הספר ALS ואני נולד מתוך רצוני העז להעביר את המסר שבכל מצב פיזי יש מקום למשמעות ולתשוקה לחיים. הספר מציג […]
אימי ואבי
הוריי, פרידה ואברהם, נולדו בעיר בצרה שבעיראק. אבי נולד בשנת 1917, וכשהיה בן שנתיים התייתם מאימו. אביו, ציון, נישא בשנית לאחות של סבתא שלי, שגידלה את הילדים של אחותה ואת ילדיה. אבא היה בן הזקונים וכל חייו כאב לו על כך שלא הכיר את אימו.
אימי נולדה בשנת 1925. כשהייתה בת תשע התייתמה מאביה, אהרון. כל החיים סיפרה לנו בערגה על אודות אביה, שהיה איש מאמין, ירא שמיים, צנוע ועוזר לבריות. סבי עזר לאנשים לתרגם מכתבים עבור פרוטות. תרגם לפשוטי עם מכתבים שהגיעו מארץ הקודש או כל דבר אחר שרצו, והכול במחיר סמלי.
סבי תמיד סיפר לאימי על ארץ הקודש ואמר שיבוא יום ובו הארץ תוחזר ליהודים. הוא השתוקק לראות את ארץ אבותיו. כשאימא דיברה על אביה, ראיתי את ניצוצות האהבה שלה אליו, הרגשתי את הגעגועים ואת תחושת הגאווה שלה כלפיו. סבי יכול היה לתור בארץ, אבל אמצעיו היו דלים, וחלומו נשאר בגדר חלום.
מה שהוריש לילדיו לא יסולא מפז – ערכים, אהבת המולדת ואהבת הבריות.
כשאימי ואחיה התייתמו מאביהם, הם נשאו בנטל המשפחה ועזרו לסבתי, מוזלי.
*****
כשאימא הייתה בת ארבע-עשרה, אבי ביקש את ידה והם נישאו.
הוריי חיו בעיראק חיים טובים, עד קום המדינה. אבי עבד כאלחוטאי והערבים שעבדו איתו נתנו לו כבוד. אבא היה אינטליגנט ומכובד. בשנת 1945 נשלח להודו במסגרת עבודתו. באותה תקופה הודו הייתה תחת שלטון האנגלים. הוא שהה שם שלושה חודשים ובסיומם חזר לעיראק עם גרדרובה – מזוודות עמוסות בבגדים איכותיים. אבי הבין בבדים ובאיכויות שלהם, ועוד לפני שנשלח להודו הייתה לו חנות בדים בבצרה.
אין עדיין תגובות