שלושה סיפורים של אנטול פראנס על עיוותי מערכת המשפט למיניהם ועל "פייק ניוז": "פרשת קרנקביל" (Crainquebille), ״פוטואה״ (Putois) ו״שופטי צדק״ (Les Juges Intègres). אביגדור פלדמן סגר את הפער הכרונולוגי ומראה איך שום דבר לא השתנה.
קטגוריות: מבצעי החודש, המלצת הצוות, סיפורת מתורגמת
27.00 ₪
מקט: 4-644-1095
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
הקדמה
מאת אביגדור פלדמן
פרשת קרנקביל נכתבה על ידי אנטול פראנס בשנת 1901, אך זה זמן רב לא קראתי ספר אקטואלי כל כך, שמן הראוי שיהיה בצקלונו של כל סטודנט למשפטים, בצד הספר על התזות דם ומשמעותן; בתיקו של כל עורך דין בצד הספר על תיאטרון בובות; מתחת לגלימתו של כל שופט שלום, מחוזי או עליון, באופן שיוכל לעיין בו בסתר בכל עת שהוא זקוק להדרכה, אם להכריז כי הנאשם שבפניו זכאי ויש לשחרר אותו לאלתר ולהעניק לו פיצוי שמנמן, או לגזור עליו חמישים שנות מאסר בעבודות פרך. אבל בראש ובראשונה זקוק לספר הזה כל חף מפשע, שמצא עצמו מואשם ברצח דוגמנית צמרת רק משום שנראה ברחוב שבו בוצע הרצח, לובש מעיל גשם לא אופנתי, בשעה שגשם כלל לא ירד, והאמין לחוקרי המשטרה שאמרו לו כי דם הדוגמנית נמצא בשולי מעילו. אותו חף מפשע אומלל בטוח שבית המשפט יזכה אותו בתוך חצי שעה, לאחר שיוכח כמה דלות הראיות; אותו חף, המאמין שבית המשפט פוסק לפי הראיות שבפניו, זקוק לדבריו של אנטול פראנס, המסביר באירוניה ובבהירות שאין למעלה ממנה, כי על השופטים לוותר על הידיעה: "מי שמבקשים שפסיקות בית המשפט תהיינה מבוססות על החקירה השיטתית של העובדות הם סופיסטים מסוכנים ואויבים בוגדניים של המשפט האזרחי והצבאי."
אביגדור פלדמן, תל אביב, נובמבר 2020