ספר זה מקבץ בדפיו אסופה נבחרת של שירים שנכתבו בתקופה הפרושה על פני כשלושים שנים.
מסע ארוך, בעין בוחנת, אל תוך נפשו וללא מורא לראות בבהירות את חולשותיו, כישלונותיו והחמצותיו, לצד רגעי פלא קטנים. הכותב מחייב עצמו לראות את האמת בתוך ים ההבל והצביעות, ובלב פתוח לקבל את ארעיותו הזעירה שלו עצמו.
הוא מביט אל חייו שלו, אל הילדים, אב ואם, רעייה ובנות זוג, אל מי שהיה לאורך דרך ואל מי שנכח אך לרגע.
במבט שהוא לעיתים כואב, לעיתים מרגיע אך תמיד מלא חמלה, הוא לא רק מביט אלא גם רואה – את אנשי השוליים הנשרכים לצד הדרך הרועמת. הוא מפשיט את העולם מתלבושות הכזב המכסות מערומים כעורים ורואה באהבה את אנשי הדלות והצער – את מטאטא הרחובות, חסרת הבית, הקופאית בסופר, הפועל במפעל, הזקנה הגלמודה, ומעל לכל, אצל אלה גם אלה, מרחפת כמיהה גדולה אל הדבר שאולי הוא בהישג היד ואולי איננו.
אין עדיין תגובות