טררם

דן תמרי מקבל מתנת יום הולדת מופלאה ליום הולדתו העשירי, אבל הוא לא מעלה בדעתו אילו בעיות תגרום המתנה לו ולמשפחתו.

האם יסכים דן לוותר על המתנה המיוחדת שלו ?

האם סוף סוף תפתר תעלומת הגניבות המסתורית המטרידה את דיירי השכונה ?

את התשובות תגלו בעלילה המשעשעת והמפתיעה שלפניכם.

מקט: 9-62840-459-3

מסת"ב: 978-1-62840-459-3

לאתר ההוצאה הקליקו כאן

סקירת הספר באתר סימניה

דן תמרי מקבל מתנת יום הולדת מופלאה ליום הולדתו העשירי, אבל הוא לא מעלה בדעתו אילו בעיות תגרום המתנה לו ולמשפחתו. […]

---

פֶּרֶק א

כָּל אֶחָד זָקוּק לְתַחְבִּיב

שָׁלוֹם יְלָדִים,

 

שְׁמִי דָּן תָּמָרִי, וַאֲנִי כִּמְעַט בֶּן עֶשֶׂר.

 

אַבָּא שֶׁלִּי תָּמִיד אוֹמֵר שֶׁכָּל בֶּן אָדָם צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֵיזֶשֶׁהוּ תַּחְבִּיב, מַשֶּׁהוּ שֶׁעוֹשִׂים לֹא כִּי חַיָּבִים, אֶלָּא בִּגְלַל שֶׁאוֹהֲבִים וְנֶהֱנִים בֶּאֱמֶת לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ.

 

הַתַּחְבִּיב שֶׁל אַבָּא שֶׁלִּי הוּא זוֹחֲלִים קַדְמוֹנִיִּים, דִּינוֹזָאוּרִים, שֶׁנִּכְחֲדוּ וְנֶעֶלְמוּ מֵהָעוֹלָם בְּעֵרֶךְ לִפְנֵי 65 מִילְיוֹן שָׁנָה. יֵשׁ לוֹ אֹסֶף שֶׁל דִּינוֹזָאוּרִים שֶׁהוּא הֵכִין בְּעַצְמוֹ מִמַּקְלוֹת שֶׁל אַרְטִיקִים, אֲבָל הַחֲלוֹם הַגָּדוֹל שֶׁל אַבָּא שֶׁלִּי הוּא לְהִצְטָרֵף לִקְבוּצַת מַדְעָנִים שֶׁחוֹקֶרֶת מְאֻבָּנִים שֶׁל דִּינוֹזָאוּרִים וְלַחְשֹׂף שֶׁלֶד אֲמִתִּי שֶׁל הַחַיָּה הַקַּדְמוֹנִית הַזֹּאת. אִם זֶה יִהְיֶה שֶׁלֶד שֶׁל טִירָנוֹזָאוּרוּס אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁאַבָּא שֶׁלִּי יִהְיֶה מַמָּשׁ מְאֻשָּׁר כִּי זֶה הַדִּינוֹזָאוּר הָאָהוּב עָלָיו בִּמְיֻחָד.

 

הַתַּחְבִּיב שֶׁל אִמָּא שֶׁלִּי הוּא יְצִירוֹת אָמָּנוּת, בִּמְיֻחָד תְּמוּנוֹת מוּזָרוֹת, כָּאֵלֶּה שֶׁאֲנִי מִסְתַּכֵּל בָּהֶן וְלֹא מַצְלִיחַ אַף פַּעַם לְהָבִין מַה בְּדִיּוּק הַצַּיָּר הִתְכַּוֵּן לְצַיֵּר שָׁם. בַּסָּלוֹן שֶׁלָּנוּ, לְמָשָׁל, תְּלוּיָה תְּמוּנָה שֶׁאִמָּא אוֹהֶבֶת בִּמְיֻחָד. יֵשׁ לָהּ אֲפִלּוּ שֵׁם: “גַּן חַיּוֹת”. תַּאֲמִינוּ לִי שֶׁהִתְאַמַּצְתִּי מְאוֹד לְהָבִין לָמָּה הַצַּיָּר בָּחַר דַּוְקָא בַּשֵּׁם הַזֶּה, כִּי לַמְרוֹת שֶׁבֶּאֱמֶת הִשְׁתַּדַּלְתִּי, לֹא הִצְלַחְתִּי לִמְצֹא בַּתְּמוּנָה הַזּוֹ אֲפִלּוּ, זְנַבְנַב שֶׁל חַיָּה. אֲבָל הֲכִי חָשׁוּב שֶׁאִמָּא נֶהֱנֵית מֵהַתַּחְבִּיב שֶׁלָּהּ. לֹא מִתְוַכְּחִים עִם אֲנָשִׁים עַל הַתַּחְבִּיבִים שֶׁלָּהֶם.

