החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
על דרור ניר קסטל

דרור ניר קסטל, יליד 1980, נולד וגדל בעיירה רמת גן. למד לכתוב בגיל ארבע. את שירו הראשון כתב בכיתה ב' בשיעור חברה. אקדמאי בתחום הלשון העברית (תארים ראשון ושני). עוסק כיום בעיקר בעריכת לשון ובכתיבת תוכן. סיפוריו הופיעו בקובצי הסיפורים ... עוד >>

לחיות. יותר או פחות

מאת:
הוצאה: | 2016-05 | 100 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

27.00

רכשו ספר זה:

זהו סיפור על משולש אהבה בלתי אפשרי בצלו של קץ העולם המוכר. לילך ובן הם זוג האוהבים הספקן האחרון, אהבתם עזה ותמה כאהבת ילדים והם שקועים בה ואינם מאזינים לאלפי החוזים והנביאים המנבאים את תחיית המתים ואת הגאולה. המתים שבים מקבריהם כנחילי ארבה, כל אחד בכלי רכבו המיוחד לפי תקופת מותו, וגם מתן שב, בניגוד לרצונו, על אופניו ונקלע למערכת יחסים עם לילך הרגישה והנבונה ובן החולם. כמה זמן יוכלו להמשיך ביחסים אלו לפני שיבינו שאחד מהם מיותר?

לחיות. יותר או פחות היא יצירה חתרנית הצועדת באופן מודע בשבילים מרוחקים מהמוסכמות. הקורא לא ימצא כאן עלילה קלה לעיכול עם כל התפניות השגורות. דרור ניר קסטל אינו מבקש לאפוף את הקורא באשליה המנחמת של מציאות סיפורית חלופית. את חמלתו כלפי גיבוריו הוא מבטא ברסיסים של חשיבה והתבוננות שלעתים הם חדים ובוהקים ולעתים עצובים עד דמעות.

הקורא שייענה לאתגר שיצירה זו מציבה בפניו ימצא כאן פינות בלתי צפויות של יופי. אין ביצירה הזו ולו משפט אחד שנכתב באופן מכני מזווית צפויה מראש. דרור ניר קסטל מוכיח כאן את הייחודיות שלו כאמן שאין לו עניין בריצוי קהלו אלא בקריאת תיגר על גבולות ספרותיים ומחשבתיים.

דרור ניר קסטל הוא עורך, כותב תוכן ולשונאי. סיפוריו הופיעו בקובצי הסיפורים "הולכים ומסתבכים" ו"סיפורים עם חוש הומור״. פרסם ספר שירה דיגיטלי בשם "שירי דרור" בהוצאת כתב. כמו כן ייסד את האתר "ילדי הקומדיה", אתר בענייני קומדיה והומור. זה ספר הפרוזה הראשון שלו.

מקט: 001-2610-001
ביקורת על הספר
מאמר שפורסם על הספר
זהו סיפור על משולש אהבה בלתי אפשרי בצלו של קץ העולם המוכר. לילך ובן הם זוג האוהבים הספקן האחרון, אהבתם […]

א

1.1

בן, יקירי

אני יודעת שזה מוזר לכתוב עכשיו מכתב. אבל אחרי מה שהיה אתמול בא לי לחזור קצת לעבר. יש משהו רומנטי־ספרותי בכתיבת מכתב, וככה אני מרגישה שהיחסים שלנו הולכים להיות.

נכון, מוזר לדבר על היחסים שלנו עכשיו, כשפתאום כל העולם השתנה, ומי אנחנו בכל זה? אבל יותר ממה ששימחה אותי תחיית המתים – על כל מה שבא איתה, החזרה של אלו שאבדו לנו, היעלמות כל רוע, שנאה ובורות – שימחו אותי מימוש אהבתנו, הגוף שלך, הנשימות ואפילו הצחוק.

