חביבה ממשיכה לחפש עד שהיא מוצאת, ואז פותחת את הארנק ומסדרת את הניירות שיש לה בתוכו וסופרת
אותם. יש שם ניירות בצבע תכלת, אדום, ירוק, חום ועוד.
פעם קרה שחביבה שכחה נייר אדום על המיטה. שרי ואני מאוד שמחנו, וקרענו את הנייר האדום ועשינו ממנו
הרבה הרבה ניירות קטנים, והכול היה מפוזר כל כך יפה על המיטה שלה. היה לנו ברור שחביבה מאוד תשמח שהבאנו לה עוד הרבה ניירות כמו שהיא שמה בארנק.
באותו מקרה שרי, שהיא ה"האו־האו" הכי חכמה שפגשתי, הסבירה לי שחביבה נותנת את הניירות האלו
(לפעמים היא קוראת לזה שטרות) לאיש שמביא אוכל לנו ולחתולים. לכן שמחתי מאוד לשתף פעולה ולעשות
מהנייר הרבה ניירות, כי ככה האיש יביא לנו הרבה אוכל.
מתוך יומנו של הופי
אם הייתם מבקשים ממני לפני שנה לכתוב על החיים שלי, לא הייתי מוכן בכלל להתייחס לבקשה שלכם. למה?
יש לי די הרבה סיבות:
א. אני חתול, וחתול לא אוהב שקובעים לו ומכתיבים לו מה לעשות.
ב. אני לא סתם חתול, אני חתול בריטי, שזה אומר שאני מיוחס הרבה יותר מכל החתולים שאצל חביבה.
ג. אני חתול גבר. וזה אומר שיש לי צירוף של תכונות שמאפיינות חתול גבר: סרבן, חושב את עצמו, בטוח
שהוא יודע הכול. וכל מי שמכיר אותי אומר עליי שאני לא סתם חתול, אני מתנהג כאילו אני נמר.
ד. גדלתי בתל אביב, שגם זה מוסיף לי כבוד וחשיבות. זה שווה הרבה יותר מלגור בכפר סבא (אפילו אם זה
בשכונה הירוקה) או בהוד השרון (אפילו אם זה בווילה עם גינה).
חביבה אסיף־בלומנטל גדלה בהרצליה, למדה בתיכון "תלמה ילין" במגמת דרמה והשלימה לימודי היסטוריה באוניברסיטת "בן גוריון". חינכה תלמידים ולימדה היסטוריה במשך שלושים שנה, את רובן במקיף א' בבאר שבע.
ספר לילדי בית ספר ולמבוגרים שנשארו עם נשמה של ילדים.
אין עדיין תגובות