מבוך חיי

אז מה אם היא עיוורת?
בכותרת הזו בחרה העיתונאית כדי להציג את דמותה של טליה אלעזר בפני הקוראים.
ואכן, המשפט הקצר הזה, שאינו שאלה אלא הכרזה בהירה ומדויקת, מסכם במילים פשוטות וספורות את סיפורה היפה של מחברת הספר טליה אלעזר. זהו סיפורה של אישה עיוורת מלידה שמסלול חייה מתחיל בילדות מאושרת בטהרן וממשיך משם לירושלים, עושה דרכו בין ערים ותרבויות בארץ ובעולם ושב למקום מגוריה בחולון. כבר מתוך העמודים הראשונים של הספר מבצבצת רוח העקרונות שעליהם בנתה טליה את פילוסופיית החיים המפוכחת שלה. בעיניה כל פרק בחייו של אדם הוא מבוך רב אתגרים ומשימות שיש להתמודד איתם, ואין הם אלא חלק בלתי נפרד מההתנסויות שמלוות את דרכו של כל בן אנוש מהרגע שבא לעולם. טליה אינה מיפה את המציאות ואינה מסתתרת מאחורי מסכות או קלישאות ריקות מתוכן, היא אינה זקוקה לכאלה. היא בוחרת לשים את מבטחה בעתיד הנפרש מולה וממתינה לו באופטימיות מעוררת השראה. את אירועי היומיום היא עוטפת במעטה של הומור וחמלה אנושית כנה, ומטרתה אחת היא, למצות עד תום את חוויית החיים שבהם היא רואה מתנת שמיים.
הדרך להגשמת מטרות וחלומות אינה פשוטה אף פעם, וגם בפניה של טליה נערמו לא מעט מכשולים ומהמורות. ההישגיות והנחישות הטבועות בה נענו בחומות של הסתייגות וספקנות, ולא דלת אחת נטרקה בפניה. אבל באורח פלא כל טריקה כזו שפגעה והכאיבה, פתחה עבורה צוהר חדש של תקווה והצלחה. האם ויתרה על העונג הממכר שהעניקה לה הקריאה בספרים, הצפייה במחזות, טיולי ההרפתקאות ברחבי העולם? האם הסירובים שבהם נענתה כשהציעה את כישוריה במקומות עבודה יכולים למחוק את ההערכה והאהבה שרחשו לה תלמידיה וחניכיה בבתי הספר שבהם לימדה?
ואיך קרה שבפעם היחידה שטרקה היא את הדלת בפניו של מישהו, נער צעיר וביישן כמותה, כבשה את לבה אהבה גדולה ששום מכשול לא יכול לה?
"צלצול בפעמון הדלת. פתחתי חריץ צר ושמעתי קול של בחור ששאל אם יששכר נמצא בבית. "לא," עניתי וטרקתי את הדלת, אך מיד התחרטתי על המעשה הפזיז. הבחור נשמע כל כך עדין ומנומס, וקולו העמוק כבש אותי. למה פועם הלב בחוזקה? בושה? או אולי אלה הנקישות על הדלת? לא, אין סיכוי שהוא יחזור, אוי, מה עשיתי?
"לא חשבתי שהדלת שסגרתי בפניו של יוסי, ושהמשכתי לעמוד מאחוריה בתקווה שהבחור יגיב או יצלצל שוב תהפוך לדלת מסתובבת הננעלת בצד אחד ונפתחת בצד האחר, ומתווה לי שביל חדש במבוך חיי. התרגשות ובושה הציפו אותי, וחשבתי שאני עומדת להתעלף."
טליה מעמיקה לחדור אל נבכי הנפש הנכספת אל הטוב והיפה שיש לעולם להציע. היא שולחת לקוראיה מסר מציאותי חם ומנחם שבא לידי ביטוי בסיפור האישי שלה.

מקט: 001-2780-001

קטע וידאו/אודיו קשור

קטע וידאו/אודיו נוסף

סקירה על הספר בבלוגיה

מאמר שפורסם על הספר

אז מה אם היא עיוורת? בכותרת הזו בחרה העיתונאית כדי להציג את דמותה של טליה אלעזר בפני הקוראים. ואכן, המשפט […]

---

תצפית על מבוך חייה של טליה

בואו! התקרבו! עִמדו כאן והסתכלו סביב.

למה אתם מתפלאים?

נכון, זו אינה נקודת תצפית אופיינית, זהו נוף עירוני רגיל – בתים, רחובות וחנויות. אנשים, מי ברגל ומי ברכב, ממהרים ואיש לא יודע לאן. שום דבר מיוחד, המולת עיר תוססת ושוקקת חיים.

