שירת השחרור

שירת השַּׁחרור
אֵין הַצַּיָּד שׁוֹמֵעַ שִׁירַת הַשַּׁחְרוּר
שֶׁפָּרַח מִקֵּן מְמֻלְכָּד
אֶל בַּדֵּי הַסִּגָּלוֹן
מְסֻחְרָר מִשְּׁלַל דְּרוֹר.
לָכוּד בִּסְחַרְחֶרֶת מַחְשָׁבוֹת
לְקַפֵּד חֵרוּתוֹ
רוֹקֵם בַּגֻּמְחָה כּוּרִים לְהָרַע.
יוֹם וָיוֹם מִמֶּנּוּ נִקְרַע – – –
הַשַּׁחְרוּר כְּבָר בַּצַּמֶּרֶת
שָׁר אֶת רִקּוּד הַזְּמַן הַמְּקָרֵב
אוֹהֲבִים
וּמַנִּיחַ לְעוֹלְבֵי הַחַיִּים
לְהֵאָסֵף אֶל כִּלְאָם.

הספר הוא מדרגה נוספת במעלות שיריה של רחל אברהם־איתן. שירי "שֶבֶת אחִַים" מלכדים את דמויות 13 אחיה, 5 מהם עיוורים, הרואים בסגוליות עיניהם הפנימיות ופוקחים את עיני הסובבים הנתונים ב"חָשְׁכַּת הָאוֹר". ה"שירים לאקס" חשופים, ונועזים. בספר מתגלה כוחה של שירה ותשוקה "לְהַגִּיעַ לרִשְּוּת הָרַבִּים". פרופ' נורית גוברין
לפנינו משוררת מוכשרת, השולטת בכלי המבע ומביאה אותם למחוזות חדשים. שיריה האַרְס־פואטיים מגלים הלכה למעשה את כשרונה לבנות ארמון חדש ממכיתותיו של מבנה ישן. פרופ' זיוה שמיר
רחלי אברהם־איתן היא משוררת הנוגעת ללִבי. כּנותם וצבעם העז של השירים הופך את כולנו למעין קרובי משפחה השותפים באותו אירוע, שיש בו קשיים וחיבוקים, מאבקים ונאמנות. פרופ' מירון איזקסון
כתיבתה של רחלי אברהם־איתן עוצמתית וכובשת, שופעת רוך הנובע מיכולות ומנכונות של קשב שאינו מחמיץ דבר. תהפוכות חייה הפרסונאליים עגונים ברצף המטלטל של חיי דורהּ במציאות הישראלית. ד"ר ליליאן דבי גורי
שירתה האותנטית של רחלי אברהם־איתן, הנובעת מתוך עולם רגשי עשיר, מהלכת עליי קסם. לכן גם תרגמתי משיריה לספרדית. לצד היותה ד"ר לפילוסופיה מאוניברסיטת ב"א, זכתה רחלי בתעודות הוקרה ובתעודת דוקטור של כבוד מטעם האקדמיה הבינלאומית לאמנות ומטעם הקונגרס העולמי לשירה. פרופ' ארנסטו קהאן

מקט: 4-31-6282

שירת השַּׁחרור אֵין הַצַּיָּד שׁוֹמֵעַ שִׁירַת הַשַּׁחְרוּר שֶׁפָּרַח מִקֵּן מְמֻלְכָּד אֶל בַּדֵּי הַסִּגָּלוֹן מְסֻחְרָר מִשְּׁלַל דְּרוֹר. לָכוּד בִּסְחַרְחֶרֶת מַחְשָׁבוֹת לְקַפֵּד […]

---

פסיחות של אהבה

 

“מוטב לשאת עדשות מגע

מאשר ידי גבר חולות” (נתן זך)

 

אִי צִיּוּת לְקוֹל הַלֵּב

לָכַד בְּסוּגַר –

עֶרְכֵי דָּת וְתֹם מְבַלְבֵּל –

נַעֲרָה בְּחוֹמוֹת שֵׂעָר.

 

אַהֲבָה כְּסִיגָר

בֵּין שְׂפָתַיִם מַבְטִיחוֹת

בְּלִי כַּוָּנָה לְקַיֵּם.

הִבְטִיחַ חֲדֹל מֵעַשֵּׁן

אַךְ חֲלִיפַת הַחֲתֻנָּה

נָדְפָה רֵיחַ

וְכֶתֶם צָהֹב כְּבָר אָז

עַל כָּל שֵׁן.

 

צַעֲדֵי הָרִקּוּד הִתְקַפְּדוּ

בְּמַדְקְרוֹת מִלִּים

וְהַחְמָרַת סֵבֶר

כְּאִלּוּ גֶּבֶר – – –

חָצוּ גְּבוּלוֹת הַתִּקְוָה

שֶׁהָלְכָה וְנִסְתַּאֲבָה

כִּוְּצוּ שְׁרִירֵי הַלֵּב

כִּוְּצוּ שְׁרִירֵי הַבֶּטֶן

הִקְשׁוּ עֹרֶף

וּסְעָרַת חֹרֶף

הִשְׁתַּלְּטָה עַל אֲבִיבָהּ.

 

לֹא נִקְלַט זַרְעוֹ

בְּפֶּרְגוֹנָל מִלְּאוּ צִנּוֹרוֹת

וּבְאֶפִּידוֹרָל

לְשַׁחְרֵר עֻבָּר – – –

 

רָאָה כִּי טוֹב לִבָּהּ

בֵּין עוֹלָלֶיהָ

כִּלָּה יָמֶיהָ

בַּעֲשַׁן־עֵינָיו

 

וְסוֹף דָּבָר.

בְּאֶפִּידוֹרַל הָרָצוֹן

שִׁחְרְרָה עָבָר

מֵעַמּוּד שִׁדְרָה עָקֹם.