ישראל צריכה חוקה – למה?

הקדמה

ספר זה נועד להוות תרומה לקידום החוקה, על בסיס ניסיון החיים לי במדינות שיש בהן חוקה – צרפת וארצות-הברית. חייתי בצרפת שלוש שנים בהיותי סטודנט לרפואה (בשנים 1969-1966), כאשר שארל דה גול היה נשיא צרפת. הוא אהב לנאום ברדיו ובטלוויזיה על היתרונות של 'הרפובליקה החמישית' לעומת 'הרפובליקה הרביעית'. במהרה למדתי שישראל תפיק יתרונות רבים כאשר תהיה לה חוקה דומה לזו.

מלחמת יום הכיפורים פרצה ב-1973, עם סיום לימודיי בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל-אביב. גוייסתי למילואים כקצין רפואה בחזית המצרית בסיני, באחד הגדודים באוגדה של אריאל שרון. תוך שעות ספורות הבנתי שהמנהיגים שלנו הכשילו אותנו. הבטחתי לעצמי שיום יבוא ואספר את הסיפור שלי על המלחמה.

נאלצתי להמתין ארבעים שנה עד שהארכיונים בישראל ובארצות-הברית נפתחו לעיון הציבור. הספר 'מדוד עד דוד לא קם כדוד' יצא לאור באנגלית בנובמבר 2014 ובעברית בשנת 2018. בפרק 12 בספר מוזכר הצורך בחוקה לישראל. הספר הנוכחי הוא המשך ישיר וטבעי של ספרי הקודם העוסק בתולדות היהדות ובמורשת בן- גוריון, וחלק מהדברים שנאמרו שם חוזרים גם בספר זה. חשוב גם לציין שספר זה קצר יחסית, ולכן אני מרשה לעצמי לחזור על דברים מסוימים כדי להדגיש אותם.

אני מודה לאלוקים על כך שהעניק לי זיכרון טוב. ספר זה מבוסס על עובדות היסטוריות אך גם על הזיכרונות שלי ועל ניסיון החיים שלי, כולל תקופות חיים בצרפת ובארצות-הברית. אף על פי שהמחקר המדעי שלי מתמקד בשיפורים בכירורגיית חזה ולב, התחביב המרכזי שלי היה מאז ומתמיד היסטוריה יהודית ופילוסופיה יהודית, וכן שיטות ממשל והשוואה בין החוקה הצרפתית לזו האמריקאית. רצוי שהחוקה הישראלית תהיה דומה לחוקה הצרפתית, שניסוחה ב-1958 הושפע במידה רבה משארל דה גול – הנשיא הראשון בתקופת הרפובליקה החמישית של צרפת. נוסף על תרומתו של ספר זה לנימוקים המצדדים בחוקה לישראל, הוא גם מפרט מדוע החוקה האמריקאית זקוקה למספר שינויים כדי להתמודד עם הקשיים הניצבים בפני ארצות-הברית בימים אלה.

בספרי הקודם מתחתי ביקורת על אישים רבים שכבר הלכו לעולמם. יש הסבורים שאין זה הוגן, אך המוות מעולם לא העניק לאיש חסינות מביקורת. אינני מתנצל על כך שכללתי בספרי את דעותיי על אלה שאינם יכולים להגיב. התנ'ך מלא בביקורת על כל המנהיגים היהודים, אף אחד מהם לא נמלט מביקורת בריאה זו. התרבות היהודית מבוססת על האמת. ייתכן שזו הסיבה לכך שהתנ'ך מקובל על 75 אחוזים מאוכלוסיית העולם.

הביקורת העיקרית שלי נוגעת למנהיגים ישראלים בימים שקדמו למלחמת יום הכיפורים ב-1973, במיוחד גולדה מאיר ומשה דיין, על כך שלא פעלו על פי מורשת בן-גוריון והותירו רק 450 חיילים ישראלים לאורך תעלת סואץ, בעוד כמיליון חיילים מצרים ניצבים מולם ומוכנים לחצות את התעלה. זאת ועוד, גב' מאיר נאמה בטלוויזיה ב-6 באוקטובר אחרי שהמצרים החלו לחצות את התעלה, ושיקרה לאזרחי ישראל באומרה שהמצרים הפתיעו אותנו. ואולם, האמת היא שאנו יודעים כיום שהיא סיכמה עם הנרי קיסינג'ר והנשיא האמריקאי ניקסון לאפשר למצרים לחצות את התעלה, ושחצי האי סיני יהיה כמעט ריק מכוחות לשם כך (על פי הצעת השלום של סאדאת).

אני מאשים גם את הקבינט של ממשלת ישראל שסורס בידי גב' מאיר, ובמיוחד את משה דיין, בכך שאפשרו תוכנית כה בלתי מגובשת, בעוד ישראל יכלה למנוע את חציית התעלה בקלות באמצעות הצבת שתי חטיבות שריון ומספר גדודי ארטילריה במרחק של שלושה קילומטרים מגדות התעלה. אפשר היה להצדיק זאת בקלות בפני האמריקאים ולציין שכוחות אלו נדרשים למקרה שנשיא מצרים סאדאת ימשיך במתקפה לעומק סיני. סאדאת הרי אמר לפני המלחמה שדרושים לו רק 'עשרה סנטימטרים מהצד הישראלי של התעלה כדי לטעון לניצחון כלשהו ולכרות ברית שלום עם ישראל'. למרבה הצער, אנחנו יודעים כיום שסאדאת החליט להמשיך במתקפתו בסיני כדי לעזור לסורים בחזית הצפון. צה'ל הגיע באיחור והחל לבלום את המתקפה, והדבר גרם לישראל אבדות נוספות. נוסף על כך התחמושת הישראלית אזלה במהירות (ראו פרקים 10 ו-11 בספר 'מדוד עד דוד לא קם כדוד').

לא מתקבל על הדעת שאלה שהפסידו בבחירות החוקיות יכולים לגרום שיבושים ולשתק את המדינה. בספר זה מובאות גם הצעות לשינוי של עניינים מסוימים בחוקת ארצות-הברית, כך שיהיו דומים לחוקה הצרפתית. בית הנבחרים והסנאט האמריקאי ממלאים תפקיד חשוב בפיקוח, בקרה ואיזון, אבל אם הקונגרס משקיע זמן כה רב באיומים על הנשיא, הבוחרים יפסידו. הבקרה והאיזון הטובים ביותר הם הגבלת משך הכהונה וביטול מערכת השדלנות (לובינג). העם גם יצא נשכר מממשל שאינו מנהל את ענייניו ברמה הפדרלית.