 

אֲפִלּוּ לְאָחִי הַצּוּצִיק יֵשׁ תַּחְבִּיב: לִזְחֹל בִּמְהִירוּת לַמִּטְבָּח לִפְנֵי שֶׁאִמָּא מַסְפִּיקָה לְהַגִּיעַ, לִפְתֹּחַ מְגֵרָה, לִשְׁלֹף מִמֶּנָּה מִכְסֶה שֶׁל סִיר וּלְהָעִיף אוֹתוֹ עַל הָרִצְפָּה. לִפְעָמִים הוּא כָּל כָּךְ נִבְהָל מֵהָרַעַשׁ שֶׁהוּא מַתְחִיל לִבְכּוֹת.

 

גַּם לְאוּרִי, הֶחָבֵר הֲכִי טוֹב שֶׁלִּי, יֵשׁ תַּחְבִּיבִים. קֹדֶם כֹּל הוּא אַלּוּף בְּהַרְכָּבַת פָּזֶלִים. אֵין סִכּוּי בָּעוֹלָם שֶׁאַתֶּם מַכִּירִים מִישֶׁהוּ שֶׁיּוֹדֵעַ לְהַרְכִּיב פָּזֶלִים בְּכָזֹאת מְהִירוּת, וַאֲנִי מִתְכַּוֵּן לְפָּזֶלִים מַמָּשׁ מְסֻבָּכִים, עִם הֲמוֹן חֲלָקִים. אֲבָל הַתַּחְבִּיב הֲכִי אָהוּב עָלָיו הוּא לֶאֱסֹף חוֹבְרוֹת קוֹמִיקְס שֶׁל גִּבּוֹרֵי-עָל כְּמוֹ סוּפֶּרְמֶן, סְפַּיְדֶרְמֶן וּבֶּטְמֶן. הַתַּחְבִּיב שֶׁל אוּרִי מְאוֹד מַשְׁפִּיעַ עָלָיו, כִּי הוּא תָּמִיד שׁוֹאֵל אוֹתִי אֵיזוֹ תְּכוּנָה שֶׁל גִּבּוֹר-עָל הֲכִי שָׁוָה בְּעֵינַי, וְאָז הוּא מַקְרִיא לִי רְשִׁימָה חֲדָשָׁה שֶׁל תְּכוּנוֹת-עָל שֶׁהוּא הֵכִין:

 

1. לִקְרֹא מַחְשָׁבוֹת;

 

2. לַחְזוֹת אֶת הֶעָתִיד;

 

3. לַהֲפֹךְ לְרוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה;

 

4. לִשְׁבֹּר קִירוֹת בְּמַכַּת אֶגְרוֹף;

 

5. לַעֲבֹר דֶּרֶךְ קִירוֹת;

 

6. לִשְׁמֹעַ דֶּרֶךְ קִירוֹת;

 

“תַּגִּיד, אוּרִי, לָמָּה אַתָּה נִטְפָּל לְקִירוֹת?” אֲנִי שׁוֹאֵל אוֹתוֹ. אֲבָל אוּרִי לֹא מַקְשִׁיב לִי וּמַמְשִׁיךְ לַתְּכוּנָה הַבָּאָה בָּרְשִׁימָה:

 

