נועה, אישה ירושלמית, נשואה ואם לשלושה ילדים, ציירת וסופרת של סיפורי ילדים, מגלה שמשפחתה מנעה מאבירם, גבר בן גילה, מלקרוא את מכתב האהבה שכתבה אליו בנעוריהם. פצע נפשי זה שנפתח מחדש מעורר את זיכרונותיה, ומאותו רגע כל מחשבה, רגש, מעשה, התכוונות, כל קשר שנועה מקיימת עם אחרים, וכל דבר שהיא מעלה על הכתב, תכליתו אחת: להגיע אל אבירם, לפגוש אותו, לכתוב לו שוב, ולשתף אותו בקורותיה: 'לו רק הכרת את זה אשר היה שלך'.
לאחר המפגש עם אבירם, שאירע בסיום הספר הראשון רגע של זהב, נועה יוזמת מפגשים עם דמויות מעברו בניסיון להבין את טיבו המסתורי בעיניה. היא מתעמתת אתו גם בחלומותיה שהופכים לחלק ממסעה להבנת מהות האהבה שקושרת אותה אליו. נועה הופכת את ההתרחשויות והתובנות לעדויות מוצקות אותן תחלוק עם אבירם, ואשר מבבואתן תיצור אגדת חיים מזן חדש.
איך יגיב אבירם מול העולם שייחשף בפניו?
זהו סיפור חיים שמצויר במילים וכתוב בציורים, ומשלב תום אנושי עם חשיבה בוגרת. נועה מחפשת את אבירם ומוצאת את עצמה: את יכולותיה להכיל את כישלונותיה ולהפוך אותם למנוף של כוח ובנייה, ולפתח את מהותה כאישה הקשובה לרחשי לבה ולאמת הפנימית שבתוכה.
בספר כ-120 איורים מעשה ידי הסופרת.
קטע מן הספר:
נתיב כתיבתי מוליך אותי במנהרה ארוכה ואפלה, מנהרת הזמן האבוד, שמחולקת למדורים, מדורים. אני פותחת את דלתו של חדר אחד, נכנסת, פותחת את החלונות, מאווררת, נותנת לאור השמש לחדור פנימה, ואז מתגלית לעיני עוד דלת, ואני פותחת אותה אל חדר אפל נוסף. דומה שאין לחדרים האלה סוף. כל כך הרבה דלתות פתחתי, כל כך הרבה דלתות נותרו עדיין חתומות בפני, ואני ממשיכה. אין לי מנוח.
איש זר יקר, האם תצעד בתוך מנהרתי המוארת או תבחר להשאיר אותה חשוכה ונעולה בפניך?
אין עדיין תגובות