החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

ראי כוזב

מאת:
2016-06 | 280 עמ'
קטגוריות: מתח ופעולה

ספר זה זמין לקריאה ביישום מנדלי קורא ספרים בלבד

זמינות:

35.00

רכשו ספר זה:

עולמה של בקי בת השש-עשרה מתרסק בן לילה, כשהיא חוזרת לבית שלא נותר בו דבר, מלבד עקבות הדם של בני משפחתה. היא פונה לעזרת קרוב משפחתה היחיד, הדוד ג'ייק, ומגלה שהוא למעשה מרשל בתוכנית להגנת עדים. בקי מבינה שעליה לעזוב את עיירת הולדתה השלווה ולחפש דווקא בניו-יורק את התשובות לשאלות שתמיד הטרידו אותה בקשר לעברה המסתורי. מכתב מרובב בדם ובו אצבעו הכרותה של אביה מפגיש אותה עם הבלשית שרון דיוויס, ממשטרת ניו-יורק.

שרון נמצאת בעיצומה של חקירה מתוקשרת, הנוגעת למותה המסתורי של נערת ליווי מפורסמת, חביבת האליטה הניו-יורקית. הבלשית יודעת שרבים היו רוצים שתסגור את התיק ולא תמשיך לחקור, אך היא מאמינה שיש כאן יותר מן הגלוי לעין. מה הקשר בין המכתב האיום שקיבלה הנערה הצעירה למותה של יצאנית הצמרת? כיצד יסתיים המרדף של שרון אחר רוצח מסוכן וסדיסטי? מי המוח המתוחכם שעומד מאחורי הפרשה? האם בקי תזכה אי פעם לראות שוב את אביה? הכול מתחיל ונגמר בהון גנוב שאיש אינו יודע היכן הוטמן.

"ראי כוזב" הוא רומן מתח סוחף ומתוחכם, השוזר בתוכו סצנות טרגיות בצד הומור מושחז, סיפורי אהבה משולבים בדיאלוגים שנונים וסימני שאלה שבסופם תשובות מפתיעות – והכול בשפה קולחת ויצירתית.

זהו ספרה השני של דנה מויסון, סופרת ממוצא ישראלי-אמריקאי, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה וסטודנטית לתואר שני באוניברסיטת תל אביב. ספרה הראשון, "תעתוע אפל", תורגם לאנגלית והפך לרב-מכר בארה"ב.

דנה מויסון, ילידת 1989, סופרת ממוצא ישראלי-אמריקני. נולדה וגדלה בתל אביב, אך ביקוריה התכופים למשפחתה בניו-יורק אפשרו לה לחוות את העיר כמקומית. ניו-יורק הפכה למקור השראה בעת כתיבת הרומן הראשון שלה, תעתוע אפל, אשר מתרחש במנהטן. למעשה, כמה וכמה פרקים נכתבו בסניף הסטארבקס האהוב עליה, הממוקם בקומת המרתף של בניין האמפייר-סטייט.
דנה החלה את לימודיה האקדמיים במהלך התיכון. היא קיבלה תואר ראשון בפסיכולוגיה לאחר שהשלימה את שירותה הצבאי כמאבחנת פסיכוטכנית. בשנת 2012 היא עברה לאלפים הצרפתיים ושם ליטשה את הצרפתית שלה וגם, כנגד כל הסיכויים, רכשה מיומנויות סקי לא רעות. כשחזרה לישראל היא נרשמה לתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת תל אביב. כיום היא בשלבים האחרונים לסיום התואר השני לצד פיתוח קריירה ספרותית ועיתונאית ועבודה במערכת החינוך.
לדנה היה טור קבוע ב-ynet לפני שהוציאה לאור את ספרה הראשון בגיל 23. תעתוע אפל קיבל שבחים רבים על עלילתו המפתיעה והמקורית. הוא תורגם לאנגלית והפך לרב מכר בארה"ב. ספרה השני, רומן מתח גם כן, זכה לעניין רב מיד לאחר צאתו לאור בשבוע הספר האחרון, יוני 2016.

לביוגרפיה על הסופרת באמזון:
http://www.amazon.com/Dana-V.-Moison/e/B017AAJDM8/ref=dp_byline_cont_ebooks_1
לעמוד הסופרת באתר הבית באנגלית:
http://www.danamoison.com/AboutTheAuthor.html

מקט: 4-800-1602129
לאתר הספר הקליקו כאן
סקירה
עמוד הפייסבוק

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


פרק 1

12 בספטמבר 2013. פירלנד, אוקלהומה

19:56

המפקד השקיף על הבית הפרוורי שבו התגוררה משפחתו של המנוול הערמומי. במשך תשע-עשרה שנים הוא הצליח לחמוק מנקמת ידו הארוכה – אבל עכשיו זה נגמר.

שני חייליו הנאמנים היו לצדו, נשקם דרוך. הגיע הזמן לסגור חשבון.

עדיף לחכות עד שיחשיך לגמרי; כך יפחת הסיכוי שיבחינו בהם.

כאילו שזה משנה, חשב.

השמש שקעה. בשעה זו כבר היו רחובות העיירה פירלנד ריקים לגמרי. סבך עלים התגלגל לו ברוח הקלה לאורך הרחוב, כמו הושאל מאיזו סצנה של מערבון ישן.