7. לְהָטִיל כִּשּׁוּפִים עַל מוֹרִים בְּבֵית הַסֵּפֶר, בִּמְיֻחָד עַל אֶסְתֵּר הַמּוֹרָה לְחֶשְׁבּוֹן;

 

8. לְהַעֲלִים אֶת בֵּית הַסֵּפֶר בַּיָּמִים שֶׁבָּהֶם הַמִּקְצוֹעַ חֶשְׁבּוֹן מוֹפִיעַ בַּמַּעֲרֶכֶת. רֶגַע… בְּעֶצֶם לְהַעֲלִים בִּכְלָל אֶת בֵּית הַסֵּפֶר…

 

כְּכָל שֶׁהָרְשִׁימָה מִתְקַדֶּמֶת, הַתְּכוּנוֹת שֶׁאוּרִי מַמְצִיא הוֹפְכוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר מוּזָרוֹת, לְמָשָׁל תְּכוּנָה מִסְפָּר 15: לִגְרֹם לְסוּפַת טוֹרְנָדוֹ עַל יְדֵי נְשִׁיפָה מֵהַפֶּה…

 

וְתַאֲמִינוּ לִי שֶׁאִם אֲנִי לֹא אֶעֱצֹר אוֹתוֹ, הָרְשִׁימָה הַזּוֹ אַף פַּעַם לֹא תִּגָּמֵר.

 

“נוּ, דָּן, בַּמֶּה אַתָּה בּוֹחֵר?” אוּרִי סוֹף סוֹף מִתְעַנְיֵן לָדַעַת.

 

 

 

אֲנִי מַבִּיט בְּאוּרִי בְּחִיּוּךְ וְאוֹמֵר, “אֲנִי אֶתֵּן לְךָ רֶמֶז. הַתְּכוּנָה שֶׁאֲנִי בּוֹחֵר עֲדַיִן לֹא מוֹפִיעָה בָּרְשִׁימָה שֶׁלְּךָ וְהִיא קְשׁוּרָה לַתַּחְבִּיב שֶׁלִּי. אוּרִי מִתְרַכֵּז לְרֶגַע וְאָז קוֹרֵא בְּהִתְרַגְּשׁוּת:

 

“הָיִיתָ רוֹצֶה לָדַעַת לָעוּף. לָעוּף כְּמוֹ צִפּוֹר!”

 

אוּלַי כְּבָר הֵבַנְתֶּם, הַתַּחְבִּיב שֶׁלִּי הוּא צִפּוֹרִים. הָאֱמֶת הִיא שֶׁאֲנִי מְשֻׁגָּע עַל צִפּוֹרִים, מִכָּל הַסּוּגִים. אֲנִי קוֹרֵא הֲמוֹן סְפָרִים עַל צִפּוֹרִים, וּבְכָל טִיּוּל אֲנִי לוֹקֵחַ אִתִּי מִשְׁקֶפֶת כְּדֵי לְהִסְתַּכֵּל מָה עוֹשׂוֹת הַצִּפּוֹרִים בַּטֶּבַע. אִמָּא תָּמִיד צוֹחֶקֶת וְאוֹמֶרֶת, “כְּשֶׁדָּן יִגְדַּל הוּא יְקַבֵּל דַּרְגַּת רַב-צַפָּר”. הִיא מִתְכַּוֶּנֶת לְהַגִּיד שֶׁאֲנִי אֶהְיֶה מֻמְחֶה מַמָּשׁ רְצִינִי לְצִפּוֹרִים וּלְהֶרְגֵּלֵי הַחַיִּים שֶׁלָּהֶן.

