מבט לקבלה

"השפע הרוחני" של העידן החדש מתבטא ביציאתם לאור של מאות ספרים, מאמרים, סדנאות וסרטים, הפורשים בפני האדם אינספור חוכמות. רובן ככולן מבטיחות את מציאת "גן העדן האבוד" – אושר, מימוש עצמי, בריאות, סיפוק והנאה. במה, אם בכלל, שונה חוכמת הקבלה מכל יתר החוכמות? השאלה כאן היא, למעשה, איך אדם מגיע לאמת? אל האמת האדם לא מגיע בעצמו. נקודה.: כאשר משימת האדם היא רק להתחזק במה שנתן לו הבורא. יש פה עניין של "מזל". מזל פירושו דבר שנמצא למעלה מדעת האדם, ומוביל אותו על ידי אמצעים שהאדם עצמו כלל לא מודע להם אל הדרך הנכונה, אל הספר הנכון והמורה הנכון, והכול לפי מידת בשלותו.

מקט: 6-050-28

מסת"ב: 9789657065380

"השפע הרוחני" של העידן החדש מתבטא ביציאתם לאור של מאות ספרים, מאמרים, סדנאות וסרטים, הפורשים בפני האדם אינספור חוכמות. רובן […]

---

הקדמה – העולם שלנו אינו קיים כלל. "העולם" הוא אור אינסוף לבן, מחוסר צורה, והצורות בו לא קיימות, אלא האדם, על ידי רצונותיו, בונה בתוך עצמו צורות רבות, שמתוך בנייתן בתוכו נדמה לו שהן קיימות מחוצה לו.

האדם נמצא בתוך חמשת חושי הגוף הפיזי, ורק דרכם הוא מרגיש את המציאות. הוא אינו מסוגל לתפוס מה פירוש להיות, לחיות, להתקיים בנשמה ללא גוף, כלומר להרגיש את המציאות שלא דרך חוש הראייה, השמיעה, הריח, הטעם והמישוש. כי אלמלא חמישה חושים אלו, כיצד ירגיש מציאות כלשהי?

אלא שיש לאדם גם חוש שישי, הנקרא "נשמה" או "נקודה שבלב". אם יפתח אותו, יתחיל להרגיש במציאות עליונה שנקראת "עולם רוחני", מציאות רוחנית.

את מה שקורה לאדם שרוכש חוש שישי ונכנס לרוחניות, אפשר לדמות למצבו של עיוור, חירש או נטול כל חוש אחר, שלפתע מתחיל להתעורר בו אותו חוש שהיה מושבת עד כה. אדם חירש, שלפתע מתחיל לשמוע בהדרגה, עד שמגיע לשמיעה מלאה, לפתע חווה את העולם כמקום מרעיש. גם קודם לכן היה העולם רועש ועמוס בצלילים, רק שהאדם החירש לא הרגיש זאת.

כך גם עם חוש הראייה. עיוור מלידה לא יידע מה פרוש "לראות", אלא אם כן יתוקן חוש הראייה שלו ויירפא. אט אט יוסר מעליו מסך המסתיר ממנו את העולם, עד שתיפתח ראייתו לחלוטין. אז יחוש אותו עיוור התפעלות רבה מהעולם החדש, אף על פי שבדיוק אותו עולם התקיים גם קודם לכן, אך לא בעבורו.

כך שהשינוי הוא כלפי האדם עצמו, אם קודם לכן לא שמע, הוא יאמר שכלל לא היו צלילים, אם קודם לא ראה, יאמר שלא היה מה לראות, וכיוצא בזה. כך אנו מדברים גם על החושים שטרם ידענו, ושבכוחם לשרת אותנו. אם תתגלה לנו הרגשה כלשהי בחוש השישי, נאמר: "גילינו את העולם העליון!" או "עלינו אל העולם העליון!" אך למעשה העולם העליון היה קיים כל הזמן.

