הרהורים על ספרות ורפואה – ספרות‭ ‬ורפואה‭ ‬ביצירות‭ ‬דוברי‭ ‬גרמנית‭ ‬בין‭ ‬שתי‭ ‬מלחמות‭ ‬העולם

פתח דבר

לכבוד לי לכתוב פתח דבר לספרה החשוב, המאתגר והמעניין של ד'ר לימור שריר, הרהורים על ספרות ורפואה — דילמות ביחסי רופא־חולה, כרך ח'. המחברת פורשת בפנינו בצורה ייחודית את הזיקה בין הספרות ובין רפואה, תחום נדיר ביישומו. ייתכן שהפרספקטיבה המשלבת ספרות ורפואה מקורה באישיותה של הכותבת, שבהכשרתה המקצועית היא רופאה, אך עיסוקה בשנים האחרונות הוא כתיבה (הן ספרות בדיון והן ספרי הגות ומחקר, שהטקסט שלפנינו מציג בבהירות דואליות זו).

הספר, על שמונת כרכיו, הינו מאגר אנציקלופדי של ידע בנושא ספרות ורפואה שנאסף ונחקר על ידי הסופרת כדי להנחיל אותו לאחרים. הוא ספר יוצא דופן הן מבחינת מגוון הנושאים, הסגנונות, הסוגות והיקף הערכים שהוא מכיל, והן במידת הפירוט וההעמקה בכל ערך תוך שילוב החוויות האישיות של סופרים ומשוררים כפי שבאו לידי ביטוי ביצירותיהם בתוספת נקודת המבט הייחודית של המחברת. יש לציין שכל פרק יכול לעמוד בפני עצמו ולשמש מקור ידע והתייחסות למתעניינים בנושאים ספציפיים. הספר מכיל הפניות למאמרים וספרים המשלימים ומרחיבים את המידע שמופיע בו, וכמו כן הפניות בשוליים לערכים אחרים, העוסקים בנושאים קרובים, כדי שהקורא יעיין בהם וישלים את ידיעותיו.

לידתו של הספר נעוצה בקורס ספרות ורפואה המתקיים בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב, שאותו יזמה ופיתחה המחברת בשנת 2010 ושאותו היא מלמדת מאז. הקורס סוקר פרקים בספרות ורפואה מנקודת המבט הייחודית של סופרים, משוררים, הוגי דעות, רופאים ואנשי מדע. מעניין במיוחד הוא האופן שבו משולבים בקורס ובספר היבטים רפואיים־מדעיים עם קטעים פואטיים.

בהיבט הרפואי־מדעי מציגה המחברת סקירות היסטוריות של מחלות שהשפיעו על עולם הספרות עם ניסיונות לבאר את פשרן, לצד ניתוח אספקטים רפואיים־מדעיים וגישות חדשניות מעולם הרפואה העכשווי. לנושאי נפש, בריאות ורפואה חלק מרכזי בהתפתחות התרבות האנושית. לכן, נוסף על הסקירות ההיסטוריות מוצגות בספר גם ההשתקפויות של נושאים אלו כפי שבאו לידי ביטוי בשבועות הרופאים השונות, החל מהקורפוס ההיפוקרטי וגלנוס, וכלה בהתפתחותן בתרבות היהודית והעברית. נושאים נוספים שאליהם המחברת מתייחסת בספר הם התפתחות תפיסת החברה לגבי המוח בעידן העתיק ועד ימינו, ההיסטוריה של השיגעון ועוד. קוראי הספר יופתעו להיווכח כי דילמות שהעסיקו את הרופאים במהלך ההיסטוריה רלוונטיות גם בימינו.

הספר מכיל דוגמאות רבות לדילמות שביחסי רופא־חולה בטקסטים של סופרים קנוניים וידועים בסצנת הספרות המקומית והעולמית. מחקר מקורי ומרתק עורכת הסופרת בייצוג הרפואי ביצירותיהם של א.ב. יהושע, עמוס עוז, חיים באר, דן בניה סרי ואלי עמיר, והיא אף מתייחסת לעולם הרפואה המתואר ביצירות פרי עטה.

