מאי 1945. הנס אלכסנדר, יהודי גרמני שמשרת בצבא הבריטי, מתמנה לחבר בצוות חוקרים שמטרתו ללכוד את ראשי המשטר הנאצי. רודולף […]
פתח דבר
אלכסנדר. הווארד הרווי, הנודע בשם החיבה הנס, הלך לעולמו בחטף ובשלווה, ביום שישי, 23 בדצמבר. שריפת הגופה תתקיים ביום חמישי, 28 בדצמבר, בשעה 2:30 אחר הצהריים במשרפה "הוּפּ ליין", בגולדֶרס גרין, וֶסט צ'אפל. נא לא להביא פרחים. תרומות, למי שמעוניין, להוספיס "נורת' לונדון".
דיילי טלגרף, 28 בדצמבר 2006
הלווייתו של הנס אלכסנדר התקיימה בשעות אחר הצהריים של יום קר וגשום, שלושה ימים אחרי חג המולד. אם להביא בחשבון את מזג האוויר והעיתוי, הנוכחות הייתה מרשימה. יותר משלוש מאות אנשים הצטופפו בבית התפילה. המשתתפים הקדימו להגיע וגדשו את האולם וכל המקומות היו תפוסים. חמישה־עשר איש מבנק "ורבורג'ס" שהנס עבד בו בעבר נכחו, ביניהם המנכ"ל לשעבר והמנכ"ל הנוכחי. ידידיו הקרובים היו שם, כמו גם המשפחה המורחבת. אשתו של הנס זה חמישים שנה, אן, ישבה בשורה הראשונה, ולידה שתי הבנות של בני הזוג, ג'קי ואנט.
חזן בית הכנסת אמר "קדיש". אחר כך השתתק, הביט באן ובשתי בנותיה, ובדרשה קצרה שנשא אמר כמה הוא משתתף בצערן ועד כמה יחסר הנס לקהילה כולה. כשסיים קמו שניים מאחייניו של הנס לשאת הספד משותף.
רבים מהדברים שנאמרו היו מוכרים: הנס גדֵל בברלין. משפחת אלכסנדר בורחת מהנאצים ועוברת לאנגליה. הנס נלחם בשורות הצבא הבריטי. הקריירה שלו כבנקאי זוטר. מסירותו למשפחה וביקוריו הקבועים במשך חצי מאה בבית הכנסת.
אבל היה פרט אחד שנחת כמעט על כולם בהפתעה, והוא שבסוף המלחמה איתר הנס את מקום הימצאו של קומנדאנט אושוויץ, רודולף הס.
עובדה זו עוררה את סקרנותי, כי הנס אלכסנדר היה אחיה של סבתי, דודי הגדול. כילדים הזהירו אותנו תמיד לא לשאול שאלות על המלחמה. עכשיו נודע לי שהנס היה אולי צייד נאצים.
הרעיון שהאיש החביב אך הלא־מיוחד הזה היה גיבור מלחמת העולם השנייה נראה בלתי־סביר. זאת הייתה מן הסתם עוד אחת מאגדות הנס. כי הוא אהב להתחכם ולעשות מעשי קונדס, איש שהכול כיבדו אותו ללא ספק, אבל גם מי שאהב "לעבוד" על המבוגרים ממנו ולספר בדיחות גסות לצעירים, ושלמען האמת גם נטה לגזמנות. ובאמת, אם אמנם הוא היה צייד נאצים, האם לא היה הדבר מצוין במודעת האבל שלו?
החלטתי לברר אם הסיפור הזה נכון.
אנחנו חיים בתקופה שהמסך יורד על מלחמת העולם השנייה – אנו עומדים לאבד את אחרוני העדים ששרדו, וכל שנותר הוא דיווחים שסופרו שוב ושוב פעמים רבות כל כך עד שאיבדו את מהימנותם המקורית. וכך אנחנו נשארים עם קריקטורות. היטלר והימלר כמפלצות, צ'רצ'יל ורוזוולט כלוחמים מנצחים ומיליוני יהודים כקורבנות.
ועם זאת, הנס אלכסנדר ורודולף הס היו אנשים שאופיים היה רב־פנים. לפיכך קורא סיפור זה תיגר על התיאור המסורתי של האחד כגיבור ושל האחר כנבל. שני הגברים נהנו מהערצת משפחותיהם ומכבוד שחלקו להם עמיתיהם. שניהם גדלו בגרמניה בעשורים הראשונים של המאה ה־20 ואהבו, כל אחד בדרכו, את ארצם. מפעם לפעם גילה רודולף הס, הקומנדאנט האכזר, יכולת לחמלה. וגם התנהגות רודפו, הנס אלכסנדר, לא הייתה תמיד מעל כל חשד. ספר זה הוא אפוא תזכורת לעולם מורכב יותר, שמסופר באמצעות חייהם של שני הגברים שצמחו בתרבויות המקבילות אך גם מנוגדות של גרמניה.
זה גם ניסיון לעקוב אחר מסלולים בחייהם של שני הגברים, ולהבין איך קרה שהם נפגשו. והניסיון מעורר שאלות אחדות. איך נעשה אדם רוצח המונים? מדוע בוחר אדם להתעמת עם רודפיו? מה קורה למשפחותיהם של אנשים שכאלה? האם נקמה היא תמיד מוצדקת?
ואף למעלה מזה, הסיפור שלפנינו הוא טענה שכאשר עולמותיהם של שני הגברים האלה התנגשו, השתנתה ההיסטוריה המודרנית. העדות שעלתה מתוך ההתנגשות הזו הייתה חשובה במיוחד במשפטים על פשעי המלחמה שהתקיימו בתום מלחמת העולם השנייה: הס היה הנאצי הבכיר הראשון שהודה בביצוע "הפתרון הסופי" של הימלר ושל היטלר. והוא עשה זאת בפירוט רב ומזעזע. עדות זו, שהייתה חסרת תקדים בתיאור הרשע של בני אנוש, הניעה את העולם לנדור שמעשי זוועה מחרידים כאלה לא יישנו עוד לעולם. מכאן ואילך יכולים מי שסובלים מעוול קיצוני להעז ולקוות להתערבות.
זה גם סיפור של הפתעה. ברקע ההתבגרות הנינוחה שלי בצפון לונדון, יהודים – ואני אחד מהם – תויגו כקורבנות השואה, לא כנוקמי נקמתה. אף פעם לא ממש ערערתי על הסטריאוטיפ הזה עד שנתקלתי בסיפור הזה, או ליתר דיוק, עד שהוא התגלגל לפתחי.
זה סיפור על יהודי שאינו מבליג, שמשיב מלחמה שערה. וגם אם יש כמה דוגמאות מפורסמות של התנגדות – התקוממויות בגטאות, מרידות במחנות, התקפות מהיערות – דוגמאות כאלה הן מעטות. כל אחת מהן ראויה לשבח, כהשראה לאחרים. אפילו אל מול אכזריות קשה, התקווה להישרדות – ואולי לנקמה – עדיין אפשרית.
זה סיפור שלוקט מפרשות היסטוריות, מביוגרפיות, מארכיונים, ממכתבי משפחה, מהקלטות ישנות ומראיונות עם ניצולים. וזה סיפור שמסיבות שלדעתי יתבהרו, מעולם לא סופר במלואו מפיהם של הגברים העומדים במרכזו: הנס ורודולף.
אין עדיין תגובות