זהו סיפורו של איגנץ פיליפ זמלווייס (1865-1818), הרופא ההונגרי בעל המזג הסוער, שדמותו הייתה לסמל של אדם הזועק אמת מצילת חיים אך נבלם בחומת הקונפורמיזם של הקהילייה המדעית.
בעזרת שמירה על כללי היגיינה קפדניים, כך גילה, ניתן למגר את "קדחת הלידה" הקטלנית ששטפה אז את אירופה ושבבתי חולים מסוימים גבתה את חייהן של כשליש מן היולדות. חיטוי ידיים יציל חיים, כך טען בלהט שוב ושוב, אך על אף ההוכחות הברורות שהציג – ירידה דרסטית בשיעור תמותת הנשים – תגליתו המשונה התקבלה בזלזול ובלעג. הוא הוקע מהקהילייה הרפואית וצעד יחידי־כמעט בנתיב האמת עד לסופו הטרגי. ההכרה בתגליתו מצילת החיים הגיעה באיחור של 40 שנה, מאוחר מדי בשבילו ובשביל רבבות נשים שקיפחו את חייהן.
מי שמגולל את הדרמה האנושית הזאת הוא לא אחר מאשר אחד מגדולי הסופרים של המאה ה־20, לואי־פרדינן סלין (1961-1894) הצרפתי, שהגיש חיבור זה כעבודת דוקטורט בסיום לימודי הרפואה שלו בשנת 1924. אין זו תזה מדעית ואף לא ביוגרפיה במובנה השגור, אלא יצירת ביכורים בעלת תנופה ספרותית אדירה, המבשרת את הפואטיקה של יצירתו המונומנטלית מסע אל קצה הלילה. בסגנונו השוצף שמישיר מבט אל הסבל והכיעור שבקיום האנושי, מתחקה סלין אחר אחד הפרקים האפלים בתולדות הרפואה.
לספר מצורפת אחרית דבר מאת רמה איילון, מתרגמת הספר.
