החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

שלום אורח התחברות / הרשמה

עושה כרצונו

מאת:
הוצאה: | 2016-07 | 368 עמ'

ספר זה זמין לקריאה ביישום מנדלי קורא ספרים בלבד

זמינות:

0.00

רכשו ספר זה:

״חייבת להיות סיבה מספיק מוצדקת שאימא
כל־כך טובה ומסורה מחליטה לעזוב,
ולא מספרת את האמת על מה שקרה…״

אסתי וינשטיין נמצאה ללא רוח חיים ליד חוף הקשתות באשדוד, לאחר שישה ימים של חיפושים. היא שמה קץ לחייה, שהיו סוערים ומלאי מכאוב, ושלאחר מותה נחשפה אליהם מדינת ישראל כולה.
בת למשפחה מכובדת של חסידי גור, שעזבה את העולם החרדי ונותקה מרוב ילדיה. אישה שרוב חייה נאלצה לשתוק ולעשות כרצונם של אחרים — עד שלא יכלה יותר. כאשר החליטה למות, היא החליטה גם לשבור את שתיקתה. לדבר. בעצם, לצעוק. לבתה האחת מתוך שבע, זו ששמרה אתה על קשר ושהייתה האדם הקרוב אליה בעולם, השאירה את הספר שכתבה.
עושה כרצונו הוא סיפור קורע לב על דסי, וסיפור על בעלה יעקב, וסיפור על עולם חסידי אפוף סודות. זה סיפור על רגעים משפחתיים אפלים, על ניסיונות שחרור נואשים, על בחירה ועל בריחה, על ייאוש ועל נקמה.
עושה כרצונו הוא סיפור על אהבה ועל שיברון לב, שתקראו מבעד לדמעות.
״תעשו הכול!! שאנשים ישמעו על הספר ויקראו אותו!״ כתבה אסתי וינשטיין במכתב הפרידה שלה.
הנה הוא לפניכם.

מקט: 15100613
לאתר ההוצאה הקליקו כאן

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


הקדמה

לבי נשבר כשקראתי את הספר של אמא שלי. אני מניחה שגם לבכם יישבר.

אמא שלי היתה אישה חזקה ואוהבת שנאלצה לשמור על סוד. היא נאלצה לשמור עליו בכדי להגן עלי ועל אחיותי – על המשפחה שלה. היא נאלצה לשמור עליו בגלל החינוך שקיבלה, ובגלל החֶברה שבה גדלה. והיא שמרה עליו עד שלא יכלה יותר. עד שהייסורים הכריעו אותה והביאו אותה לבחירה שאין ממנה חזרה.

היא הייתה בת חמישים כשהתאבדה. ארבעים ושתיים שנים חיה כחרדית, מאחורי חומות. שמונה שנים חיה כאישה חופשייה – אך אושרה לא היה באמת שלם. כשהחליטה לעזוב את העולם החרדי נסגרו מאחוריה השערים, והיא נותקה מרוב מה שהכירה ומרוב מי שאהבה.

היא נולדה למשפחה מכובדת של חסידי גור. נישאה בגיל צעיר. ילדה שבע בנות. אך חיי הנישואים, על הקפדנות החריגה הנדרשת בהם למי שהולכים בנתיב של גור, היו קשים לה. במשך תקופה ארוכה נאלצה לחיות חיים כפולים. עוד זמן חלף, והם נעשו קשים ומסובכים עוד יותר. אמא החליטה שאיננה יכולה עוד לחיות במחנק שנכפה עליה. היא עזבה את העולם של חסידות גור, אך גילתה שבזה לא נגמרו ייסוריה. עם שש משבע בנותיה, כולן מלבדי, נותק הקשר. הן נשארו מאחור ולא פגשו בה עוד. גם את נכדיה, מלבד אחד, לא יכלה לפגוש. קיר בלתי עביר של ניכור חצץ בינה לבין עולמה הקודם. היא ניסתה לדבר, אבל קולה לא נשמע. היא ניסתה לשבור את הקיר, אך גילתה שאין בכוחה לעשות זאת. אני חשבתי שעוד תצליח. אבל היא התייאשה, ובחרה במוות.

הספר שהשאירה אחריה הוא מעין כתב אישום נגד החברה שלא איפשרה לה להמשיך ולקיים קשר עם משפחתה. כתב אישום נגד הניכור שהיה מנת חלקה, ונגד הניתוק שנכפה עליה. אמא קיוותה שהסיפור של דסי ויעקב, הגיבורים שלה, יטלטל כמה לבבות. היא קיוותה שירעיד כמה יסודות. היא קיוותה שיסדוק במשהו את הקיר שלא הצליחה לשבור.

אני מפרסמת את הספר הזה, ללא שינויים, כפי שכתבה אותו, כפי שלא השלימה אותו, כי כך רצתה שאעשה. אני מפרסמת אותו כדי שגם אתם תראו את אמא שלי כמו שאני ראיתי אותה - חכמה, אמיצה, נערצת.