אז נכון, אי אפשר להתעלם ממה שהיה, מהציניות שלנו כלפי האדם שטוען בפנינו שהוא משיח, כשכולם משוכנעים שהוא צודק וכשכל אחד חושב שהוא משיח, מעין אופנה כזאת. אז היינו היחידים שלא האמינו להם, היינו בטוחים שאנחנו יודעים הכול, שאנחנו היחידים שלמדו מההיסטוריה ונידונו לראות את האחרים חוזרים על טעויות העבר. אבל זהו, ההיסטוריה נגמרה ואנחנו טעינו.

אבל גם אני טעיתי. חשבתי שדי, נגמר לי הסוס, לא אמצא אהבה, לא אמצא מישהו שארצה לחיות איתו, לא אמצא מישהו שייגע בי, שיידע מה אני אוהבת ושיהיה אכפת לו ממני. אני לא יודעת, אולי הדברים קשורים זה בזה, נהיָה לנו טוב כשלכולם נהיה טוב. קירות החשדנות שלנו נפלו כשמצאנו אהבה ותשוקה וכך גם קירות העולם הזה והעולם הבא וכל העולמות.

לא יכולתי להגיד לך בזמן אמת, אבל אני גם חוששת מעט. לא חשבתי שאני יכולה לטעות, לא כך, טעות מושלמת, ההפך מכל מה שחשבתי. אבל אני יודעת ומאמינה שאתה לא טעות. זהו, נגמרו הטעויות, אבל עזוב אותי. מה אתה חושב? הדברים קשורים? בסך הכול אנחנו מתחילים מחדש, עם העולם. כנראה יש קשר…

לא חושבת שאוהבת, אוהבת.

לילך

1.1

ללילך

אוהב אותך יותר מכל דבר.

ממש תודה על המכתב. אני חושב שזו שיטה טובה והיא מוצאת חן בעיניי. מה זאת אומרת אם אני חושב שיש משמעות? בוודאי יש משמעות לכך שאהבתנו מתממשת ביום שהמתים חוזרים, נגמרו המלחמות, נגמר המוות ונגמר הכאב. איך אפשר לחשוב אחרת?

את זוכרת מה אמר המשיח מהים, אותו משיח שחשבנו שהוא עוד מניפולטור שמוכר לנו תעמולה דתית־רומנטית. הוא אמר: “כל מה שאתה צריך זה אהבה”. כן, זה מצחיק, סיסמאות של היפים, של להקות שהחזון שלהן התחרבש. אבל זה בדיוק מה שקרה.

לא הייתה לי שום אהבה לפנייך, לא כזו שתרצה להיות איתי בכל מובן, כזו שתיהנה ממני, שבאמת נמשכת אליי ואני אליה.

ואז הוקוס פוקוס? ברור שיש לזה משמעות, לכול יש משמעות. לטיימינג, לרגע. אז הייתי סקפטי, אבל החלק העיקרי בסקפטיות הוא לדעת לסגת כשאתה רואה הוכחות. מעמד הר סיני קטן עלינו. ראינו את הנס המשמעותי בתולדות האנושות, גם ההיסטוריה וגם המיתוסים, ואנחנו ראינו את זה.

וגם אַת הנס שלי. היו לי חברים שחשבו שאני מקרה אבוד. חשבו שהחיים זה בייסבול, לא הצלחת שלוש פעמים, אז אתה נפסל. אבל זה לא ככה. דרושה הצלחה אחת למחוק את כל הכישלונות הקודמים.

חוויתי הארה, במובן השכלי, הרגשי והגופני, ואת היית חלק מזה. את מבינה את האושר שאני חש עכשיו?

את מבינה כמה אני אוהב אותך? כמה אני רוצה להתעורר לידך כל היום כשהגוף שלנו זה ליד זה?