וובר, אני לא מאמין שהצלחת לשרוד בחור הזה עשרים שנה. אני מזמן הייתי תוקע לעצמי כדור בראש.

ההוראות היו ברורות: יש לחסל את כולם, מלבד המטרה.

המפקד סימן לאנשיו להתכונן לתזוזה. רגע האמת הגיע.

* * *

משפחת מיטשל התיישבה לארוחת הערב בדיוק בשעה שמונה, כפי שנהגו לעשות מדי יום.

"מקס, אתה יודע איפה בקי?" שאלה אמילי בזמן שהניחה על השולחן צלחת עמוסה בקלחי תירס חמים, האהובים על בתה.

"היא שלחה לי הודעה שתישאר לאכול אצל משפחת אוסבורן. עדיין נותר לה ולאשלי ללמוד פרק שלם על מלחמת העולם הראשונה," ענה בעלה.

ברנדון הוריד אל צלחתו בבת אחת שלושה קלחי תירס מהבילים והחל לכרסם ברעבתנות.

"ומה אתך? קיבלת משהו מעניין בדואר?" שאלה אותו אמו.

הצעיר בן התשע-עשרה גלגל את עיניו לפני שחזר להתמקד בקלח שלו. בימים אלו היה אמור לקבל בחזרה תשובות מהקולג'ים אליהם שלח פניית קבלה.

"אל תדאג, יש עוד זמן," ניסה האב להרגיע את בנו.

הפעם ברנדון לא טרח אפילו להסיר את מבטו מהקלח הצהוב.

"בכל מקרה, מקס, אל תשכח לאסוף מחר את החליפה שלך מניקוי יבש. החתונה של אדי ולילי בעוד יומיים," שינתה אמילי את נושא השיחה.

"אמא, יש קולה?" שאל ברנדון, שסוף-סוף הואיל בטובו להסיט את מבטו מהצלחת, וכעת התמקד בכוס הזכוכית הריקה שלו.

"במקרר…" הפטירה האם בחוסר רצון, עוקבת במבטה אחר בנה, שהלך לכיוון המטבח. היא העדיפה שימזוג לעצמו שתייה מקנקן המים הקרים שהציבה במרכז השולחן.

"רגע, החתונה היא בעוד יומיים? שאל מקס. "כי אני לא חושב שמחר אספיק לעבור…"

קול חבטה עז קטע את דבריו; מישהו פרץ את הדלת. עוד לפני שהספיק לקום ולבדוק את העניין, רעש ירייה החריש את אוזניו וראשה של אשתו נשמט על צלחתה. הדם נטף מפצע כניסת הכדור, מעל אוזנה הימנית, והכתים את המפה הלבנה. לחייה השמאלית נחה בשלווה על צלחת החרסינה, עיניה פעורות ומבטן מזוגג.

מקס בקושי הצליח להתיק את עיניו מהמראה המזעזע ולהישיר מבטו אל הרוצח המתועב, שכיוון את אקדחו היישר אליו.

המראה המוכר הצליף בו מיד.

"איפה ברנדון?" שאל התוקף ברשעות.

עיניו של האב החרד נפערו בתדהמה ובאופן בלתי-נשלט נעו ימינה – מסגירות את מיקומו של בנו – שנייה לפני שחזרו לנעוץ מבט באיש שהרס את חייו.

"למטבח!" הורה המפקד לאחד מאנשיו. רק עכשיו קלט מקס שהרוצח אינו לבדו.

"לא! עצור! ברנדון, תברח!" הוא צרח וקם לחוש לעזרת בנו.

מאוחר מדי. קול הנפץ של הירייה ודממת המוות שהשתררה לאחר מכן צרמו לאוזניו.

"זה נראה לי הוגן; עין תחת עין. אתה לקחת ממני את המשפחה שלי, אני לוקח ממך את המשפחה שלך."

באותו רגע הבין מקס שהסיוט הנורא, ממנו חשש כל השנים, הפך למציאות.

ברוך הבא לגיהנום.

דקות ספורות שמשנות את חייך לנצח: אשתך נרצחת לנגד עיניך, בנך הבכור נורה למוות והאויב המושבע שלך עומד מולך עם אקדח בידו ואומר:

"הגורל של המשפחה שלך כבר נחרץ. מעכשיו אני האלוהים החדש שלך. אני אקבע אם תחיה או תמות ואיך זה בדיוק יקרה, אז כדאי מאוד שתתחיל לשתף פעולה."

עיניו הכחולות של מקס שיפדו את פרצופו של ריי הלבורגן, ראש ארגון הפשע הגדול ביותר בניו-יורק. הוא כבר התכוון לומר לו ללכת לעזאזל ולרוץ היישר אל הקנה המבורך של אקדחו; המוות לא הפחיד אותו יותר.

לפתע נזכר – בקי. צמרמורת חלפה בגבו. הוא חייב להציל את בתו הצעירה. אסור שהלבורגן ידע על קיומה. הוא חייב להרחיק את החלאות האלה מכאן לפני שהיא תחזור.

"ניצחת, הלבורגן, אעשה כל מה שתרצה."

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “ראי כוזב”