מעניינת במיוחד התייחסותה הרב־ממדית של המחברת לדמותו של הרופא, הנבחנת בספר דרך נקודות מבט היסטוריות, אתיות, ספרותיות ופואטיות, כאשר לצד ההיבטים ההומניסטיים, האידיאולוגיים, האלטרואיסטיים והגדולה שבדמותו (למשל, הרמב'ם) נבחנת ביקורת על דמותו החוטאת בחטא ההיבריס (עגנון), על 'הטוב שברופאים לגיהנום' (תורה ותלמוד), על פחדיו וחוסר הביטחון שהוא מפגין בעת הטיפול בחוליו (בולגקוב), על מצב בריאותו (רבלה), על חמדנותו (מולייר), על נטייתו הפטרנליסטית (קרלוס ויליאם), על אכזריותו (פוקו) ועוד. באופן זה, המחברת מרחיבה את תחום המחקר לא רק לדמותו של הרופא בעיני מטופליו, אלא גם לשאלה כיצד היא נבחנת בעיני עצמו ובעיני החברה בתקופות היסטוריות שונות.

המחברת מקדישה שער מיוחד לנושא הרופאים בתקופת מלחמת העולם השנייה. בשער זה מנתחת המחברת את דמותו של הרופא בשואה: לצד הרופא שדבק בשבועת היפוקרטס, נולד סוג אחר של רופא, הבוגד בשבועתו ובייעודו והופך למרצח. נושא זה כבר נדון בספר קודם של המחברת הבית על האגם, ספר שבו היא מתארת את דמותו של רופא אוסטרי לא יהודי בתקופת ה'אנשלוס', המתלבט ומתחבט בבעיות של מוסר ומצפון, בשיגעון האישי ובשיגעון הקולקטיבי.

שער רחב יריעה במיוחד עוסק בפסיכיאטריה. לצד סקירה היסטורית והתייחסות מעמיקה שמופיעה בספר מצד בכירי התחום, מופיעה התייחסות לאסכולת ה'אנטי־פסיכיאטריה', המציגה את הממד האחר בבחינת תחום מורכב זה. המחברת ממחישה כיצד — למרות ההתקדמות שחלה בתחום חקר מחלות הנפש על בסיס המודל הביו־רפואי הכולל ועל בסיס היבטים הגנטיים והכימיים של המחלה — הרי שגם כיום כל חברה נוהגת על פי נורמות, השקפות עולם, אמונות וכללי התנהגות המתאימים לה, המסדירים את החיים בצוותא והמגדירים את שפיותה. סטייה ממערכת נורמטיבית זו מהווה איום על החברה, המגיבה בדחייתם ובאכיפת הערכים הנראים בעיניה כהתנהגות נורמטיבית, לעיתים אף בכוח. לדעתה, חולה הנפש שבוי עדיין בידי התפיסה והתבונה של החברה.

הסופרת מתבוננת בעולם הרפואה דרך יצירות הלקוחות מהספרות העולמית, וכן דרך מחזות ויצירות קולנועיות. היא עורכת דיון מעניין במובאות מכתביהם של רופאים שהיו גם סופרים: אנטון צ'כוב, אכסל מונתה, ארצ'בלד ג'וזף קרונין, וויליאם קרלוס ויליאמס, מיכאיל בולגקוב, יאנוש קורצ'ק ועוד.

תשומת לב מיוחדת מוקדשת לספרו המונומנטלי של אלבר קאמי, הדבר, שבו מוצג הרופא, דוקטור רייה, כדמות מוסרית בעליל הנאבקת על חובתה לטפל בחולה כנגד עמדת החברה ומוסדותיה. התמקדותה של המחברת בנקודה זו — יחסי רופא־חולה־חברה — תופסת את השור בקרניו ומדגישה את הדילמה המוסרית הבסיסית של הרופא: האם מלחמתו מוצדקת ומחויבת גם כשנדמה שאפסו סיכויי ההצלחה? המחברת מקשרת בין נקודת המוצא האקזיסטנציאליסטית של קאמי לבין התפיסה המוסרית של היהדות, אשר לפיה כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, וכל המאבד נפש אחת מישראל כאילו איבד עולם מלא.