אוהב ומאושר יותר מתמיד,

בן

1.1

לבן

לילך

  1. :

    שתי מילים- לא שגרתי.
    במילה אחת- וואהו.
    אני מרגישה ללא מילים. ספר שונה, אחר, מיוחד בדרכו, הומור שחור נגדיר אותו.
    הבה נתחיל מהכריכה המהממת שאחראית לה נועה לקס. שתי דמויות שבעיניי נראות כשתי נשים, שמש שוקעת וענני נוצה המתפוגגים להם על רקע קרני השמש השוקעת. נשים שהולכות בנפרד, אחת אחרי השנייה. נדמה שהן ביחד אך מתהלכות בנפרד, השנייה מנסה להשיג את חברתה. תמונה פסטורלית של שלווה ושקט, הרגשה של לבד בעולם. הים בעיניי מסמל מקום שאליו הולכים לשבת עם המחשבות, להתבודד ולהירגע.
    ואם כבר הזכרתי שקט ולבד בעולם אז הנובלה הקצרצרה הזו עוסקת בלילך ובן שהם זוג אוהבים השקועים בעולמם, באהבתם ולא מקשיבים לקולות מסביבם החוזים את בוא הגאולה ואת תחיית המתים.
    ואז זה מגיע חזון העצמות היבשות של יחזקאל הנביא: המתים שבים לתחייה, כל מת ותקופתו הוא לעולם לא מוכר. שונה ממה שעזבו כשמתו. בעיני רוחי ראיתי את המסופר כנחילי אנשים היוצאים מקברם, בתי הקברות מתרוקנים ואנשים מהלכים בעולם אחר כביכול מתוקן יותר. עולם בו אין צורך לנעול דלתות, אין צורך בכסף, אין משמעות לזמן ולימים החולפים, אין תכלית, אין מנהיג למעט אי אילו אנשים שטוענים לכתר המשיח. כל אחד מהם מנסה למשוך מאמינים לשורותיו. אנשים בעולם החדש והמתוקן לא מרגישים רגשות, לא רעבים וצמאים, לא עייפים וגם חסרי רגשות. בעולם הזה גם אין אפשרות למות. האקדח לא הורג, הסכין לא פוצעת, הים פולט אותך בחזרה לחוף, אין מחלות ממש אידיליה. בקיצור- מה זה עולם משעמם.
    מתוך המתים עולה גם מתן שהגיע לעולם המתים לאחר שהתאבד וכעת מאולץ לחזור בחזרה לעולם החיים עם אופניו. הוא פוגש בלילך ובן ונוצר כאן משולש אהבה בלתי אפשרי. כל אחד מהם רוצה שלילך תהיה בצד שלו.
    מתן מתהלך בהרגשת תסכול. הוא לא רוצה את החיים האלו. הוא רוצה לחזור ולהיות חלק מעולם המתים. הוא לא מבין איך חזר לחיות כי הרי המתאבדים לא זכאים לתחיית המתים. מדוע הוא קיבל את ההזדמנות הזו לשוב??
    הנובלה גרמה לי להרהר על אותם אנשים חיים המתהלכים בקרבנו, חיים-מתים. אנשים שלא מוצאים שלווה בנפשם, שתלאות היומיום קשים עליהם והם נאבקים לצוף למעלה, שאין טעם ומשמעות לחייהם. וגם על אותם אנשים החולים במחלות קשות ונפשם מבקשת למות.
    אין כאן עלילה קלה לעיכול והכלה. יש חשיבה והתבוננות על החיים מלמעלה כביכול, על משמעות והכלת החיים לצד הקשיים שכל אחד חווה בחייו הוא. אנשים מתהלכים כזומבים חיים-מתים. כל אחד מאיתנו צריך למצוא את קרן האור שלו בחיים האלו כי בחיים האמיתיים חיים רק פעם אחת ואין הזדמנות שנייה. חשוב לשמור על העקרונות והאמונות שלנו בעצמנו מבלי להיסחף אחרי כל "משיח" תורן המבטיח לנו את הירח והכוכבים.
    "החיים האלו הם שיעור. אתה צריך ללמוד למצוא את הקול הפנימי שלך בהמון. תיהנה מהדרך. תאהב קודם כל את עצמך."
    הפרק האחרון קצת לא היה ברור לי איך הוא מתקשר לעלילה אבל כשהעמקתי וניסיתי להבין את המהות שלו המסקנה שלי היא ש: כל העולם הוא תיאטרון ענק ואנו בני האדם ניצבים בהצגה שנקראת החיים.
    אני נהניתי משעתיים של קריאה שהשאירו בי תובנות ומחשבות להרהר בהם על מהות החיים.
    אני ממליצה על הספר כמילוי מצברים נפשיים.
    קריאה מהנה

