״…יעקב הכט הוא חוקר אינטרנט בולט בתרבות הדיגיטלית הישראלית, המוכר בציבור לא בשל דרגות מוסדיות או מינויים, אלא בשל תרומתו […]
הקדמה
מאת פרופ׳ שיזף רפאלי
כל כך משמח שאסופת מאמריו של יעקב רואה שוב אור, והפעם בצורה מקובצת!
יעקב הכט הוא נכס אינטלקטואלי, סקרן נצחי, איש חשיבה עצמאי, פורה ומפרה. יצירותיו, המאמרים שהפיק בשנים האחרונות, עמוקים ורחבים ובעיקר מגרים ומפרים את החשיבה. לכולנו יש תענוג גדול למשמע הידיעה אודות פרסום של מאמר חדש של יעקב, בכל פעם שכזה רואה אור.
כבר בתחילת העשור הזה (שנות דור במונחים של האינטרנט), יעקב פרסם מאמר שכותרתו “הפרדוקס של הנעורים הדיגיטליים”. במאמר, סקר יעקב כהרגלו ספרות נרחבת. הפעם, הוא הפנה את עדשת הבחינה החברתית הנוקבת שלו למתחים של בגרות והתבגרות, בעידן בו תמורות כלכליות וטכנולוגיות חוברות כדי לשנות את יחסי הכוחות וחלוקת האחריות בין דורות. האם הסיפור מתמצה בכך שהטכנולוגיה שייכת לצעירים, והמבוגרים, כמו אצל האסקימוסים, מוצאים אל ערבות השלג? לא, פוסק יעקב. זהו סיפור הרבה יותר מורכב.
וכך, גם יעקב עצמו איננו נופל למלכודת הסטיריאוטיפים של “העולם שייך לצעירים”. דוקא הוא מראה לנו דרך חשיבה מעמיקה על טכנולוגיה ותוצאותיה מהן, שהעולם שייך להוגים, לאו דוקא לבני גיל או דור מסויים.
חשיבתו של יעקב, וכתיבתו, הם מהזן הנדיר של ראייה מפוכחת גם של אמיתות מורכבות ביותר. כך הוא בגישתו לשאלות הסבוכות של פרטיות ברשת, כשהוא מזכיר לנו את הצד השני של המטבע: כל העצמה של פרטיות היא הקטנה בזכות לחשיפה. כך הוא כאשר הוא כותב על גבולות החופש שבין חרות לפשע. הזכרון הדיגיטלי, הוא מזכיר לנו, הוא גם תחילת השכחה הפיזית. והמפגש בין דטרמיניזם לאקראיות שמעצבים כל כך הרבה מהתרבות הדיגיטלית, הם הזדמנות נוספת בשבילו לבחון לעומק שאלות מרכזיות של זהות ומהות האופפים אותנו.
פגשתי את יעקב באחד מימי הקיץ האחרונים והוא הפתיע בשאלה: “האם אני כותב יותר מדי?” מובן שהשבתי (ביושר ומעומק הלב) בשלילה. אני לא חושב שהשאלה הגיעה ממקומות של הצטנעות. ליעקב באמת אכפת שיקראו אותו. לשמחתי, זהו אכן המצב. אני יכול להעיד שדורות של מתעניינים בשאלות חברתיות ותיאורטיות נמשכו אל מאמריו של יעקב, ומצטטים ממנו. אחד מעמיתי אף הודה פעם בפני, שיעקב הכט הוא דמות הזדהות עבורו. יש בי, אמר לי אותו עמית, קנאה לא קטנה ביעקב. זה (כלומר יעקב) הוא מה שהייתי רוצה להיות – הוגה חופשי לחשוב, ליצור ולכתוב.
כשאני חושב על יעקב אני נזכר במושג “public intellectual”, אינטלקטואל ציבורי. בציבוריות האינטלקטואלית שמור מקום מיוחד לדמויות שכאלה, שמוכרות בציבור לא בשל דרגות מוסדיות או מינויים, אלא בשל תרומתם לשיח. אינטלקטואל ציבורי הוא אחד שכותב לא בגלל שהכתיבה נדרשת לו לשכר או לקידום. ופרות כתיבתו נצרכים על ידי קהל רחב יותר מאשר דיסציפלינה מדעית צרה ומוגדרת. כזה הוא יעקב. אינטלקטואל ציבורי אמיתי. לא שייך לשום מוסד, לא מחוייב דוקא לזרם כזה או אחר. לא נמצא בחצרם ולא נסמך על שולחנם של רב או פוסק כזה או אחר. מחוייב רק לאמת שלו. הוגה ציבורי המאתגר את כולנו. לכן, כאשר אני חושב על אסופת המאמרים הזאת הרואה אור עכשיו, אני כל כך שמח. אנחנו מתברכים ביעקב ובחשיבתו, ומצפים לעוד הרבה ממנה. יעקב: שפוך עלינו עוד אור!
פרופ׳ שיזף רפאלי
ראש המרכז לחקר האינטרנט,
חוקר ומרצה בפקולטה לניהול,
אוניברסיטת חיפה
אין עדיין תגובות