גילויו לא שונה מהאופן שבו אנו מגלים את העולם הזה, רק שכרגע הוא נסתר מאיתנו. אלא שהאדם מגלה אותו רק על ידי פעולות מיוחדות שמוטל עליו לעשות. כיצד יגלה? החושים בנויים כך, שבמידה שהתדרים שבתוך האדם יכולים להתנועע יחד עם אותן הוויברציות שמחוצה לו, אז לפי השוואת תדריו, האדם קולט את מה שכביכול מצוי מחוצה לו.

כך הדבר לגבי כל חוש וחוש: ראייה, טעם, מישוש, שמיעה וריח. כך ניתן לומר גם על החלק הנסתר מהאנושות כולה. אם אדם יגלה בתוך עצמו חוש נוסף שיהיה בהשוואת תדרים עם מה שמחוצה לו, אזי הוא ירגיש רובד נוסף מהמציאות.

כמו חוכמת הקבלה, גם הפיזיקה המודרנית מוצאת, שמחוצה לנו קיימים גלים שתדירותם אינסופית. יוצא, שחסר לאדם רק חוש, היינו "כלי קליטה", שכאשר ירכוש אותו, יגלה מציאות שלמה שנמצאת מחוצה לו, ואז לא יהיה עוד כעיוור, אלא יכיר את המציאות הנכונה והאמיתית.

הוא יראה היכן הוא בעצם מתקיים, והיכן נמצאים לאחר שמאבדים את חמשת החושים הגופניים, כלומר בזמן שמתקיימים רק בתור נשמות, וכן ידע מהו המקום שממנו התגלגל אל תוך הגוף. לשם כך חסר לו רק "חוש שישי" שיקלוט את כל הגלים, על אינספור אופניהם, ואת כל התופעות הקיימות שאינן נקלטות בו כרגע.

חוכמת הקבלה היא השיטה שְמוֹרה לאדם בדיוק כיצד לבנות חוש שישי נוסף, וכיצד לקלוט, לקבל בעזרתו את מה שקיים מחוצה לנו בצורה נסתרת, לעת עתה. כל אחד יכול וצריך להגיע למצב שבו יפתח בכוחות עצמו את החוש השישי, ובאמצעותו יראה עולם עליון וידע כיצד לתפקד נכון, בתוך מרווח מיטבי ומרבי לעצמו ולאחרים, וידע כיצד להגיע לחיים בטוחים, טובים ושלמים.

שכן הסיבה לכל הייסורים ולצרות היא, שהאדם לא מכיר את החלק הנסתר מהמציאות, וחושב שהמציאות היא רק כפי שהוא מתקיים כרגע. כתוצאה מכך האנושות עושה שגיאות רבות. אם נדע את המציאות האמיתית, המציאות המלאה, נדע גם כיצד לתפקד בה נכון.

לפי חוכמת הקבלה, כל הצרות שאדם חש במציאות המתקבלת בחמשת חושיו, נועדו לחייב אותו לפתח את החוש השישי, להרגיש בו את המציאות כולה, וכתוצאה מכך להתנהג נכון וטוב. לאדם שלומד קבלה נפתח החוש השישי, ולפי גודל פתיחת החוש, נמדדת דרגתו כמקובל.

מקובל שמפתח את החוש, מרגיש מציאות עליונה, ולמציאות עליונה זו הוא קורא "בורא". הוא מרגיש את כל המציאות כ"אחד", מרגיש שהכול מגיע מהכוח העליון, מהבורא, ומתחיל לנהוג כלפי המציאות כולה כ"עולם אחד". הוא לא מפריד בין מה שמתגלה בחוש השישי שלו לבין מה שמתגלה ביתר החושים. אלא הוא חי בכל המרחב הרוחני מתוך הרגשת חופש, הבנה והשגה של כל המצוי לפניו.

אדם שמגיע לרוחניות, מגיע למהות הקיום. הוא מגלה מהיכן באים אליו המקרים, ומדוע דווקא כך מתרחשים הדברים בעולם, הוא מבין נכון ומתייחס נכון לכול. אדם כזה נעשה ליודע כול.

ספר זה מבוסס על שיחותיו של המחבר כפי שרשמו ועבדו תלמידיו.