  2. :

    אני מודה, לקחו כמה פרקים כדי שאצליח להבין מי נגד מי בנובלה הנהדרת הזאת וכדי שאוכל להתחיל להיסחף לסיפור, אבל כשזה קרה, לא ממש הצלחתי להפסיק לקרוא. אז עברתי מהדיגיטלי למודפס לדיגטלי וחוזר חלילה, כדי למקסם את מעט הזמן הפנוי שיש לי ולגלות מה קרה הלאה.

    הנובלה היא סיפור על עולם אוטופי, של אחרית הימים, אבל הוא מסופר בצורה שונה, יוצאת מהכלל, כמו שרק דרור יודע לכתוב ולספר. האוטופיה לא מושלמת בכלל, יש בה פגמים, ויש בה דמויות ראשיות ומשניות שמתמודדות קצת שונה עם כל הטוב שנחת על העולם הזה. הדמויות שמוצגות לנו הן ברובן מורכבות וממש יכולתי לדמיין כל אחת ואחת מהן ככל שעברו הפרקים. זה גם סיפור על משולש אהבה, אבל דווקא הפן הזה של הסיפור פחות בלט בעיניי ואין עם זה שום בעיה, זה לא גורע בכלום מהסיפור.

    לנובלה מתווסף גם סיפור קצר בספר, "תיאטרון" שנתקלתי בו כבר באסופת הסיפורים "הולכים ומסתובבים" (בעריכת נועה לקס). הוא סוג של צ'ופר נחמד לחיך אחרי שהנובלה הייתה מנה עיקרית מוצלחת ביותר.

    מומלץ לקריאה

  3. :

    "סוף העולם, סוף העולם
    זה התחיל כשהפסקנו לחלום
    כשהפסקנו כבר לקוות
    זהו סוף העולם, סוף העולם
    זה התחיל כשהפסקנו לחלום
    כשהפסקנו כבר לקוות" (מתוך סוף העולם – אביב גפן וברי סחרוף)

    האמנם ?

    בחרתי לצטט את השיר הזה, כיוון שלאורך כל הספר (או ליתר דיוק, הנובלה), השיר הזה התנגן במוחי.
    מה קורה בסוף העולם ? האם קיימת תחיית המתים ? האם קיים העולם הבא ? מה קורה בו ? הנובלה הזו מנסה לתת תשובות או השערות לשאלות אלו ורבות נוספות, בנקודת מבט מעניינת.

