הספר עירמים ענפיו מספר את הסיפור האישי שלי:
בתור ילד שלמד בבית ספר מדעי למחוננים, בגיל 14 החליט שהוא רוצה להתעסק בכתיבה,
כתיבה של שירים ואם הזמן ספרים. כולם הסתכלו עליי מוזר ושאפסיק עם החלומות המטופשים ואתחיל להתרכז בלימודים ואיזה תואר אמיתי ארצה לעשות כשאיהיה גדול.
(זה דרך אגב מה שעושים לילדים מגיל קטן. בולמים אותם ואת החלומות שלהם.
מה שמפריע להתפתחות שלהם.)
בגיל 17 לראשונה פגשתי את חברתי הטובה שי. האדם הראשון שהאמין בחלומות שלי לחלוטין. ראיתי איך אט אט הכישרון שלי מתפתח, איך אני מצליח לכתוב יותר ומדויק יותר.
כמובן אם הדרך פגשתי בעוד אנשים שהאמינו בי. ולאט לאט החלומות שלי גדלו,
התפתחו, כמו היכולות שלי.
ואותם האנשים שאמרו לי שאני משוגע היום רואים בי השראה.
אני סה"כ ילד שהיה צריך שיאמינו בו, וכך גם ילדכם !
מה איתכם? אתם מוכנים להאמין בהם?
אין עדיין תגובות