ראיון עם העתיד

מי מאתנו לא שאל את עצמו, ולו פעם בחייו, על משמעות החיים, ועל סיבת היסורים העוברים עלינו? לשם מה קיים הטבע? מה תכלית התפתחותנו? בכל תא בגופנו אנחנו רואים חוכמה והיגיון, פעולות מכוונות ותכליתיות, אבל בקיומו של הגוף כישות שלמה, איננו מצליחים לראות שום היגיון ותכלית. מתוך כל היצורים הידועים לנו, האדם הוא היצור השלם ביותר בטבע. אבל דווקא הוא זה ששואל את עצמו את השאלה הנצחית העולה וניצבת מולו שוב ושוב, בכל דור ודור: מהי תכלית קיומה של המציאות? בכל המאות, ניסו מדענים וגדולי המוחות לגלות לשם מה האדם חי, אבל לא מצאו את התשובה. שאלה זו הולכת ומחריפה מדור לדור, כי היסורים לא מתמעטים ומאבק ההישרדות לא נפסק. אם כך, ייתכן שהתשובה איננה בתחום ההשגה שלנו, ופיענוח השאלה אולי איננו בתחום יכולתו של המדע.

מקט: 4-7065-28

מסת"ב: 9789657065283

מבוא – מי מאתנו לא שאל את עצמו, ולו פעם בחייו, על משמעות החיים, ועל סיבת היסורים העוברים עלינו? לשם מה קיים הטבע? מה תכלית התפתחותנו? בכל תא בגופנו אנחנו רואים חוכמה והיגיון, פעולות מכוונות ותכליתיות, אבל בקיומו של הגוף כישות שלמה, איננו מצליחים לראות שום היגיון ותכלית.

מתוך כל היצורים הידועים לנו, האדם הוא היצור השלם ביותר בטבע. אבל דווקא הוא זה ששואל את עצמו את השאלה הנצחית העולה וניצבת מולו שוב ושוב, בכל דור ודור: מהי תכלית קיומה של המציאות?

בכל המאות, ניסו מדענים וגדולי המוחות לגלות לשם מה האדם חי, אבל לא מצאו את התשובה. שאלה זו הולכת ומחריפה מדור לדור, כי היסורים לא מתמעטים ומאבק ההישרדות לא נפסק. אם כך, ייתכן שהתשובה איננה בתחום ההשגה שלנו, ופיענוח השאלה אולי איננו בתחום יכולתו של המדע.

אבל לא מדובר רק בשאלה, לשם מה קיימים הבריאה, היצורים החיים ובני האדם, אלא גם בשאלה, בשביל מה אני חי? תהליכי ההתפתחות שבטבע והתהליך בגופי החי שלי, מפליאים אותנו ב"סתירות" הלא מובנות שבהם. למשל, גור נעשה בוגר בכמה שבועות או חודשים, בעוד שתינוק האדם זקוק למהלך התפתחות ממושך ביותר כדי להתבגר. רק בסוף תהליך ההתפתחות שלו רואים שדווקא הוא "נזר הבריאה", אבל לאורך כל שלבי המעבר, האדם חלש הרבה יותר מכל חי אחר.

מדהים מאוד הניגוד בין תהליך ההתבגרות של החי האחר לדרגת האדם, עד כדי כך שאם לא היינו מכירים את התוצאה הסופית של התפתחותם, היינו מגיעים למסקנה הפוכה, שגור יגדל וייעשה ל"נזר הבריאה" וילוד אדם יחיה חיים מרים ואף ימות. מכאן, שאנחנו איננו מבינים לא את משמעות הקיום ולא את ההיגיון שבתהליך התפתחות.

אנחנו קולטים את העולם באמצעות חמשת החושים שלנו. מה שנתפס באמצעות ראיה, שמיעה, טעם, ריח ומישוש, מתלכד בתוכנו, ומעניק לנו את תמונת העולם הסובב. לכן, אילוּ היו לנו חושים אחרים, היה העולם הסובב אותנו מורגש בנו אחרת. ידוע שכלבים "רואים" את העולם באמצעות חוש הריח, ולדבורים הוא נראה כמחולק למיליארדי תאים.

מכאן, שמכל מה שקיים סביבנו, אנחנו קולטים באמצעות החושים שלנו, רק חלק קטן, ובטווח מוגבל מאד. האם זה אפשרי שנרגיש את כל מה שמסביבנו? האם ייתכן ששם נחבא סוד הקיום שלנו, מטרתו וגורלו?

אם השערתנו נכונה, הרי שחסר לנו חוש נוסף, המיועד לְמה שאינו מורגש בחמשת חושינו. איך אפשר לרכוש את חוש ההרגשה הזה? מדוע הטבע לא ברא בנו את החוש הזה? מדוע לא קיבלנו אותו מרגע לידתנו?

מסקנה פשוטה: האדם חייב לפתח אותו בתוכו ובכוחות עצמו. האדם שונה בצורת התפתחותו מכל יצור אחר. הוא רוכש או מפתח כל דבר בעצמו, ולכן גם את החוש הנוסף הזה, צריך האדם לפתח בכוחות עצמו, במאמץ אנושי, מוסרי.

דווקא החוש הנוסף הזה הוא שמבדיל בין האדם לחיה, שנבראה גם היא עם חמישה חושים. מתוך כל החי, האדם הוא היחידי שנברא עם יכולת התפתחות, ומסוגל לגלות בתוכו את החוש הנסתר הזה וגם לפתחו.

מדור לדור מתפתח האדם בהדרגה. הוא מתפתח טכנולוגית, מדעית, תרבותית, אך לא מוסרית. בשלב מסויים של ההתפתחות, חייבת האנושות להרגיש צורך להתפתח רוחנית, מכיוון שאחרת לא תשרוד, ולהרגיש אחרי כן, צורך פנימי לגלות את החוש הנסתר הנוסף. והשיטה שנמסרה לאנושות לגילוי החוש הזה נקראת "קבלה".

ההתפתחות של כל האנושות דומה להתפתחותו של היחיד, שעובר את שלבי הילדות, הנערות וגם הבגרות תוך שימוש בכל היכולת שלו. ואז, כאשר האדם מגלה בתוכו את החוש הנוסף הזה, הוא מתחיל להרגיש סביבו עולם רחב יותר, רואה את משמעות החיים, את הסיבה ליסורים, את מטרת הקיום, ויותר מזה – הרגשות אלו נותנות לו אפשרות לשלוט בעולם, לעקור את מקור היסורים וללכת לקראת המטרה – להשיג אותה ולהגיע למשמעות החיים.

ספר זה מבוסס על דברי המחבר שלקטו ועבדו תלמידיו, מתוך ראיונות וממאמרים שהתפרסמו על ידו בתקשורת הישראלית והבינלאומית.