    לחיות. יותר או פחות מתאר את החיים אחרי סוף העולם, אחרי "המהפכה" , אחרי תחיית המתים, "עולם ללא כאב, רק תורה ושכינה מבוקר עד ליל".
    מדובר בנובלה קצרה המגולל את סיפורם של לילך, בן ומתן. לילך ובן הם חיים שנשארו חיים לאחר "המהפכה" ולצידם התווספו המתים שחזרו לחיים כמו מתן. בשונה משאר השבים לעולם החיים החדש, מתן שב לחיים לאחר שהתאבד בעולם הקודם, דבר נדיר, שהרי למתאבדים אין תקווה ואין הם אמורים לשוב לאחר תחיית המתים.
    בין השלושה נרקם משולש מוזר של מערכת יחסים לא ברורה. השניים נלחמים על אהבתה של לילך והיא מבחינתה אוהבת את שניהם, עד אשר בן, אשר מחליט, כמו רבים אחרים, להיות משיח ולהביא אליו מאמינים, עוזב את הבית, ביחד עם הילדה שאימץ לו כמאמינה ראשונה. אותה ילדה , נטולת אישיות ורצונות משלה (לפחות בתחילת הדרך), נקראת עם הזמן "תביאי" (משום שכל מה שביקשו ממנה פשוט עשתה, כל מה שרצו פשוט הביאה, וכך נקבע לה שמה, גם אם לא באופן פורמלי).
    כך נותרים להם מתן ולילך. בתחילה נראה כאילו חייהם הופכים טובים, שהרי כל החיים שלאחר תחיית המתים הם חיים טובים בעולם שכולו טוב. עולם ללא גניבות, ללא רוע, ללא פשיעה, ללא אסונות, אך עם הזמן התברר להם שלא כך הדבר.
    מתן ממשיך להיות מיואש מהעולם המשעמם הזה שנוצר ומבקש למצוא את הדרך החוצה, את "היציאה", את החזרה לעולם המתים. כל ניסיונותיו להתאבד בשנית עולים בתוהו שכן אין מוות יותר, הסכין חודרת דרכו, ניסיונות הטביעה כושלים והאקדח לא באמת הורג אותו.
    במקביל בן מוצא את דרכו עם טל, הם מביאים את אדם לעולם – האדם העצמאי הראשון. שם אדם גדל ומתחיל להבין את חייו בתוך העולם הזה. מה טוב ומה רע, ממה לפחד וכיו"ב.
    זה המקום לומר שפה התחילו להתעורר בי אי אילו תחושות של חוסר אמינות בספר. משום שמחד אין רוע בעולם ואין אפשרות להתאבד ומאידך ניכרים חששות באדם, הוא לומד לא לגעת בחשמל (אך מדוע למעשה אם אין כל חשש שיקרה לו משהו), אמו קוראת לו לא לרוץ לים לבדו (שהרי מסוכן שם), ואז נמצא מעין צידוק לדברים בדמות : אמנם אין מוות אך הפחד מהמוות עודנו קיים, או כפי שהופיעו הדברים בספר : "גם אם המוות הלך. הפחד מוות נשאר". לא יודעת, אותי זה לא שכנע. מצאתי את עצמי מתחבטת בכל אלו רבות, וזה מעט העיב על ההנאה מהספר. כך גם לגבי קיומם של רגשות, מצאתי את עצמי שוב ושוב שואלת האם קיימים הרגשות וכיצד, האם קיימים רגשות שליליים. היה לי קשה עם זה בספר.
    נקודת זכות חשובה ראויה לציון בספר והיא הכריכה המדהימה, פרי צילומה של נועה לקס המוכשרת. בהחלט נקודת אור בספר.
    קשה לי לסכם את חוויית הקריאה.
    מחד זהו סיפור מאוד מעניין ששופך אור על מה היה יכול להיות בתחיית המתים, איזה מן עולם היה נוצר לנו שם. (מרגיש לי קצת אופנתי בימים אלו לכתוב על נושאים אלו, אני לפחות קראתי מספר ספרים בנושא) ומאידך היו לי קצת סתירות כפי שתיארתי, דבר שהעיב על הקריאה.
    בגדול, מדובר ברעיון מאוד נחמד.
    אני כמובן לא אכתוב כאן את סופו של הספר, את זה תצטרכו לגלות בעצמכם.

    שלושה וחצי כוכבים ממני לסיכום.

  4. :

    את הנובלה, 'לחיות. פחות או יותר', מאוד לא פשוט לקטלג. אי-אפשר לסכום אותו בפשטות שכן הוא אחר, שונה. לקח לי זמן להתחבר לשוני הזה, לעלילה המדלגת בין הדמויות אך כשהדמויות התגבשו בראשי למעין שבלונה והבנה, הצלחתי ליהנות מהסיפור, לקבל את המסרים שבו ואת העולם המיוחד שיצר לנו מחבר הספר, דרור ניר קסטל.

