"התשוקה בינינו בוערת כמו אש. היא מתחילה כניצוץ קטן וממשיכה בלהבת רגשות פראית. התשוקה שלנו היא סודית ובלתי מוסברת, ולעולם […]
אהבה של פעם
תקופת בית-הספר – מי אינו זוכר אותה? למקצתנו היא זכורה לטובה. אותה תקופה המעוררת אצלנו זיכרונות וחוויות רבות, היא זו המכינה אותנו לבגרות ולחיים האמיתיים. בעבר לא היינו מתייחסים אל המונח "אהבה" ברצינות. היינו זאטוטים, לא הבנו את המשמעות עד סופה. יכולנו לאהוב בלי לדעת ממה כולם חוששים, ולא פחדנו להגיד את שלוש המילים המרגשות לאותה אחת שחיבבנו – "אני, אוהב, אותך". מקצתנו היינו ביישנים, והדרך היחידה להתחיל עם בת שמצאה חן בעינינו הייתה לכתוב לה פתק ממעריץ סודי ולשתול לה אותו בתיק. למחרת היא כבר הייתה מנחשת, או לפחות מנסה לנחש במי מדובר.
פעם, אהבתנו היחידה הייתה להורים, לאימא ולאבא. אלה היודעים מה הדבר הכי טוב עבורנו, ואלה ששם בשבילנו ברגעים שאנו צריכים אותם. הם גם אלה המגנים עלינו מפני כל רע ואינם נותנים ללבנו להישבר. וגם אם הם מצליחים לשבור את הלב, הם היחידים שתמיד ידעו להחזיר ולחבר את כל החלקים בצורה הנכונה, ממש כמו בפאזל. כי אין תרופה יותר מועילה מאימא ומאבא, הם יודעים היכן כואב לנו ומה יש לעשות כדי שנחלים במהירות.
היינו תמימים מדי, נפלנו לאהבה בקלות רבה, כאילו מדובר במצרך חובה, שבלעדיו אי אפשר לחיות. התרגשנו בכל פעם שניסו לשדך לנו בן או בת זוג. בסך הכול רצינו שיהיה לצדנו מישהו שבכל פעם שאחד מקרובינו ישאל, נשיב לו בכך שיש לנו חבר או חברה ונתגאה בכך. בסופו של דבר הרגשנו טוב עם עצמנו, לא ידענו שאהבה יכולה להיות גם כואבת.
כשהתבגרנו, כבר הבנו את הדברים המשמעותיים יותר באהבה. מהו שיברון לב, למשל. התחלנו להבין שאהבה היא דבר מורכב יותר מאשר להגיד לבן הזוג או לבת הזוג "אני אוהב אותך". הבנו גם שאפשר להיפגע, שאפשר להתאכזב ושלא הכול בחיים ורוד. אהבה היא סיכון גדול. זה כמו להמר ולהשקיע כספים בבורסה, ואין לדעת מה יהיה מחר. אנחנו חיים כעת בעולם שאצל מקצת האנשים אהבה היא דבר מובן מאליו, ולכן לב שבור הוא רק ביטוי חסר משמעות אצלם, ולא יותר מזה.
אהבה היא מונח גדול מכדי להכליל את כל הרגשות הנלווים אליו. היא מכילה פשוט הכול, גם את הטוב וגם את ההפך מכך – הרע. ובאהבה, כמו באהבה, כולנו חשופים לפגיעות, לאכזבות, לטעויות, לפספוסים, לחרטות, ובעיקר לכאב. אך יותר מכול, כדי לאהוב צריך להיות אמיצים ומוכנים להיפתח ולהשקיע את כל כולכם, עד טיפת הרגש האחרונה.
אני חושב לעצמי לו רק יכולתי לחזור לעבר ולחוות את האהבה של פעם שוב. לדעת מראש שצפויה פגיעה, אך לתכנן את הדרך ולספוג את המכה בצורה כואבת פחות. אך כעת איני רוצה זאת, כי אני מבין, שעד שלא הרגשתי כאב, לא ידעתי כיצד מרגישים כשחווים אהבה, כזאת שחיה ובועטת בין העצמות.
אין עדיין תגובות