על הספה

אירוע טראומתי עוצמתי שעבר על הכותב בגיל חמש משפיע על התפתחות חייו והוא סובל מהשפעותיו לאורך עשרות שנים. בגילו המתקדם הוא מחליט לפנות לטיפול פסיכואנליטי מעמיק ובהמשך לטיפול עצמי.
בספרו המתבסס על הטיפול הוא בנה דו שיח דמיוני עם זיגמונד פרויד, ביחד הם מנתחים את הטראומה שעבר ואת השלכותיה על חייו. במהלך הטיפול נחשף הכותב לממצא דרמטי הקשור לדמויות המשפחתיות הקרובות שלו, הוא אף מזמן את הוריו לבירור הנסיבות שחשף במסגרת הטיפול. בעקבות זאת הוא משנה את כל צורת התייחסותו אליהם. בהמשך הדרך תהייה לכך השפעה על כל מערכת יחסיו עם סביבתו.
חלק חשוב מהספר עוסק בניתוח התופעה המודרנית של התפתחות אישיות נרקיסיסטית שפרויד עצמו נמנע כמעט מלעסוק בה.

 

מקט: 001-4280-002

אירוע טראומתי עוצמתי שעבר על הכותב בגיל חמש משפיע על התפתחות חייו והוא סובל מהשפעותיו לאורך עשרות שנים. בגילו המתקדם […]

---

מבוא

שנים רבות לאחר ימי ילדותי, בשוכבי על ספת הפסיכולוג, אזכר איך שכבתי בגיל חמש במצב הזייתי, נטוש לגורלי במוסד נידח אי שם בהרי ירושלים, על מיטת מתכת ישנה, מבקש להתאיין לתוך משהו שיגאל אותי מתוך ייאושי העמוק.

לא ממש הבנתי אז, מה חיפשתי. כיום, לקראת העשור השמיני בחיי, עמוק בתוך שנותיי כפנסיונר, אני מוצא את עצמי במצב מורכב; עם משפחה יציבה, בריאותי סבירה, בהתחשב בגילי, אני עוסק בפעילות ספורטיבית יומיומית ומייעץ בתשלום לפנסיונרים בנושאי מיסוי. אך עם כל זה הרגשתי תמיד כי ישנם דברים רבים מעברי שאינם ברורים לי ומממשיכים להשפיע על חיי. הבחנתי בדפוסי התנהגות בעייתית עם בני משפחתי ואחרים, הבנתי כי אירועים מעברי ממשיכים להשפיע על חיי, הדימוי שעלה בי היה שיש בתוכי חדר סגור שבו מאוחסנים פריטים שונים מעברי, בערבוביה מוחלטת. הפריט המשמעותי ביותר שהיה שם נוגע לטראומה קשה שחוויתי בגיל חמש שאינה מניחה לי. פרטיה העיקריים זכורים לי היטב, הם ממשיכים להקיש על גגי, כמעט ברמה היומיומית..

החלטתי לפנות לביצוע חקירה מקיפה לחשיפת עברי ולהקדיש לכך משאבי זמן וכסף באמצעות טיפול אנליטי עמוק. במהלך האנליזה שעברתי התבררו לי אירועים נוספים, אשר נעלמו לגמרי מזיכרוני המודע. הסתבר לי כי בניתי לעצמי סיפור חיים שונה באופן משמעותי ממה שאירע במציאות. בהמלצת בתי הפסיכיאטרית פניתי למטפלת בשיטה פסיכודינמית אנליטית. התחלנו בשתי פגישות שבועיות שבהמשך הפכו לארבע. לאחר כ-17 חודשים הרגשתי כי הגעתי לגילויים ותובנות אשר מאפשרים לי להמשיך מכאן ואילך במסע אנליטי עצמאי. במקביל התחלתי לקרוא באופן קדחתני ספרות פסיכואנליטית; התחלתי עם פרויד והמשכתי גם עם אחרים: קוהוט, אוגדן, בולס, ויניקוט, מיטשל, סימינגטון ואחרים מהקלאסיקה של הפסיכואנליטיקאים, ולאחרונה גם שנדור פרנצ'י, תלמידו וחברו של פרויד, שחוזר לבמה לאחר תקופה ארוכה עם תובנות שאני מתחבר אליהן. נחשפתי לכמות גדולה של ספרים שכתבו אלו שעסקו בתחום מאז המצאתה של הפסיכואנליזה. זוהי כמות אדירה של ספרות שקשה מאוד להקיף אותה. לעומת זאת, לא מצאתי כמעט ספרים שנכתבו על ידי מטופלים! אלו שכן נכתבו, נשאו בעיקרם אופי ביוגרפי אנקדוטי, וכמעט שלא הגיעו להחלפת דעות עם המעצבים החשובים של תורת הפסיכואנליזה. פרויד עצמו הציע להמשיך ולהשלים את הטיפול האנליטי באמצעות כתיבה עצמית, ואף נתן לכך דוגמה אישית בספרו 'פשר החלום'.

היום אין עוררים על כך כי הפסיכולוגיה המודרנית, ובמיוחד הנגזרת שלה, הטיפול האנליטי, מקורה בפריצות המחקריות, המהפכניות והנועזות של זיגמונד פרויד בסוף המאה התשע עשרה.

לאחר מחשבה – שיש להודות שכוללת גם מרכיבים של חוצפה ומידה חוסר ענווה החלטתי ל'זַמֵן' את עצמי לטיפול אצל פרויד בכבודו ובעצמו. בהחלטתי זו התבססתי על השראתי ועל רקע היסטורי משותף שמחבר בינינו ואשר יובהר בהמשך – הגעתי להחלטה להמשיך את האנליזה בצורה של כתיבה עצמית. את האנליזה, על ההתפתחויות המפתיעות שלה, אתאר לפניכם בצורה של ממואר אישי המדווח על אותן פגישות, במסגרתן אעלה את הגילויים מן העבר ואפרט כמיטב יכולתי את השפעתם על חיי בהווה.

מלבד הכתיבה שלי הנושאת אופי של תרפיה עצמית, גיליתי במהלך "הטיפול" כי הסיפור שלי, מלבד היותו סוג של ביוגרפיה אישית, מכיל תובנות חשובות גם לנפגעי טראומות אחרים, בעיקר לאלו בעלי רקע של יחסים קשים עם ההורים. בעבר הייתי משוכנע כי אירועי חיי הם בעלי אופי כה ייחודי, שלא ניתן למצוא סיפורים דומים של נפגעים אחרים, ואין להם כל הסבר הגיוני, שהם פשוט נחתו עליי באופן מקרי וייחודי כל כך, שבמהלך חיי לא פגשתי אף אחד עם סיפור עם מרכיבים דומים. גיליתי כי אני טועה, ובגדול.

ב'טיפול' שאציג כאן מול פרויד ניסיתי לשכנע אותו לעזור לי למרות דעתו המסויגת.

אשאיר לכם, הקוראים, לשפוט אותי על התעוזה, אולי גם על החוצפה, וכמובן על מידת ההצלחה שלי.