החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

ללכת על כל הקופה

מאת:
הוצאה: | 2011 | 261 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

28.00

רכשו ספר זה:

ניכר עד מאוד כמה אביגדור קפלן, נושם וקרוב להיסטוריה של "הכללית" ומתארה כאילו התרחשה אתמול, אף כי חלפו להם כמעט שני עשורים. הספר רווי אירועים, דרמות, מהפכות גדולות וקטנות, סיפורים אנושיים של דמויות שלעתים שזורים בהם ותמיכה במהלכי השינוי, ולעתים הפוך מכך. הכתיבה מאוזנת וראויה לשבח. אביגדור הצליח, ברוח המנהיגות שלו, הניסיון, ואישיותו, ליצור הזדהות עמוקה עם "הכללית", עת היתה במשבר שכמעט ולא היא אחראית לו, ויצאה ממנו בכוחותיה. אביגדור השכיל להפוך את האיומים שניקרו בדרכה של הכללית באותה עת להזדמנויות. חזונו של אביגדור לשינויים אסטרטגיים ארוכי טווח הוכיח את עצמו במבחן הזמן. הכללית יציבה, איתנה בזכות אותם יסודות שניטעו בעבר. נאמר ע"י לי איאקוקה: "אנו ניצבים כל הזמן מול הזדמנויות אדירות המחופשות לבעיות בלתי פתירות". כך זה נראה בכניסתך לתפקיד מנכ"ל הכללית. אנו עדים להזדמנויות המצוינות שיצרת, מתוך הבעיות שנתקלת בהן." אלי דפס, המנהל הכללי.

מקט: 1-250-1
ניכר עד מאוד כמה אביגדור קפלן, נושם וקרוב להיסטוריה של "הכללית" ומתארה כאילו התרחשה אתמול, אף כי חלפו להם כמעט […]

קופת חולים כללית: ראשיתה של קופת חולים, בוועידה השנייה של הסתדרות פועלי יהודה, בדצמבר 1911. בשל חסרונם של שירותי בריאות במחיר שווה לכל נפש, שיהיו בהישג ידם של פועלי העלייה השנייה, ומחמת תאונה מחרידה שבה נקטעה ידו של פועל במנוע משאבה, הוועידה הכירה ב”נחיצות קופת חולים משותפת של פועלי ארץ ישראל ופועלי חוץ לארץ, בשביל העניינים המשותפים לכולם”.

זמן קצר לאחר שהוחלט בהסתדרות פועלי יהודה על הקמת קופות חולים, נתקבלו החלטות דומות באסיפות הצירים של פועלי הגליל ושל פועלי השומרון (1912). משהחלו לפעול קופות החולים בגליל ובשומרון (1914) נוצר מערך ארצי של שירותי בריאות לפועלים בחסות שלוש הסתדרויות הפועלים החקלאיים.

קופות החולים לפועלים, שגיבשו אנשי העלייה השניה, התבססו על שלושה עקרונות עיקריים: רעיון הקופה הכללית המשרתת את כלל הציבור, רעיון העזרה ההדדית ורעיון ביטוח הבריאות על בסיס שוויוני. שילובם המלא של שלושת העקרונות הללו הוא שעמד בבסיס קיומן ופעולתן של הקופות.

הרעיון למזג את קופות החולים ואת הסתדרויות הפועלים נדון בקרב מנהיגי הפועלים לפני מלחמת העולם הראשונה ואחריה, אך רק בדצמבר 1920, בוועידת פועלים כללית שהתכנסה בחיפה, נוסדה “ההסתדרות הכללית של פועלי ארץ ישראל”, ועם הקמתה בא אל קצו גם הפיצול לשלוש קופות חולים והוקמה “קופת חולים כללית של העובדים העבריים בארץ ישראל” אשר כונתה בקיצור “קופת חולים”.