נקודת התייחסות שונה לדילמה זו עולה במחזה אויב העם מאת הנריק איבסן. דבקותו של ד'ר שטוקמן באמת הרפואית מובילה אותו למאבק באזרחי העיר, עד כדי הפיכתו ל'אויב העם'. 'ולמרות הכול נוע תנוע' — הוא יאמר את האמת שלו. ביצירה זו האמת והיושרה המוחלטים של הרופא מתעמתים עם הפשרה שבמציאות, והרופא — בשל תחושת השליחות שלו המלווה בתחושת קורבנות — מתחיל לפתח רגשות ניטשיאניים — תחושה שהוא נעלה, אדם עליון. בדומה לתפיסת המדינה של אפלטון, הרופא חש שהזכות להחלטות אמורה להיות מוקנית לו בלבד, ושהוא אלמותי. נושא זה קשור לאסימטריות שביחסי רופא־חולה הנדון רבות בספרות כמו גם בשער העוסק באתיקה רפואית ובמנגנונים של חוקים ותקנות האמורים להסדיר את יחסי רופא־חולה, כולל חוק זכויות החולה, ובהתייחסות המשפטית למוות ולהמתות חסד.

המחברת עוברת עם קאמי לטפל בבסיס הקיומי המרכזי של מקצוע הרפואה. 'Primum non nocere', כך נפתחת השבועה ההיפוקרטית. כלומר, בראש ובראשונה — אל תזיק. זוהי שאלת החיים והמוות, שכן לא זו בלבד שזו השאלה העיקרית של הרפואה, אלא היא עומדת בבסיס יצירתה הספרותית של המחברת, שהרי החיים והמוות הם מרכז הספרות והאומנות. המילה 'אומנות' בעברית גזורה מהמילה 'אומן', והמילה 'אומן' מהמילה 'אמת'. לפיכך, הרופא העוסק בענייני החיים והמוות והסופר במיטבו, העוסק בחיים ובמוות — הם הם המהווים בסיס לקיום החוויה האנושית. הלחימה של הרופא במוות, גם אם זו תהיה ללא סיכוי, ונשיאת דגל החיים של הסופר נגד אימת המוות, וגם היא כנגד כל הסיכויים, מהווים כלים שלובים, אשר מיטב אונו וחילו של המרפא מצד אחד והסופר מצד השני, נרתמים למענם (כרכים א'-ד').

ד'ר לימור שריר מדגישה שבתקופתנו מקצוע הרפואה נשען יותר ויותר על טכנולוגיות מתקדמות לאבחון ולטיפול, כשהממד האנושי ביחסי רופא־חולה הולך ומתמעט וגוברת תחושת הניכור. ככל שמעמיקה הדרישה להתמקצעות בענפי הרפואה השונים כך, פוחתת אפשרותו של הרופא להעשיר את עולמו הרוחני בתחומים שאינם רפואיים גריידא.

דמותו של הרופא בימינו התרחקה רבות מזו שאפיינה אותו בתקופתם של היפוקרטס וגלנוס, איבן סינא והרמב»ם, כאשר הרופא היה איש אשכולות ששילב בין מחקר מדעי לפילוסופיה. לדברי הסופרת, דווקא כיום חייבת להתחזק בנו הזיקה לאדם שהוא בבחינת סובייקט, ובכלל זה לרופא. על כן היא החליטה לחזור 800 שנים אחורנית ולשוב ולעיין בגישתו הרפואית־חינוכית של הרמב'ם (כרך ה'). בגישה ייחודית היא מתייחסות לעולם הערכים של הרמב'ם, כמו גם לעולם המושגים והידע שלו. מעניינת היא ההשוואה המפורטת שמופיעה ביצירתה בין גישתו למחלות ולסיבות התחלואה לבין הגישה המקובלת בימינו, המדגישה רפואה מותאמת אישית.

ד'ר שריר מתארת את ביקורתו של הרמב'ם על הרופא והשגותיו, על תכונותיו המעולות אך גם על שגיאותיו. היא מדגישה: 'נוכחתי שהרפואה כיום ממשיכה במידה רבה את גישתו הרציונליסטית, הפוזיטיביסטית וההוליסטית של הרמב'ם, שעל בסיסה קמה 'הרפואה החדשה'.' ואכן כרך ו' של הסדרה עוסק ברפואה החדשה־דמותו של הרופא בעידן המידע והביוטכנולוגיה. הכרך מתייחס לחידושים פורצי דרך ברפואה ובביוטכנולוגיה. כרך ז' עוסק במגפות בספרות ובמציאות, עם התייחסות מיוחדת לפנדמיית הקורונה על היבטיה המדעיים־מחקריים, החברתיים, המשפטיים והאתיים.