 

בַּחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל, אַבְרָהָם הַשָּׁכֵן, שֶׁיּוֹדֵעַ עַל הַתַּחְבִּיב שֶׁלִּי, הִזְמִין אוֹתִי אֵלָיו הַבַּיְתָה כְּדֵי לַעֲקֹב אַחֲרֵי זוּג צוֹצָלוֹת שֶׁבָּנוּ קֵן בַּעֲצִיץ עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן שֶׁלּוֹ. בָּאתִי עִם מַצְלֵמָה, וּבְמֶשֶׁךְ שְׁלוֹשָׁה שָׁבוּעוֹת עָקַבְתִּי אַחֲרֵי הַמִּשְׁפָּחָה הַחֲמוּדָה הַזֹּאת, עַד שֶׁהַגּוֹזָלִים פָּרְחוּ מֵהַקֵּן. הָרֶגַע הֲכִי מְרַגֵּשׁ הָיָה לְהַגִּיעַ יוֹם אֶחָד וּלְגַלּוֹת בַּקֵּן שְׁלוֹשָׁה גּוֹזָלִים בִּמְקוֹם שָׁלוֹשׁ בֵּיצִים. אַבְרָהָם אָמַר שֶׁאֲנִי מַזְכִּיר לוֹ חוֹקֵר טֶבַע מֵעֲרוּץ הַחַיּוֹת. הָאֱמֶת שֶׁנִּרְאֶה לִי מַמָּשׁ קוּל לִהְיוֹת חוֹקֵר טֶבַע, אֲבָל לִפְעָמִים אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהַחוֹקְרִים הָאֵלֶּה גַּם קְצָת מְטֻרְלָלִים כִּי הֵם מִתְמוֹדְדִים מוּל הַחַיּוֹת הֲכִי מַפְחִידוֹת שֶׁיֵּשׁ בַּטֶּבַע וַאֲפִלּוּ מְסַכְּנִים אֶת עַצְמָם.

 

לִפְנֵי שָׁבוּעַ נָסַעְנוּ לְעֵמֶק הַחוּלָה וְרָאִינוּ בַּשָּׁמַיִם לַהֲקָה עֲנָקִית שֶׁל חֲסִידוֹת נוֹדְדוֹת. לָכֶם זֶה אוּלַי נִשְׁמָע סְתָם, אֲבָל בְּעֶצֶם זֶה דָּבָר מְרַגֵּשׁ מְאוֹד. חָשַׁבְתִּי עַל כָּל הַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה שֶׁהַחֲסִידוֹת הָאֵלֶּה עוֹבְרוֹת, הַרְבֵּה חֲסִידוֹת מֵתוֹת בַּמַּסָּע הַקָּשֶׁה הַזֶּה, וּבִכְלָל זֶה מַדְהִים אֵיךְ הֵן מַצְלִיחוֹת לְהַגִּיעַ לְיַבֶּשֶׁת אַפְרִיקָה הָרְחוֹקָה בְּלִי לִטְעוֹת בַּדֶּרֶךְ. יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמִּתְבַּלְבְּלִים בְּקַלּוּת בֵּין רְחוֹבוֹת אֲפִלּוּ בָּעִיר שֶׁבָּהּ הֵם גָּרִים.

 

מֻקְדָּם בַּבֹּקֶר אֲנִי אוֹהֵב לִשְׁכַּב עֵר בַּמִּטָּה וּלְהַקְשִׁיב לַצִּיּוּצִים שֶׁל הַבֻּלְבּוּלִים. אָז אֲנִי מַרְגִּישׁ בַּבֶּטֶן הֲמוֹן דִּגְדּוּגִים שֶׁל שִׂמְחָה. לִפְנֵי שֶׁאֲנִי יוֹצֵא מֵהַבַּיִת אֲנִי מְפַזֵּר בֶּחָצֵר זֵרְעוֹנִים לַצִּפּוֹרִים וְשׁוֹמֵר חֵלֶק בַּיָּד כְּדֵי לְהַאֲכִיל דְּרוֹרִים וְיוֹנִים שֶׁאֲנִי פּוֹגֵשׁ בַּדֶּרֶךְ לְבֵית הַסֵּפֶר. בְּיוֹם מֻצְלָח בִּמְיֻחָד אֲנִי פּוֹגֵשׁ גַּם יַרְגָּזִים.

 

 

 

אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אֵיפֹה אֶבְחַר לָגוּר כְּשֶׁאֶגְדַּל, אֲבָל אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁזֶּה יִהְיֶה בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ שׁוֹמְעִים צִיּוּצִים שֶׁל צִפּוֹרִים.