פרופ’ שפרה שורץ היטיבה לתאר את תולדות הקופה בשנים 1911-1937 והקורא בספרה ייווכח לדעת שהקופה התמודדה, משנותיה הראשונות עד לתקופה המתוארת בספר זה, עם אותם קשיים ועם אותם גורמים שהקשו על תפקודה, וכי חלקם ממשיכים לאתגר אותה גם לאחר התגבשותם בהדרגה של שירותי רפואה ממלכתיים, חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי והתפתחותן המואצת של קופות חולים מתחרות. מראשית דרכה נתפסה קופת חולים כללית כמכשיר ארגוני לגיוס חברים להסתדרות הכללית וכבעלת תפקיד משני בנושאים לאומיים כגון: עלייה, עבודה והתיישבות. בעלי התפקידים בקופה נבחרו לפי מפתח פוליטי, לא אחת בזכות היכרותם עם חברי הועדה המרכזת של ההסתדרות או בשל חברותם במפלגה. פעמים רבות התמנו לתפקידים פעילים ממפלגות הפועלים שהיו קיימות אז, בלי קשר ליכולתם המעשית. בעיות תקציב וקשיי מימון ליוו את עבודת הקופה במשך כל שנות קיומה. מיעוט חברים משלמי מס בשנותיה הראשונות (1911 – 1914), המשבר הכלכלי של שנות מלחמת העולם הראשונה (1914 – 1918), שנות הפעילות שלפני איחוד הקופה במסגרת ההסתדרות (1918 – 1921) ותקופת התארגנות מחדש של הקופה המאוחדת (1921 – 1923), כל אלה נראו כסיבות מובנות לקשיי התקציב. גם התקווה להשגת איזון תקציבי בשנים שלאחר מכן לא התממשה והגירעונות הביאו, כבר בשנת 1926, להקמת ועדת חקירה לבדיקת מצבה הכספי של הקופה ובחינת הדרכים לצמצום גרעונותיה.

בשנת 1918 החלה “היחידה המדיצינית הציונית האמריקאית” את פעולותיה בתחום הבריאות בארץ ישראל. ארגוני הפועלים התנגדו לדרך פעולתה של “הדסה” בארץ, בעיקר בגלל ויכוחים על שליטה במקורות הכספיים שנותבו באותן השנים למתן שירותים רפואיים לכל המתיישבים היהודים בארץ ישראל. בשנת 1922 נחתם חוזה ראשון להסדרת הקשרים בין הדסה ובין קופת חולים. מערכת היחסים בין הדסה ובין הקופה ידעה עליות ומורדות. מנהלי הקופה הבינו בסוף שנות העשרים, שעליהם להקטין את התלות בהדסה ולפעול לפיתוח שירותים אמבולטוריים ושירותי אשפוז עצמאיים. כמי שמספקת שירותי בריאות שוויוניים לפועלים בארץ ישראל, בתקופה שקדמה להקמת המדינה, הקימה הקופה בשנת 1930 את בית החולים בעמק, ובשנת 1933 את בית החולים בילינסון, ששירת את מושבות השרון. שאר בתי החולים של הקופה הוקמו בהדרגה סמוך להקמת המדינה ואחריה.

כבר בתחילת שנת 1930 העלתה קופת חולים בפני ממשלת המנדט הצעה לחקיקת חוק בריאות חובה. בהקדמה להצעה נאמר: “אי אפשר הדבר שפעולה כה חשובה מבחינה סוציאלית ובריאותית תהא נתונה למקריות ולחוסר ביטחון בהכנסותיה, וחובת הממשלה היא להבטיח את קיום הקופה על ידי חוק שיחייב את נותני העבודה, הפועלים וממשלת הארץ להשתתף בהוצאות סידור העזרה הרפואית והכלכלית לפועלים בזמן מחלתם”. הנציב העליון דחה את ההצעה בנימוק של היעדר מקורות כספיים למימון שירותי הבריאות.

במשך כ-15 שנים מאז הקמתה לא היתה זהות בין החברות בקופה ובין החברות בהסתדרות. הקופה הפעילה מנגנון עצמאי לגביית מסי החבר. לא כל חברי ההסתדרות הצטרפו לקופה והקופה צרפה לשורותיה גם כאלה שלא היו חברים בהסתדרות. לאחר ויכוחים נוקבים בין המצדדים בהאחדת גבית מסי החבר להסתדרות ולקופה ובין המתנגדים לאיחוד כזה, החליט הועד הפועל של ההסתדרות, בשלהי 1936, על איחוד החברות בין שני המוסדות ואיחוד גבית מסי החבר על ידי הנהגת “מס אחיד”. המס האחיד נגבה על ידי לשכת המס של ההסתדרות והיא אשר חילקה אותו בין שני המוסדות. להחלטה זו היתה משמעות רבה על עתידה של הקופה. מצד אחד היא שחררה את הקופה מלעסוק בגיוס חברים לשורותיה ומגביית מסי החבר מהם, אך מן הצד השני, מחירו של השחרור הזה התברר לימים ככבד מאוד, שכן הקופה אבדה את שליטתה על הכנסותיה. להחלטה היסטורית זו, של מיזוג החברות בהסתדרות ובקופה ומיזוג מנגנון גבית מסי החבר, היתה השפעה מרחיקת לכת על התפתחותה של הקופה, והיא גרמה לויכוח מתמיד בין ראשי הקופה ובין הנהגת ההסתדרות על חלקה של הקופה במס האחיד. איחוד החברות ומנגנוני הגביה החזיקו מעמד במשך כששים שנה עד לחקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי בשנת 1994.

