על כנפי השכינה ושאר ציפורים

שמעון, נער יהודי תמים, אוהב אדם, בעלי חיים וטבע, החש כל נים בזולתו, חי במזרח אירופה במאה התשע עשרה. הוא מאמין, בלהט ובמסירות, שיש להציל את השכינה שבגלות, ולסייע לה להתאחד עם הקדוש ברוך הוא בארץ הקודש. כדי לממש מטרה נעלה זאת הוא נוטש את אמו ושאר משפחתו, ויוצא למסע ארוך שנים ממזרח אירופה, דרך תורכיה, חרן ועד ארץ ישראל. בסופו של המסע, המפגיש אותו עם דתות שונות, מיתוסים ואגדות, כבר לא יהיה אותו אדם. ניתן להכתיר את שמעון כפר גינט היהודי. הוא לא מפסיק לחפש, מתוך נאמנות לאמת הפנימית שבו, וגם לו, כמו לפר גינט, מצפה בסוף דרכו מפגש שיחזיר אותו לשורשיו, ויחבר אותו אל הידע וההשלמה. על כנפי השכינה היא פואמה אפית שעוסקת בחיפושיו של אדם אחר משמעות החיים – הפעם בגרסה יהודית. (שז)

דליה כהן־קנוהל היא סופרת ומחזאית. מאחוריה ארבעה רומנים, שלושה מחזות ושני ספרים מחקריים. בעלת דוקטורט העוסק בתיאטרון הישראלי מקום המדינה עד 1998, בהקשר לייצוגי "האחרים" שבו. הפואמה על כנפי השכינה ושאר ציפורים, בגרסתה הראשונית, עלתה על הבמה בשנת 2023 כמופע מוזיקלי, בתיאטרון בית מזי"א.

על כנפי השכינה ושאר ציפורים הינו חיבור יוצא דופן בנוף הספרותי הישראלי. זוהי פואמה אפית מרתקת אשר מדגימה התנגשות בין השקפות דתיות שונות, הנגזרות ממגוון השכבות במסורת ישראל. (פרופסור סרג' רוזר, החוג למדע הדתות, האוניברסיטה העברית בירושלים)

על כנפי השכינה ושאר ציפורים מסופר כאגדה עגנונית, שוזר מוטיבים ומרכיבים כמעשה רקמה עדינה. (ד"ר ביטי רואי – מחברת הספר אהבת השכינה; מיסטיקה ופואטיקה בתיקוני הזוהר)

מקט: 4-128-148

שמעון, נער יהודי תמים, אוהב אדם, בעלי חיים וטבע, החש כל נים בזולתו, חי במזרח אירופה במאה התשע עשרה. הוא […]

---

פתיחה

 

בְּמַיִם כְּחֻלִּים שָׁט חָסִיד.

לָבוּשׁ שְׁחֹרִים,

מוּל הָרֵי גּוֹלָן –

מַעֲבִיר נוֹסְעִים

מִגְּדַת הָאֲגַם

אֶל מְחוֹז חֶפְצָם.

 

יוֹם אֶחָד, כָּךְ מְסַפְּרִים זִקְנֵי טְבֶרְיָה,

הֵטִיל אֱלֹהִים רוּחַ גְּדוֹלָה עַל הַיָּם,

וְסִירָתוֹ חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר.

 

אָז זָעֲקוּ הַנּוֹסְעִים אִישׁ אֶל אֱלֹהָיו, הִתְחַנְּנוּ עַל חַיֵּיהֶם,

וְאילו הוּא, שָׁקֵט, בְּלִי לוֹמַר מִלָּה, סָר אֶל יַרְכְּתֵי הַסִּירָה,

כָּרַע עַל בִּרְכָּיו, וְאֶת מַבָּטוֹ הַכָּחֹל נָעַץ בַּשָּׁמַיִם.

וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא:

הַסְּעָרָה שָׁכְכָה.

 

אֵין זֹאת כִּי אִם אִישׁ מוֹפְתִים הוּא, לִחְשְׁשׁוּ הַנּוֹסְעִים.