מלך מלכי המלכים

ספר זה הוא פרי עטה של ד"ר גיצה גובזמן, רופאת שיניים. הספר עוסק ברוחניות ומביא למסקנה שאי אפשר בלי אמונה. משאלתה של המחברת היא שכל אחד מהקוראים יגיע לתובנות אישיות משלו וייהנה מהן. כי סם החיים הנצחיים = שירות מלך מלכי המלכים.

מקט: 4-338-121

לאתר ההוצאה הקליקו כאן

ספר זה הוא פרי עטה של ד"ר גיצה גובזמן, רופאת שיניים. הספר עוסק ברוחניות ומביא למסקנה שאי אפשר בלי אמונה. […]

---

פרק 1 – קטע אישי

הזדהות

שמי גיצה,

נכון להיום אני בת 44.

יש לי שני הורים, חם, חמות, שלושה ילדים מטריפים, משגעים, מקסימים, בת, בן, בת, ובעל מפנק מאוד, מאוד, מאוד.

מאז שאני זוכרת את עצמי (לפחות בגלגול הזה) כילדה קטנה, התברכתי בחוסר מנוחה משווע, כל הזמן הייתי צריכה להתעסק במשהו.

עליתי למדינת ישראל עם משפחתי בשנת 1973 מאוזבקיסטאן, טשקנט, ברית המועצות לשעבר.

נולדתי ב-1 במאי (לפי התאריך הלועזי), יום חג הפועלים, בשנת 1966.

בחרתי בשעה נפלאה להיוולד בה, ולהגיע לעולם “המלהיב”. ב-1 במאי 1966 הייתה רעידת אדמה בטשקנט, והסתכלו על התוצר, אני. חסרת שקט, חסרת מנוח, תמיד רוצה משהו, מנטאלי,

פיזי,

רוחני,

מבדר,

וכדומה.

את רוב זמני הפנוי העסיקה הקריאה. קראתי המון ספרים כבר מגיל צעיר, וכך שיפרתי את העברית הקלוקלת שלי. המבטא שלי היה רוסי מודגש וצרם לצברים בארץ, אבל כולם היו משום מה מעתיקים ממני את השיעורים.

כאשר אני העתקתי פעם אחת מחברתי, בדיוק באותו רגע הפנה הגורל את מבט המורה אלי והיא ביקשה ממני להקריא את התשובה.

כאשר הקראתי את השטויות שכתבה חברתי, האדמתי כמו סלק וכמעט שנחנקתי מרוב בושה. הבנתי שגם להעתיק צריך לדעת ולחוות דעה מיידית אחרת אתה נסחף ומי יודע לאן. מרוב שטויות של קישקושציה כל הכיתה פרצה בצחוק רועש, ואני מרוב לחץ לא ידעתי איפה להחביא את הזנב שלא היה לי.

בשנות השמונים לא היה עדיין אינטרנט, אז שיחקנו בחוץ בתור ילדים, או שקראתי המון. מה עוד עשיתי? חיברתי תשבצים לעיתון מקומי שכונתי של יפו ד’, כתבתי כשלוש מאות שירים שאני עדיין מפנטזת למצוא אותם בבית הישן, ניגנתי באקורדיון. יצא לי כמה פעמים לנגן באקורדיון בתוך אוטובוס נוסע, חוויה מהממת. וכמובן, כמו שאני יודעת, גם קשקשתי ללא סוף.

ניסיון אישי, מעשי, לא היה לי בכלום, אבל דעה להביע הייתה לי בכל נושא, והכי מצחיק שאנשים היו מקשיבים לי בכובד ראש, לא חשוב מה הייתי אומרת. חבל שלא מכרתי גם קרח לאסקימוסים, לפחות הייתי מתעשרת גם מהבלה-בלה.

אפשר לצחוק חבר’ה, זה לא בתשלום.

אני האחות הקטנה במשפחה. יש שני אחים שמבוגרים ממני. יש לי אח במיאמי, טכנאי שיניים, ואח בכור שגר בארץ, חזר בתשובה לפני המון שנים ויש לו שתי בנות.

אבא שלי בין היתר היה מורה מדופלם למתמטיקה. גם אימא שלי. פה הם החליטו להיות עצמאים והיה לנו קיוסק קרוב לשוק הכרמל, יותר נכון בכרם התימנים. את הקול המקסים והצלול של אהובה עוזרי הייתי שומעת מהקיוסק בתור ילדה קטנה. אבי הגיע לכאן מאידיאליזם בלבד, כי פרנסה הייתה לו בשפע. הוא היה אדם חרוץ וכריזמטי, עד היום.