פרק 1

חדר החקירות של המוסד היה מרוהט באופן תכליתי וספרטני, וד’ר גדעון בן ארי פגש בחדר המעקב עם המראה החד־כיוונית את שלושת אנשי המוסד המתלחשים ומטכסים עצה. גדעון, מפקד לשעבר בסיירת הצנחנים, בוגר הטכניון ובעל תואר דוקטור בהנדסה מאוניברסיטת סטנפורד, הגיע למקום לא בשל החוקרים, אלא בשל הנחקר. רב־המחבלים נימר אל־חאלדי, שפעל במסגרת חיזבאללה, היה חבר ילדות פלסטיני של גדעון טרם עברה משפחתו למחנה פליטים בג’נין. נימר נלכד והובא לישראל, עם אחותו ובנו, במבצע מזהיר שגדעון הוביל.

‘תודה שבאת, גדעון,’ פנה אליו ראש צוות החוקרים, ‘אנחנו לא מצליחים להתקדם בחקירה, ואולי אתה תוכל לעזור…’ גדעון הביט בנימר שנותר לבד בחדר החקירות. נימר נראה מדוכדך וכעוס. גדעון העביר את מבטו אל שלושת החוקרים, וכעסו הולך וגובר.

‘אתם לא יודעים את מי אתם חוקרים?’ רתח גדעון, ‘נימר אמנם בא אלינו בגלל שהחזקנו באחותו ג’מילה ובבנו חסן כבני ערובה, אבל הוא נעתר להצעה לבוא לישראל ולשחרר את בני משפחתו. האיש אכן פעל בשירות האיראנים וחיזבאללה והיה המוח הטכנולוגי הבכיר בתחומים רבים,’ הבהיר גדעון, ‘אבל צריך להבין את המניעים שלו ואת הדרך שבה מתנהלים מולו.’

‘אה… אז מה אתה מציע?’

‘בשלב זה צריך לעצור את החקירות,’ ענה גדעון שנרגע במקצת, ‘ולתת לי לדבר איתו בארבע עיניים.’

‘אני מקווה שאתה יודע מה אתה עושה,’ הסכים ראש החוקרים, ‘הבמה שלך.’

‘טוב שאתה סוף־סוף כאן,’ התפרץ נימר כאשר גדעון נכנס לחדר החקירות, ‘ותוריד לי את החוקרים האלה מהגב. זה לא מה שהבנתי ממך בפגישה שלנו בקפריסין…’

‘אני מבין,’ ניסה גדעון להרגיע, ‘בוא נדבר על זה בשקט. ביקשתי מהם שישאירו אותנו לבד.’

‘אני מאוכזב מאוד,’ אמר נימר, כשהוא מישיר מבט אל גדעון. ‘שום דבר מההבטחות שלך בפגישה שלנו בקפריסין לא התקיים. במקום זה אחותי ג’מילה ובני חסן מוחזקים במעצר שהוא בית סוהר לכל דבר. אתם חוקרים אותי כאילו אני האויב הגדול של ישראל ומתעקשים להוציא ממני מידע שקשור במה שקורה בלבנון ובטהרן. הכנסת אותי למלכודת, ואני סמכתי עליך שתפגיש אותי עם בני משפחתי ושתדאג לכך שישוחררו.’

‘נימר ידידי,’ הגיב גדעון בניסיון להתגבר על המבוכה למשמע טענותיו של נימר. הוא ידע שהוא חייב לנסות להרגיע את חבר הילדות שלו. ‘אני מצטער לשמוע, וחשוב לי שתדע שאני כאן כדי לשמוע אותך ולראות כיצד לעזור.’

‘אני לא נולדתי אתמול, כידוע לך,’ המשיך נימר בלהט, ‘ויותר ברור לי עכשיו איך הצלחתם לחטוף את ג’מילה אחותי ואת חסן הבן היחיד שלי מתחת לאפם של השומרים, שהזרוע הצבאית של חיזבאללה הפקידה לשמור על שלומם. כאשר נודע לי דבר היעלמם של יקירי, הם כבר היו בידיכם בישראל. הסיבה שהסכמתי לפגישה איתך בקפריסין הייתה רק כדי לשחרר אותם…’

‘לא הייתי נותן לאיש לפגוע באחותך ובבנך!’ הצהיר גדעון. אבל ידע שהוא לא יכול להתחייב על כך גם בשמה של המערכת הביטחונית בישראל.

