהם לא מתאמצים הם לא לומדים, הם לא מכשירים את עצמם לקראת קבלת השליטה בעסק. הם מזלזלים, אומרים "יהיה טוב" ומאפשרים לעסק לצלוע ולרכוש להיאכל. הם אפילו לא מרגישים שההון המשפחתי נאכל כי עדיין יש כל כך הרבה ממנו.

זה דומה למצב שלמישהו יש בארנק 5,000 שקל בשטרות של מאה שקל. אם הבן שלו לקח 200 שקל מהארנק הוא לא ירגיש בכך. אבל אם היו בארנק רק 500 שקל והבן לקח שני שטרות של מאה שקל, הוא מיד ירגיש בחסרונם. ירגיש שהארנק הולך ומתרוקן.

מודל הארנק הריק הוא מודל חשוב מאוד לעסק המצליח. עסק מצליח שמבקש לשרוד לאורך זמן חייב לדאוג לכך שלעולם לא ישאיר "בכיס" את כל ההון שנוצר, שכן כך עשויה להיווצר תחושה מוטעית של עושר. עסק שכזה חייב לייצר הפרדה בין ההון ובין הרכוש התפעולי, כדי שבכל פעם שניקח מההון נעשה זאת במודע ונרגיש כיצד "הארנק" הולך ומתרוקן.

עסק שמבקש לגרום לילדים להצליח, חייב לשתף אותם במספרים. לספר להם על תוצאות העבר, על תוצאות ההווה ועל התחזית לעתיד. להפוך את המידע לזמין וברור — ליצור שקיפות. עסק שכזה חייב ליצור את תחושת הרעב והמחסור, כי בלעדיהם לא תהיה לילדים מוטיבציה מספיק חזקה לצמיחה, לפיתוח ולשינוי. מי שחושב שהוא יכול לישון על המסלול כמו הארנב במשל המפורסם על התחרות בין הארנב והצב, צריך לזכור שבזמן שהוא מרשה לעצמו לישון יהיו אחרים שיתמידו במאמציהם לכיבוש ולהרחבה של נתח השוק שלהם על חשבון נתח השוק של היָשֵן.

אז אל תרשו לעצמכם לישון.

התעוררו, הזדקפו, התרעננו, התחילו לפעול במרץ ובהתלהבות, חדשו את הברק בעיניים וצאו למערכה כדי לשרוד את ההצלחה.

למה דווקא מי שאני רואה אותו כמובן מאליו — צפוי לפגוע בעתיד בעסק

איש עסקים מצליח שולט בעסקיו. מטפל מדי יום ביומו בתזרים המזומנים, בלקוחות, בספקים, בעובדים, במלאי המכירות, בקניות ועוד. אולם אם נבחן מה קורה לעסקים המצליחים ביותר, מדוע הם יצאו מידי מי שהקים אותם ועמל לילות כימים כדי לבנות אותם ולגרום להם להגיע לאן שהגיעו — נמצא כי הנושא היחיד שממנו מעדיפים רוב אנשי העסקים המצליחים להתעלם, והיעדר הטיפול בו גורם ל־70% מהעסקים בארצות הברית ובישראל שלא לעבור מדור המייסדים לדור הבנים — הוא המשפחה.

תחילתו של כל עסק במייסד שהפך חלום למציאות. בדרך להגשמת החלום הוא מצרף אליו שותפים — לצורך ידע, כסף או עבודה. צוות המייסדים כולל, בדרך כלל, שניים עד ארבעה אנשים. לצורכי הדגמה נניח שמדובר בשלושה.

שלושת חברי הצוות שהקימו את העסק המצליח נהנים ממערכת יחסים טובה ביניהם, מערכת של אמון והערכה הדדית. לכל אחד מהם יש גם מגרעות, אבל עם השנים הם למדו לחיות זה עם מגרעותיו של זה ולפעול יחדיו למען המטרה המשותפת — הצלחת העסק.

לכל אחד מהמייסדים, שוב לצורך הדגמה, יש אישה ושלושה ילדים. כך קורה שמבלי שנדע יותר מדי פרטים על מהות העסק וגודלו, ברור למסתכל מהצד שעסק עם שלושה שותפים, הקיים מעל 20 שנה, צפוי ליצור לפחות תשעה מועמדים לכניסה. כל אחד מהם אומר בגאווה: הרי אבא שלי הקים את העסק. ברור שאני בפנים.

ואם הם מתחתנים — 18 מועמדים לכניסה. 18 מועמדים בגימטרייה הם ח"י מועמדים. אולם עסק שיאפשר לכל החי להיכנס לתוכו הוא עסק מת. לא ייתכן שעסק ימשיך להתקיים לאורך זמן, אם כל אחד מאותם 18 בני משפחה מצפה להיות המנהל היחיד והבלתי מעורער של העסק. כמות האינטריגות, מאבקי הכוח, המריבות וההתנכלויות ההדדיות יגרמו לעסק הטוב ביותר להתמקד בנושאים שאינם עסקיים, אלא עתירי אמוציות ושיקולים בלתי רלוונטיים. זו הסיבה העיקרית, שעסקים שהיו המובילים בתחומם בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת, יצאו משליטת משפחות המייסדים ועברו לבעלות משפחות אחרות.

מדובר בדרך כלל בעסקים משפחתיים מצליחים (ההגדרה של עסק משפחתי היא של עסק שנמצא בשליטת משפחה אחת או כמה משפחות) עם רווחיות גבוהה, נזילות רבה ונכסים רבים, עסקים שבעלי השליטה בהם התעלמו מהמשפחה ומהשפעותיה על העסק.

בשנים האחרונות החלו באוניברסיטאות המובילות בעולם להכניס תחום חדש בפקולטות למנהל עסקים: עסקים משפחתיים. מוסדות הלימוד בישראל, למרבה הצער, עדיין לא הפנימו שזה תחום חשוב. בלימודי מנהל עסקים לומד כל סטודנט מה עליו לעשות כדי להצליח בעסקים, אבל אף מילה לא נאמרת לגבי עתידו של העסק שכבר הצליח. איך להמשיך ולשמור על העסק, שנבנה בעמל כה רב, גם לדור הבא. זה מצריך לימוד מיוחד שמשלב כמה תחומים: פיננסי, פסיכולוגי, משפטי ובנקאי. רק מי שמבין שעסק משפחתי, חזק ועשיר ככל שיהיה, לא יוכל להמשיך ולהתקיים אם לא יינתן פתרון אמיתי ובזמן לבעיות המשפחה שסובבת את העסק — רק הוא יטפל בנושא ובזמן.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “במשפחה שלנו זה לא יקרה!”