    גב הכריכה מתאר את העלילה כ- "משולש אהבה בלתי אפשרי בצלו של קץ העולם המוכר" אך הסיפור אינו מסתיים בכך. הרקע הספרותי של העלילה אינו מוכר לנו מחיי היום יום. זה אחרי סוף העולם, עולם המנסה לצמוח השאלה, איך? תחת אילו ערכים? באיזה מחיר?. העולם שנוצר אינו מוכר, הוא אחר אך יש בו המון סממנים מוכרים החל מרגש ועד דברים יותר מוחשיים. שתי קבוצות מרכיבות את עולם זה: החיים, אלו שלעולם לא נפרדו מגופם הפיזי והשבים, אלו שעברו לעולם הבא וחזרו שוב כאנשים בשר-ודם. בן ולילך, משתייכים לאנשים החיים. הם זוג אוהבים, אהבתם אינה יודעת גבולות. אהבה מנחמת, תומכת ומאוד הדוקה. מתן הוא מהסקלה השנייה, זה שחזר. מתן מצליח לערער את בסיס היחסים בכמיהה שלו ללילך. רצונו מערער את הסדר. לילך רוצה את שניהם.
    על מתן צריך לדעת שמותו נגרם בעקבות התאבדות וכשחזר גבות רבות הורמו. מי שמתאבד אינו זוכה להזדמנות שניה, אז למה חזר? מי מחליט איזה אדם יחזור ואיזה לא? האם יש יד מכוונת?, אולי נבואה או שמה מעשה של אלוהים, השטן?
    הכתיבה טובה, הסיפור מהיר בהיקפו כיאה לנובלה אין מריחות והכתיבה מצומצמת ומדויקת אך התפתחותה איטית. אנו מכירים את הסביבה ואת הדמויות הראשיות והמשניות, לאט.
    אהבתי את הדמויות, במיוחד את מתן שהיה מאוד ארצי, אמיתי ומציאותי לצד סממנים של אדם שאינו יכול למות, שעבר דבר או שניים בחיים.
    הסיפור מסופר תחילה כשני סיפורים רק לאחר מכן ישנה תחושה של התלכדות. ההתחלה עברה עליי בעצלתיים, לא הצלחתי להתחבר לרעיון שבבסיס הספר. לעיתים היו בעלילה רעיונות משיחים בעל נפח דתי. אך ככל שהעלילה התקדמה שמחתי שלא הורגש שהדת משתלטת על הסיפור, על המסרים והרעיונות.
    היה לי קל להתחבר יותר כשבמהלך הקריאה הסתכלתי על הטקסט כבעל נפח עלילתי בספרי פנטזיה שאני כה אוהבת המתובלים ברומנטיקה, אנושיות ודילמות.
    העלילה הייתה עבורי מקורית ושינוי מרענן. אני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שנחשפתי לרעיונות הללו בספרות. בנובלה 'לחיות. פחות או יותר' מצאתי שהדרך שבו הסיפור סופר, דרך העברתו לקורא הייתה מוצלחת ויצרה אצלי מחשבה והרהורים על חיים אחרים. לעיתים חשתי אי שקט, כזה חיובי ומושך שגרם לי לסקרנות ולעניין.
    אין זהו טקסט סתמי ומיועד עבור אלו שאינם פוחדים להיפתח ולהיחשף הן לרעיונות שבו ולתהליכים של הדמויות. עבור אותם קוראים אני ממליצה ומאמינה שטקסט זה ימצא חן בעיניהם וחשוב לבוא בראש פתוח.
    קריאה מהנה,
    יעל

  5. :

    מה שנראה לכאורה כספר על משולש אהבה, זה הרבה מעבר לזה.

    תחיית המתים, והגאולה לעולם טוב יותר, אך האם זה משתלם גם למי שרצה למות?

    במקרה הזה, מתן התאבד, ולא הבין למה הוא חזר לחיות.