בכרך ח' מנתחת הסופרת שבע יצירות של סופרים נודעים במרחב דוברי הגרמנית שפעלו במפנה המאה ה־20 ולאחריו על רקע התמורות המסעירות בכל שטחי התרבות, הספרות, ההגות, האומנות, הרפואה והמדע. היהודים השתלבו במקצועות החופשיים, בחיים התרבותיים והאינטלקטואלים של אירופה בה בעת שהשתלבותם החברתית הייתה בעייתית בשל היחס האמביוולנטי והחשדנות שהופגנה כלפיהם. חלקם התנכרו ליהדותם. מדובר בשטפן צווייג, ארתור שניצלר, פרנץ וורפל ובסופר הגרמני הלא יהודי תומאס מאן. הסופרת מפענחת את גישתם של ענקי רוח אלה לאדם על מורכבותו, להלכי הרוח שפשטו באותה התקופה כלפי נושאים אוניברסליים, למחלות שהיו נפוצות בתקופתם ודרך ריפוין ולדמותו של הרופא.

ד'ר לימור שריר מיטיבה לגייס בעבורכם את אונה במיטבה, כשהיא מציגה בפניכם את משמעות מקצוע הרפואה דרך מספר רב של יצירות ספרותיות הנותנות משמעות למקצוע הרפואה. ספרה רב הכמות והאיכות ישרת את ציבור הרופאים, אשר לעיתים קרובות נתקפים בספקות בוחני כליות ולב של 'למען מי אני עמל?'. אין ספק שספר זה יהווה כיוון דרך למחשבה כיצד למצוא משמעות לעיסוק במקצוע הרפואה, גם בעיתות קשות ועל סף הייאוש. אך לא זו בלבד, יש בספר זה הארה הומניסטית ופילוסופית על אודות משמעות החיים ועל הצורך של הרופא להיות אידיאליסט ואידיאולוג, כי הרי בבסיס מקצוע הרפואה מצויות השאלות האתיות. והרופא, כאיש מוסר, ימצא הרבה כיווני דרך והכוונות מאירות עיניים בספר מחונן, מבריק ובהיר זה. לא בכדי סדרת הספרים זכתה בפרס על שם ד'ר מדשה איינהורן לחקר ספרות ורפואה.

פרופ' שלמה גיורא שוהם

שלמה גיורא שוהם הוא פרופ' אמריטוס באוניברסיטת תל אביב, חתן פרס ישראל לחקר הקרימינולוגיה לשנת תשס'ג, חתן פרס אמ'ת, חבר האקדמיה האמריקאית לקרימינולוגיה, בעל פרס היוקרה על שם לין גליק ובעל תואר כבוד מראש ממשלת צרפת.

הסדרה כוללת שמונה כרכים

כרכים א' עד ד' מכילים עשרה שערים כדלקמן:

שער ראשון: יחסי רופא־חולה, מחלות וביקורת על עולם הרפואה ביצירות סופרים

שער שני: היבטים אתיים בקשר רופא־חולה

שער שלישי: על השיגעון

שער רביעי: המוח בעידן העתיק, הקורפוס ההיפוקרטי ושבועת היפוקרטס

שער חמישי: על עגנון ועולם הרפואה, ועל רופאים מסתכנים

שער שישי: רופאים בתקופת מלחמת העולם השנייה

שער שביעי: הנכות בספרות

שער שמיני: מות החולה

שער תשיעי: עולם הרפואה ביצירות ד'ר לימור שריר

שער עשירי: הרצאות סופרים ודיונים בקורס ספרות ורפואה

כרך ה': על הרמב'ם והרפואה

כרך ו': הרפואה החדשה — דמותו של הרופא בעידן המידע והטכנולוגיה

שער ראשון: הרפואה החדשה

שער שני: על אבטחה בעולם הרפואה

שער שלישי: על ספרות בדיונית וסרטי מדע בדיוני

שער רביעי: הרהורים על דילמות מוסריות ואתיות בעידן הרפואה החדשה

כרך ז': על מגיפות בספרות ובמציאות ועל פנדמיית הקורונה

כרך ח': ספרות ורפואה ביצירות דוברי גרמנית בין שתי מלחמות