‘אני האמנתי לך בעיקר בזכות החברות שלנו. לכן באתי לקפריסין בלי לבקש אישור לכך לא מחיזבאללה ולא ממשמרות המהפכה. אבל אתה יודע שעשיתי זאת רק בגלל הדאגה לשלומם של אחותי היקרה ובני היחיד.’

‘כן, אני יודע ומעריך את זה מעומק הלב. אתה בטח זוכר שמשמרות המהפכה ידעו על הפגישה שלנו וניסו ליירט אותך בקפריסין. נחלצנו מזה ממש ברגע האחרון. אני מבטיח לך לעשות הכול כדי לשמור על ביטחונם. מה עוד אני יכול לעשות כדי שתרגיש טוב יותר?’

‘תראה,’ נימר נשמע מעט יותר רגוע, ‘הדבר החשוב ביותר לשלושתנו הוא לבקר את אבי בג’נין. הוא אמנם צלול וערני על פי מה ששמעתי, אבל הוא לא צעיר ולא בריא. אבא יודע שאנחנו בידיכם, וחשוב לי שייווכח שאנחנו בסדר.’

‘הבנתי, נימר, ואני מבטיח לטפל בזה. מה עוד?’

‘אתם חייבים לגרום לכך שג’מילה וחסן לא ירגישו שהם בבית סוהר. במה הם חטאו, לעזאזל, שמתייחסים אליהם כאל טרוריסטים מסוכנים?’

‘מה לדעתך יכול לעזור? שמעת מהם משהו מוגדר בפגישה שהייתה לך איתם?’ ניסה גדעון להמשיך בסגנון ענייני ורגוע.

‘קודם כול ניווכח ביכולת שלכם לתאם את הביקור המשפחתי בג’נין, ואחר כך נדבר,’ השיב נימר והוסיף, ‘אבל תוריד ממני את החוקרים האלה.’

‘אני אראה מה אוכל לעשות,’ הבטיח גדעון שהתלבט בין החובה החברית של קשר העבר ובין העמדה הקשוחה של מערכת הביטחון בישראל, שמחייבת להשיג מידע על כוונות הפיגועים של איראן ושל חיזבאללה.

‘אני מבקש שתניחו לנימר לעת עתה עם החקירות,’ פנה גדעון לראש צוות החוקרים כאשר יצא מחדר החקירות, ‘אני אפגוש את נהרי ונראה איך ממשיכים מכאן.’

ד’ר גדעון בן ארי ישב במשרדו, לראשונה מזה זמן רב, בדממה מחרישת אוזניים. ערמת המסמכים על מגש הדואר הנכנס, שדורשים אישור וחתימה, נותרה יתומה לעת עתה. רק אתמול נפרד גדעון מחתנו דן אבני ומנועם בתו ששבו לקליפורניה. גדעון התקשה לחזור לעמדת איש הייעוץ הארגוני־אסטרטגי האזרחי, טרם נקרא על ידי המדינה לפעילות הביטחונית המאתגרת שזה עתה הסתיימה. גדעון לא היה בטוח שהפרשה שהביאה לקשר המחודש עם נימר אכן הסתיימה בהצלחה. הוא היה ער לכך שהצלחת השלב הנוכחי של ההתמודדות עם האיומים מצד משמרות המהפכה האיראניים אינה מובנת מאליה.

גדעון אמנם שמח על שאינו חייב להמשיך להיות בחוד החנית של המאבק האסטרטגי של ישראל במשמרות המהפכה האיראניים ובחיזבאללה. לאחר הסיום המוצלח של הבאתו של נימר לישראל מצא את עצמו ללא אתגרים מבצעיים, שבהם חש כדג במים מאז שהיה מפקד הסיירת של חטיבת הצנחנים. גדעון הביט בערמת המסמכים וידע שהוא חייב להתחיל לטפל בה, אבל חש שעדיין אינו בשל להניח מאחור את כל הפרשה ולשכוח שהיא התרחשה. ‘אני לא יודע מה להמליץ לראש המוסד לגבי המשך החקירות של נימר…’ הוא חשב.