    בן ולילך הם בני זוג, ומתן משתלב איתם באותו הבית. לילך אוהבת את שניהם, אך כל אחד מהם בוחר דרך אחרת.

    בן בוחר להיות המשיח, ואליו מצטרפת ילדה אשר שמה “תביאי” כי היא מביאה לו את מה שהוא מבקש, ויש לו קהל מאמינים והוא עוזב את הבית בו גר יחד עם לילך ומתן.

    לילך צריכה לבחור את הנתיב בה היא רוצה לחיות או לפגוע בעצמה, אך הבחירה של התהליך נתון בה בלבד.

    מתן מצידו רק מנסה למות, בכל דרך. אבל זה לא מצליח לו, והוא נהיה מפורסם בעקבות זה. האדם היחידי שרוצה למות.

    “השמועה על האיש היחיד שרוצה למות פשטה ביקום, והעולם כמנהגו נהג.” (עמ’ 68).

    חלקו השני של הספר נקרא – תיאטרון. זהו חלק מעניין, אשר לא היה ברור לי בהתחלה איך הוא קשור לסיפור בחלקו הראשון, והוא לא קשור. אך המסר הוא דומה.

    האם אתם רוצים להיות צופים או שחקנים?

    העולם הוא הבמה ואתם השחקנים. אז תבחרו לחיות. יותר או פחות.

    תמונת הכריכה, תמונה אשר צולמה על ידי נועה לקס.

    שמש שוקעת, דמויות אשר הולכות בנפרד זו מזו, אשליה או מציאות?

    זהו ספר המלא בתובנות, ספר לא שגרתי.

    ממליצה על הספר בחום רב!!!

    “אני לא מרשה לך. בפעם האחרונה שהחלטת מי משיח ומי משיח שקר, ויצאת להציל את העם היהודי, הסתבכנו כהוגן.” (עמ’ 28).

  6. :

    חיות. יותר או פחות-דרור ניר קסטל
    שום דבר לא הכין אותי לנובלה הזו שעומדת בפניי.
    כשהגאולה מגיעה, נשמות המתים חוזרות אל העולם
    ותחושת אוטופיה עוטפת את כולם (או אם לדייק כמעט את כולם).
    בזמן שרוב האנשים שמחים על חזרתם של האהובים שלהם והחוזרים שמחים על חזרתם, יש את אלו המעטים שלא מצליחים למצוא את מקומם בעולם החדש.
    מתן שחזר מן המתים, לאחר שלקח את חייו במו ידיו, לא זוכר דבר ממשפחתו ומאהוביו. הוא רואה בחזרתו סבל צרוף.
    לילך שחיה עם בן, בן זוגה, ומיאנה לקבל את תחזיות הגאולה המתקרבת, פוגשת במתן המבולבל ומחליטה להעניק לו משפחה. אט אט היחסים מתערערים והיא לא מוצאת בגאולה שום נחמה.
    וכך בעולם שכולו אמור להיות רק טוב, השניים נאבקים מדיי יום להמשיך ולחיות.
    דעתי על הספר
    לחיות. יותר או פחות. מתאר את הקשיים והכשלונות להיות מרוצים מהחיים גם בעולם מושלם.
    האהבה, שאמורה להיות קלה כל כך, עומדת בפני קשיים ומבלבלת יותר מתמיד.
    הרצון להיות שייך, גם בעולם בו כולו שייכים, עדיין מניע כל אדם.
    אהבת החיים, גם במצבם האופטימלי, היא משימה עבור חלק מהאנשים.
    הנובלה הקצרה הזו משאירה בקורא הרבה יותר ממעט מילותיה (הכתובות היטב) והרבה מהרגש המוסתר היטב בין השורות.
    לסיכום
    ספר מעורר תהיות ומחשבות. כשבא לכם לתהות על משמעות החיים ועל תוכנם, קחו את הנובלה ותצללו למילותיו של דרור ניר קסטל.

הוסיפו תגובה