כבר בראשית דרכה ראתה קופת חולים בעצמה את הגורם הלאומי המרכזי בשירותי הבריאות של היישוב היהודי בארץ. ראייה לאומית זו באה לידי ביטוי בעיקר בעיתות משבר. עם הקמת המדינה עלתה בדרך הטבע סוגיית מקומה ותפקודה של מערכת הבריאות ומוסדותיה.

כחלק מגישתו הממלכתית הקים ראש הממשלה דוד בן גוריון את צה”ל ואת מערכת החינוך הממלכתי, את המוסד לביטוח לאומי וזרועות ממלכתיות נוספות. כשם שפירק את הפלמ”ח, האצ”ל והלח”י, שנאמנותם היתה חצויה בין המדינה לארגונים הפוליטיים שהקימו אותם, בן גוריון סבר שיש להלאים גם את שירותי הבריאות הציבוריים ולאחדם תחת גג אחד, אך לא עלה בידיו לעשות זאת בשל התנגדותם של חברי ההסתדרות וחבריו במפלגה ששלטו בה, ובשל הצורך להתמודד עם בעיות קיומיות חשובות יותר. רק שנים רבות אחר כך, עם חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, הכירה המדינה בחובתה להבטיח את זכותם של אזרחיה לשירותי בריאות שוויוניים, איכותיים ונגישים.

שירותי בריאות המושתתים על עקרונות סוציאליים היו קיימים בישראל הרבה לפני קום המדינה, והקופה המשיכה למלא תפקידים ממלכתיים גם לאחר הקמת המדינה, שהביטויים העיקריים להם היו: הכשרת אחיות, מתן שירותי בריאות הנפש, הקמת מערך שירותי רפואה קהילתיים בכל היישובים החדשים שהוקמו בנגב, בגליל ולאורך גבולותיה של המדינה, הקמת בתי חולים ציבוריים נוספים והקמת בית ספר לרפואה בנגב.

במשך כ-75 שנים התקיימה בארץ מערכת בריאות ציבורית וולונטרית ללא חקיקה מתאימה הקובעת את זכותו של כל אזרח לקבל שירותי בריאות לפי צרכיו ולשלם עבורם לפי יכולתו. שירותי בריאות ציבוריים ברמה סבירה סופקו לרוב תושבי המדינה במשך השנים הללו על ידי מספר קופות חולים, אשר הגדולה שבהן היתה קופת חולים כללית שביטחה, ערב כניסת חוק ביטוח בריאות ממלכתי לתוקף, למעלה מ-70% מתושבי המדינה.

במשך כל השנים ידעה מערכת הבריאות הציבורית עליות ומורדות. המעיין בהיסטוריה של מערכת הבריאות ילמד, שבכל השנים התמודדו קברניטי המערכת עם קשיים דומים לאלה הקיימים גם כיום בעידן חוק ביטוח בריאות ממלכתי. הצורך להתמודד עם נושאים כגון: השירותים שיכללו בסל הבריאות הבסיסי, עומס התשלומים עבור שירותי הבריאות הציבוריים המוטל על תושבי המדינה כהשתתפויות עצמיות לפי צריכת השירותים, דמי החבר עד כניסת החוק לתוקף ומס הבריאות מעת כניסתו לתוקף, עדכון סל התרופות, קצב פיתוח תשתיות בתי החולים והמרפאות וכיוצא באלה.

על אף כל הקשיים, קופת חולים כללית ושאר הקופות הקימו מערכת בריאות ציבורית על בסיס שוויוני מן הטובות הקיימות במדינות מפותחות בעולם, ללא השענות על חקיקה. מערכת אשר ספקה שירותים רפואיים טובים, ערב כניסת חוק ביטוח בריאות ממלכתי לתוקף לכ-95% מתושבי המדינה.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “ללכת על כל הקופה”