אני מפרסמת אותו, כי גם אני מקווה שהוא ישנה משהו. מקווה ובוכה.

תמי מונטג, 2016

  1. :

    אני אדם חרדי, שחושב לחזור בשאלה, אבל אין לי הכוחות היו לאסתי, , אני אשאר בודד, כל ילדי יתרחקו ממני ועוד מס' סיבות…. אבל כמו אסתי נוסע לתל אביב….

    קראתי את הספר מספר פעמים , זה ספר מהמם ומרגש עד דמעות,
    הוא מביע את הרוע והקיצוניות והכוחניות של חסידות גור, את העמדת הפנים והצביעות הבלתי ניתנת להסבר ולהבנה

    קראתי וקראתי את הספר, וכפי שאני מבין הוא מביע אולי אחוז קטן מחייה של אסתי היקרה ז"ל שניסתה להיות חזקה, אבל האטימות גרמה לה עוול בל ישוער
    זה לבד שכל מה שהוא עשה לה הוא עשה בלי רגש, לא דיבר איתה מה רצונה ומה לא, הפך אותה לשפחת מין, וכאשר בסוף היא הסכימה להכל הכל רק לא שגבר זר יבעל אותה, ברגע זה היא הפכה לאשה רעה שחייבים לגרש אותה ולאמלל אותה ולהתעלל בה עד אין סוף בצורה נבזית ביותר, אין מילים

    באתי לנחם את תמי, כי לא יכולתי בלי זה, הכאב שלה הוא חזק מאוד ולא יכולתי להביע רגשותי באם לא אבוא, הספר קינן בליבי שבועות ימים, והרבה שעות היית בוהה באוויר מבלי יכולת לעבוד, וחושב על אסתי היקרה ועל בתה החמודה והמתוקה תמי, ממש לא מפסיק להתבונן בשתיהם ובפרט בתמי על כל תמונותיה הנחמדות וחושב עליהן, עד היכן הגיעו החרדים בכלל וגור בפרט, מהיכן קיבלו את הרוע הגדול הזה

    רבות חושב הנה עכשיו הולך להגיד לאסתי מה עוד אפשר היה לעשות בכדי לרכך את הצער האיום והנורא

    שעות רבות אני יושב באתרים החרדים וכותב וכותב להצדיק את שניהם בכל מילים שרק אפשר

    ממש אפשר להגיד שנקשרתי לספר ולמחברת ולבתה החמודה

    לו היה אפשר הייתי עולה אליה כל יום, אבל בוודאי ארצה להגיע אליה ולדבר ולדבר, שוב ושוב

  2. :

    שלום אייל
    הספר מאד מרגש, ומזיל דמעות
    צריך לדעת:
    א. לא כל מי שנולד חסיד גור, היעוד שלו בחיים להיות חסיד גור, ולא כל מי שנולד בחוגים חסידים או ליטאים או בכל חוג אחר, היעד שלו בחיים להיות במקום שהוא נולד, הוא צריך לקחת צעד קדימה ולעשות מעשה להגיע למקום המתאים לו ביותר.
    ב. יהודי חייב לשמור תורה ומצות, ובזה אין פשרות לומר קשה לי, המצוות מלחיצות אותי, אני מרגיש חנוק. יש גם חילונים שמרגישים חנוקים בחברה והם טוענים שהם חייבים לעשן סמים, וכך הם הורסים לעצמם את המוח והחיים. אדם שמרגיש לחוץ בחברה שהוא נמצא בה, יגש לאיש טיפול, אפשר לגשת לרבנים גמישים שמבינים את העניין. יש לכל דבר פיתרונות.
    שמעתי סיפור על אחד מגדולי דורינו שמשהו בא אליו שהוא קורה ק"ש כל יום שעות, אתה יודע את הבעיה הזו בצבור שלנו. הוא אמר לו תפסיק לקרוא ק"ש ארבעים יום. לפעמים צריך להפסיק תקופה מדברים מסוימים להוריד מהלחץ. "התורה לא נתנה למלכי השרת".
    הפיתרון הוא לא להסתובב בתל אביב עם בחורות, זה לא פותר את בעיות החיים.
    יש פתגם ברוסית שאומרים לאדם שאומר אני לא יכול, קשה לי: "כל דבר אפשרי חוץ מללבוש את המכנסיים דרך הראש".
    ג. אדם שנולד במקום מסויים, בחוג מסויים, הנשמה שלו בחרה את הסרט של החיים שלה, הדבר ידוע בדתות, ובמזרח הרחוק, ובהוליסטיקה וכו'. זוהי רק בעיה שלו, לא של הבעל או האשה, לא של החברה, לא של הילדים, זוהי בחירה שלו להתמודד. וכשצריך עזרה צריך לקבל אותה. לא לשמור בבטן, לדבר.

  3. :

    אני הייתי שמח לקרוא את הספר
    אבל מה זה המחיר הזה??

הוסיפו תגובה