ניווט בין דימויים חזותיים למילים

השימוש באמנות לטיפול, למחקר ולפתרון בעיות נעשה נפוץ יותר ויותר במגוון תחומים. דפנה מוריה מביאה מניסיונה העשיר כדי להאיר היבט חשוב של התחום החדש הזה.

בחיי היום-יום אנו עוברים אינטואיטיבית מדימוי למילים וחוזר חלילה מבלי להקדיש לכך מחשבה רבה. על אף שתיאורים מילוליים המתווספים לתהליך יצירת דימויים חזותיים עשויים להעשיר את תהליך היצירה ואת תהליכי החשיבה המתלווים אליו, הם עלולים גם להפריע להם. לכן כאשר משלבים אמנות בהוראה, בטיפול, במחקר, בפתרון בעיות או לשם כל מטרה אחרת, חשוב להיזהר ולשקול אם, מתי וכיצד יש להוסיף מילים למרחב היצירתי.

מוריה דנה בשיקולים הפרקטיים, התאורטיים והאתיים המשמשים לניווט בין דימויים למלל. היא  מציעה כלים שימושיים התורמים באופן שיטתי להערכה, תיעוד ומעקב אחר המצב הנפשי והרגשי של היוצר לאורך התהליך היצירתי ומסייעים להחליט אם, מתי וכיצד לשלב מילים. יחסי הגומלין בין דימויים חזותיים ובין מילים מגולמים באופן הכתיבה המבטא מגוון קולות ומשתף את הקורא באופן פעיל במסע מעורר מחשבה.

 

דפנה מוריה, Ph.D., אמנית, מטפלת באמנות, מרצה וחוקרת, היא המיסדת והמנהלת של המרכז למחקר ושינוי באמצעות אמנות. המרכז שנוסד ב 2016, מציע הוראה, ליווי ושיתוף פעולה לפרויקטים מבוססי אמנות בדיסציפלינות שונות.   ( www.ABRch.org)

מקט: 4-1272-301

לאתר ההוצאה הקליקו כאן

השימוש באמנות לטיפול, למחקר ולפתרון בעיות נעשה נפוץ יותר ויותר במגוון תחומים. דפנה מוריה מביאה מניסיונה העשיר כדי להאיר היבט […]

---

 

מבוא

 

כבר בציורי המערות יצרו בני האדם דימויים כדי לארגן מידע וכדי להבין את העולם. מילים מובילות אותנו לתאר תופעות באופן ליניארי: מילה אחר מילה, רעיון אחר רעיון, ואילו דימוי חזותי יכול להציג בו-זמנית מערך מורכב של רעיונות. בחיי היום-יום אנו עוברים אינטואיטיבית מדימוי למילים וחוזר חלילה מבלי להקדיש לכך מחשבה רבה. על אף שתיאורים מילוליים המתווספים לתהליך יצירת דימויים חזותיים עשויים להעשיר את תהליך היצירה ואת תהליכי החשיבה המתלווים אליו, הם עלולים גם להפריע להם. לכן כאשר משלבים אמנות בהוראה, בטיפול, במחקר, בפתרון בעיות או לשם כל מטרה אחרת, חשוב להיזהר ולשקול אם, מתי וכיצד יש להוסיף מילים למרחב היצירתי. כדי להחליט באופן מושכל, עלינו להכיר את יתרונות הדימויים החזותיים ואת מגבלות המילים ולזהות מתי המילים חיוניות להבנה ולתקשורת ומתי לעומת זאת הן עלולות להפריע. חלק א מתווה את מערך השיקולים העומד בבסיס ההתערבות המילולית ובבסיס בחירת המועד הנכון להתערבות.

תהא המטרה לשמה אתם משתמשים באמנות אשר תהיה ותהא גישתכם התיאורטית אשר תהיה, כדי להחליט אם, מתי וכיצד יש להוסיף מלל למרחב היצירתי, עליכם להעריך את מיקומה של נקודת ההתחלה המוגדרת על פי מצבו הרגשי והמנטלי של היוצר. היוצר עשוי להיות סטודנט, משתתף במחקר, מטופל, משתתף בסדנה או אפילו אתם בעצמכם – אם אתם יוצרים אמנות כחוקרים או יוצרים “אמנות תגובה"1 כמטפלים או כמדריכים. הערכה זו תכוון את התגובה המילולית שתבחרו. בחלק ב אני מציעה סט של כלים שימושיים שיסייעו לכם בניווט בין הנופים השונים של הדימויים החזותיים ושל המלל. כלי הניווט – מצפן ומפת דרכים – המתוארים בספר זה, יסייעו לכם לזהות את נקודת ההתחלה ויסייעו להחליט אם, מתי וכיצד להתערב מילולית וכן לעקוב אחר שינויים לאורך זמן.

חלק ג כולל דוגמאות מקרה הממחישות את הפנים השונות של הניווט הזה. על אף שרוב הדוגמאות לקוחות מחדר הטיפול באמנות, השיקולים הנדונים ישימים גם ליחסי הגומלין בין דימויים חזותיים לבין מילים בפתרון בעיות בכלל ובמחקר באמצעות אמנות בפרט.

הספר דן ביחסי הגומלין בין דימויים חזותיים ובין מילים מנקודת מבטי כמרצה, חוקרת, אמנית, יוצרת ומטפלת באמנות. השתדלתי לגלם באופן הכתיבה את הריקוד בין דימויים חזותיים למילים – נושא הספר – באופן שיבטא את מגוון הקולות וישתף את הקורא באופן פעיל במסע מעורר מחשבה.

הגדרת המושג “אמנות"

הגדרת המושג אמנות הייתה שנויה במחלוקת לאורך כל ההיסטוריה. הדיון הנרחב בנושא בתחומי ידע כמו פילוסופיה או תולדות האמנות, אינו נמצא בגדרו של ספר זה. כשאני מתייחסת לאמנות כאן, אני מתכוונת ליצירת דימויים חזותיים במובן הרחב. למעשה אפשר היה להחליף את המילה “אמנות" בביטוי “יצירת דימויים חזותיים".