אנו עומדים במרכזה של העיר טהרן, בירתה של אירן מאז שנת 1795. טהרן ממוקמת בצפון מערבה של אירן, לרגלי הרי אלבורז, וקרובה מאד לאזארביג’אן וארמניה. גבול משותף יש לה עם טורקיה, אפגניסטן, פקיסטן, עירק, ובמפה תוכלו לראות בצפונה את הים הכספי, בדרומה את מפרץ אומן ובדרום מערבה את המפרץ הפרסי.

אירן, שנקראת גם פרס, מופיעה בשם זה במקורות מתקופת פרס ומָדָי של ימי אחשוורוש. את שמה המקורי “אירן” היא שבה ואימצה ב-21 במרץ 1935, תאריך המקביל ללוח השנה הפרסי – שספירתו החלה בשנת 621 לספירה נוצרית ­– ושבו מצוין התאריך ה-1 בחודש פרברדין שנת 1314 כיום מיוחד בתולדות האומה.

ביום זה חוגג העם האירני את ראש השנה הפרסי הנקרא “נורוז”, שפרושו יום חדש. כאן, בעיר הזו, טהרן, נמצא פתחו של המבוך שלתוכו נולדה טליה. והוא אינו היחידי, בעקבותיו ממתינים לה עוד ארבעה, כל מבוך והשבילים שמתפתלים בו, כל מבוך והאתגרים הממתינים בו. על כל החמישה היא תספר כאן, לא תפסח על אף אחד מהם.

הביטו ישר, כן, לשם, מכאן אתם יכולים לראות רק את פתח המבוך כנקודת תצפית, אך אינכם יכולים לראות את המתרחש בתוכו.

סקרנים לדעת מה קורה שם?

ובכן, שם בפתח עומדת ילדה קטנה, מוכנה להוביל אתכם לתוך המבוך, למסע פתלתל בעקבות סיפור חייה. סיפורה, כמו שבילי המבוך, מלא במהמורות, רצוף במעברים שיש

בהם אינספור עליות וירידות, מדרונות תלולים, תהומות עמוקים ומוקשים שזרועים לאורך המסלול כולו. היא תוביל אתכם במבוך בחשכה מוחלטת, אך אתם תראו הכול

ללא פנסים וללא משקפות. זהו מסע המיועד למיטיבי לכת ולבעלי ראייה עמוקה בלבד.
יששכר ואני עם ההורים

יששכר ואני עם ההורים

הילדה היא טליה (ז’אלה) שנולדה עיוורת בטהרן בתאריך ה-1 במאי 1947 שנתיים לאחר לידתו של אחיה הבכור יששכר (ביז’אן), שנולד 12 באפריל 1945.

הם נולדו לאבא אליהו (אליאס) חכמי ולאמא ולנטין (אשרף) חכמי. שם המשפחה הזהה הוא בהחלט לא מקרי – הורי הילדים היו בני דודים.

בעת סיורכם במבוך חייה של טליה, תלמדו להכיר אותה ואת בני משפחתה החל מימי הילדות ועד היום. במהלך המסע אולי תגלו את סוד הישרדותה ללא מאור עיניים, וגם ייתכן שלא תצליחו. אולי הסוד טמון דווקא בכך שהיא עיוורת! אלה ביניכם שבכוחם לעבור מסלול קשה ומעייף בין מעברים שלעולם אין לדעת לאן הם מובילים, מוזמנים לגשת ולהתקרב ולהתחיל במסע.

כן חברים, הילדה הזו היא אני, טליה, שמלווה אתכם במסע הזמן שחלף מאז ימי ילדותי. בואו אתי, אל תחששו. אני מכירה היטב אה דרכי, אבל אתם לא תוכלו לעבור במסלול המבוך לבדכם, כי תלכו לאיבוד. גם אני, הפותחת לפניכם את דלתות עולמי, לא הייתי מוצאת את דרכי לולא ציידו אותי הוריי בפקעת הטמונה בידי כל ימיי.

ברגע לידתי, מיד כשנחתך חבל הטבור ויצאתי לאוויר העולם, אמי נתנה בידי פקעת כמו זו שנתנה אריאדנה, בתו של מינוס מלך כרתים, לתזאוס אהובה בצאתו לאתונה, על מנת שימצא את דרכו חזרה החוצה מפתח הלבירינת.

כמוהו אני מנווטת את דרכי בשבילים, כשמהפקעת הקשורה לדלת המבוך משתחרר החוט שבו אני אוחזת ובעקבותיו אני הולכת. איש מלבדי לא מתמצא בשבילים האלה.

שימו לב! ככל שנעמיק לכת לתוך המבוך, אחיזתי בחוט האריאדנה תלך ותתהדק.

לא, אין סכנה שחוט זה יינתק, יש מי שמשגיח עליי ממגדל הפיקוח.

קדימה!

בואו איתי!

אנו נכנסים למבוך חיי, שתחילתו בילדותי המוקדמת בטהרן.