צלצול מהשלוחה הפנימית החזיר את גדעון להווה. נוגה המזכירה התנצלה ואמרה שביקשו מהלשכה של נהרי, ראש המוסד, להודיע שהוא אישר את הבקשה של גדעון, ושעליו להגיע בהקדם לפגישה.

‘בוקר טוב, גדעון,’ קידם נהרי את פניו של גדעון בחביבות רבה שלא כמנהגו. ‘אני מקווה שמצאת את ה’ממלכה’ שלך, חברת הייעוץ האסטרטגי, במצב טוב. אני יכול לעדכן אותך שיש לך בדרך כמה הזמנות עבודה בנושאים אסטרטגיים. בנימין ייתן לך את הפרטים אחר כך.’

גדעון ציין לעצמו לפנות לבנימין ולשמוע על ההזמנות שאמורות להגיע אליו. הוא כבר הספיק לעמוד על הצורך הדחוף להגדיל את מאגר ההזמנות לחברת הייעוץ שלו לאחר ההיעדרות הממושכת שלו. הוא הציג בפני נהרי ובנימין את המצב, את בקשותיו של נימר ואת מורכבות החקירה.

‘אנחנו עדיין מתפעלים, גדעון, מהדרך שבה הצלחת להביא לישראל את דוקטור נימר אל־חאלדי. הכוכב הטכנולוגי הזה שפעל בשירות כוח קודס, משמרות המהפכה וחיזבאללה, והפך לאיום האסטרטגי העיקרי על ישראל. החטיפה של ג’מילה אחותו ושל חסן הבן הייתה מלאכת מחשבת של הימור מסוכן, שעלה יפה ואיפשר את הפעלת הלחץ על נימר ואת ההסכמה שלו לעסקה שהביאה אותו אלינו,’ המשיך נהרי, ‘אתה יודע טוב מכולנו מה צריך לעשות בשלב המשברי שאנחנו נמצאים בו. כמו שמצאת את הדרך להביא את נימר לכאן.’

גדעון הסביר והזכיר לנהרי ולבנימין, שלב אחר שלב, את הדרך שבה צעד כדי לעצור את חבר הילדות שלו, מהכפר הערבי השכן, מלהמשיך במסע הדמים שלו, שנבע מהרצון בנקמה, לאחר שאיבד את רעייתו ושניים מילדיו בסברה ושתילה. הוא גם הזכיר את חלקם של דן, נועם והתלפיונים במבצע. התושייה הטכנולוגית והתובנות הפסיכולוגיות שסיפקו היו חלק מחושב בהימור שלו.

‘אבל כל ההצלחה הזאת, מרשימה ככל שתהיה, לא מספיקה,’ חזר נהרי לסטקטו האופייני שלו, ‘אם לא נקבל מנימר מידע על אופן ההתנהלות של משמרות המהפכה, כוח קודס וחיזבאללה בתכנון פעולות הטרור. אתה חייב לגשר על הפערים ולהתגבר על הדו־שיח של חירשים שהתקיים עד עכשיו.’

‘גדעון, ברור לנו שהמפתח לשינוי בעמדה של נימר נמצא בידיך,’ אמר בנימין, ‘נהרי צודק בקביעה שאתה אולי היחיד שימצא את הדרך לגרום לו לשתף פעולה.’

‘אתה כנראה צודק,’ נאנח גדעון, ‘אבל תחילה נראה כיצד משפיעים הביקור בג’נין ושיפור התנאים של האחות והבן על נכונותו של נימר לשתף פעולה. כדאי שנהיה יותר חכמים ופחות צודקים הפעם.’

‘הכדור בידיך, גדעון, אני סומך עליך. בנימין יהיה איתך בקשר ויסייע ככל שיידרש. צאו לדרך!’ סיכם נהרי, כשהוא מלווה את גדעון ליציאה מהלשכה.