השנה: 1927. המקום: עיירה סובייטית מנומנמת בפלך סְטארְגוֹרוֹד. אִיפּוֹליט מַטְבֵייבִיץ' ווֹרוֹבְּייָנינוֹב, לשעבר ראש אצולת הפלך וכיום פקיד צנוע בלשכה למרשם אוכלוסין, מגלה שאי-שם, בתוך אחד מתריסר הכסאות שהרכיבו את מערכת הישיבה הסלונית בחווילתו שלפני המהפכה, חבויים יהלומיה של חמותו. אל מסע החיפוש של וורוביינינוב אחר האוצר הטרום-מלחמתי מצטרף אליו הנוכל השרמנטי אוֹסְטַפּ בֶּנְדֶר, הרפתקן שמתלבט בין קריירה כבעל מרובה-נשים לבין הצעת כישוריו כצייר בשירות המדינה. המרדף אחר הכיסא עתיד להוביל את צמד הגיבורים לצמתים של התרבות הסובייטית והספרות הרוסית. מ"מוזיאון הרהיטים" במוסקבה, המציג בפני האזרח הסובייטי אכול הקנאה את פאר יצירותיה של רוסיה הצארית, דרך הפלגה במורד הווֹלגה בלוויית תיאטרון אוונגרדי, המעלה עיבוד מעודכן-פוליטית למחזה של גוֹגוֹל, ועד לעיירת הנופש הקָווקזית פּיאָטִיגוֹרְסְק, בה מצא את מותו בדו-קרב המשורר מיכאיל לרמונטוב.
[פרק 1 מתוך 16 בסדרת טלויזיה רוסית המתבססת על הספר:]
לעתים בתחבולות מבריקות, לעתים באופן מקרי לחלוטין, ולעתים תוך החמצה צורבת של הזדמנויות בלתי-חוזרות, מפלסים ווֹרוֹבְייָנִינוֹב ובֶּנְדר את דרכם במציאות הסובייטית האבסורדית של שנות ה-20 המאוחרות. הרומן שנים-עשר כסאות הוא מפסגות הסאטירה של הספרות הרוסית במאה ה-20 ובכלל. גיבוריו האנושיים, וקורותיהם המופלאות, סיפקו נחמה קומית לדורות של קוראים, וציטוטים מתוכו נכנסו לפולקלור הסובייטי ונעשו למטבעות לשון. מעל ומעבר לסיפור הרפתקאות משעשע, פותח הרומן צוהר אל הווי תרבותי שחתר תחת סדרי החיים והאמיתות הנבובות של האידיאולוגיה השלטת. לספר נלווה מבוא מאת ד"ר מרק אמוסין, הזורה אור על הרקע התרבותי של מחברי הרומן ועל האווירה הפוליטית והחברתית שבה נוצר. מקור: Двенадцать стульев / И. Ильф Е. Петров. מרוסית: דינה מרקון
