החורף האחרון שלי בינות ההרים המוריקים והמלבינים לפרקים של צפון הגולן. אחרי אחת-עשרה שנות נישואין, לידה וגידול של שלושה ילדים, גירושין ופרידה כואבים, בקשה אחת הייתה לי: שיהיה חורף קל כזה שכמעט שלא נשים לב שהיה… שנסיים פה יפה וביולי ניפרד כידידים.
אז ביקשתי… וקיבלתי
כתשעים לילות קפואים מתחת לאפס, עשר סופות שלגים שנערמו וחסמו צירים. מרץ הקר ביותר זה חמישים שנה, צמחי תבלין שלא שרדו בגינה.
כל אלה הולידו את “זרים בשלג”, צלילה ליופי אינסופי ורומנטי יחד עם כאבי בדידות וגעגוע, פיסות של תקווה ושמש, מסמך אנושי מרגש ומעורר חושים.
אין עדיין תגובות