הפוסט פורסם במקור ב"רדיו ללא הפסקה – המגזין" ומובא כאן כפוסט אורח. ביקורת ספרים – "אומה" / טרי פראצ'ט. יום רביעי,11/08/2010 מאת: מרינה גולדשטיין. אחרי ניסיונות שכנוע חוזרים ונשנים מרינה קראה ספר המשתייך לז'אנר המדע הבדיוני, והתאהבה
אומה / טרי פראצ'ט (הוצאת "קדמת עדן")
בשלהי המאה ה-19 גל צונאמי סחף את תושביו של אי קטן באוקיינוס השקט. נער יחיד שהיה על סירתו במסע ההתבגרות שלו חוזר אל ההרס והאובדן. אותה סערה סוחפת לאותו אי נערה אנגליה, בת אצולה כניצולה יחידה מספינתה.
בעיניהם העולם נחרב, והם מקימים אותו מחדש – הם מקימים את האומה. זו אומה של פליטים שנסחפים לחוף, מנסים להשתקם ולבנות את חייהם מחדש. הספר מביא בפנינו את אותם דברים בסיסיים שהופכים אותנו לאנושיים. הקונפליקט בין האמונות והדת לבין המדע והקדמה והפער בין הצפון האימפריאליסטי לבין הדרום כפי שמעולם לא חווינו אותו.
פראצ'ט רוקח ביד אומן עוד סיפור מופלא בקו של "אי המטמון", "רובינזון קרוזו", "אי הילדים" ואף "בעל זבוב". זו קלאסיקה מודרנית בהתהוות. השיא ביצירתו. אני רוצה לציין שהקריאה מאוד סוחפת, ומתאימה לנוער ומבוגרים כאחד. אני בטוחה שכל קורא ימצא בספר את מה שמעניין אותו וישקע בהנאה מרובה ברובד שמתאים לו. מתחת לרובד סיפורי מופלא, יש עומק פילוסופי ודיון אמיתי בשאלות הכי בסיסיות של החיים.
זאת הפעם הראשונה שקראתי ספר מדע בדיוני (אחרי המלצות חוזרות ונשנות מצד חברי ובן זוגי), וללא ספק, זאת התחלה של התמכרות נפלאה.
