החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

קרועים

מאת:
הוצאה: | נובמבר 2024 | 109 עמ'
קטגוריות: שירה ומחזות
הספר זמין לקריאה במכשירים:

35.00

רכשו ספר זה:

יֵשׁ אֲנָשִׁים עִם לֵב שֶׁל אֶבֶן.

יֵשׁ אֲבָנִים עִם לֵב אָדָם.

 

הַקִּיר מוּלִי בּוֹכֶה עִמִּי יוֹם־יוֹם,

עִם נִשְׁמָתִי, עִם דִּמְעוֹתַי וְעִם דָּמִי.

 

ספר השירים קרועים מוקדש לחטופים שנאבקו בגבורה במחבלים הרבים, אך לא עמד להם כוחם והם נחטפו לעזה באכזריות איומה. עד היום נותרו בשבי חטופים המצפים בכיליון עיניים לשחרורם המיידי.

יום־יום ניסיתי לדמיין את תחושתם הכבדה ואת מצוקתם בכלא האויב הבלתי־אנושי.

נתתי ביטוי גם לחיילים האמיצים ולאלה שנפגעו במלחמה והתייחסתי לסבלם הממושך ולכמיהתם של בני המשפחות ושל כלל אזרחי המדינה לשובם של החטופים בעסקה או בכל דרך אפשרית אחרת.

לא פסחתי על דברי ביקורת ומחאה על התנהלות השלטון.

חלק אחר מהשירים מבטאים תקווה ועידוד.

הספר מתייחס גם לשאלות הגותיות, כמו מלחמה ושלום, חיים ומוות וחרות מהי.

אני מקווה כי כשייצא הספר לאור, יהיו כל חטופינו בביתם.

 

מוטי שלגי, בעל תואר שני בספרות עברית. מורה בגמלאות. לימד ספרות ולשון בתיכון "אהל שם" ברמת־גן. כתב ספרי לימוד בלשון ובספרות ופרסם מאמרי עיון על יצירות ספרות רבות.

זה ספר השירים השני שלו. הראשון – "ספקטרום", יצא לאור בהוצאת היימן את היימן.

מקט: 4-1272-2821
יֵשׁ אֲנָשִׁים עִם לֵב שֶׁל אֶבֶן. יֵשׁ אֲבָנִים עִם לֵב אָדָם.   הַקִּיר מוּלִי בּוֹכֶה עִמִּי יוֹם־יוֹם, עִם נִשְׁמָתִי, עִם […]

נֵס

 

כָּאן בְּחֶשְׁכַת עוֹלָמִים

עוֹבְרִים עָלֵינוּ יָמִים אֲיֻמִּים –

בְּלִי אֲוִיר לִנְשִׁימָה

בְּלִי טִפַּת כָּבוֹד.

לַעֲבָדִים הָיִינוּ בִּמְדִינָה זֵדָה,

אֲנָשִׁים חֲטוּפִים אָנוּ,

חַסְרֵי בְּשׂוֹרָה,

הוֹ כַּמָּה רַע לָנוּ,

כַּמָּה רַע,

לְנֵס אָנוּ זְקוּקִים.

לְנֵס…

 

יֵשׁ אֲבָנִים

 

יֵשׁ אֲנָשִׁים עִם לֵב שֶׁל אֶבֶן.

יֵשׁ אֲבָנִים עִם לֵב אָדָם.

הַקִּיר מוּלִי בּוֹכֶה עִמִּי יוֹם־יוֹם,

עִם נִשְׁמָתִי, עִם דִּמְעוֹתַי וְעִם דָּמִי.

 

יַגִּיעוּ לֹא יַגִּיעוּ

(דּוּ־שִׂיחַ)

 

– אֵין סִכּוּי!

– יֵשׁ!

– עַל מָה אַתָּה מִסְתַּמֵּךְ?

– עַל צָבָא תּוֹמֵךְ.

– רָאִיתָ חַיָּל שֶׁהִגִּיעַ לְכָאן?

– סְמֹךְ עַל כּוֹחוֹת צַהַ”ל, הֵם יַגִּיעוּ, וְעוֹד אֵיךְ יַגִּיעוּ.

– עוֹד נִתְפַּגֵּר פֹּה.

– כְּבָר עָבְרוּ יוֹתֵר מִשִּׁשָּׁה חֳדָשִׁים!

– צַהַ”ל לֹא מַשְׁאִיר שְׁבוּיִים מֵאָחוֹר!

– אַתָּה שׁוֹמֵעַ אֶת הָרְעָמִים הַכְּבֵדִים?

– בְּוַדַּאי. אֵלֶּה הַמְּטוֹסִים שֶׁלָּנוּ.

– וְהֵם עֲלוּלִים לְהַפְצִיץ אוֹתָנוּ.

– יֵשׁ לְךָ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת לְהַצִּילֵנוּ?

(נִשְׁמָעִים פִּצּוּצִים מַחְרִישֵׁי אָזְנַיִם, הַמִּנְהָרָה רוֹעֶדֶת כֻּלָּהּ.

נִכְנָסִים שְׁנֵי שׁוֹמְרִים חֲמוּשִׁים.)

– תֵּצְאוּ מִפֹּה, מַהֵר!

מַהֵר, לִפְנֵי שֶׁתִּתְפּוֹצְצוּ מֵהָאַחִים שֶׁלָּכֶם.

(שְׁנֵי הַחֲטוּפִים מִתְלַחֲשִׁים בֵּינֵיהֶם)

אוּלַי נִמְצָא פֹּה פִּרְצָה וְדַרְכָּהּ…

– לֹא תַּצְלִיחוּ לִבְרֹחַ, וְאַל תָּעֵזּוּ לַחְשֹׁב עַל זֶה.

יֵשׁ לָנוּ מַצְלֵמוֹת בְּכָל פִּנָּה.

(נִשְׁמָעוֹת זַעֲקוֹת אֵימָה מֵהַשּׁוֹמְרִים הַמְּבֹהָלִים.

לְפֶתַע נִשְׁמָעִים גַּם קוֹלוֹת מֻכָּרִים.)

– שְׁמַע, נִדְמֶה לִי שֶׁשָּׁמַעְתִּי קוֹלוֹת בְּעִבְרִית.

– גַּם אַתָּה? הוֹ אֱלֹהִים, אֱלֹהִים!

(שְׁנֵי הַחֲטוּפִים מִתְרַגְּשִׁים, מַחְסִירִים פְּעִימָה).

לְפֶתַע קוֹרֶסֶת דֶּלֶת הַכְּנִיסָה,

וְלוֹחֲמִים בְּמַסֵּכָה פּוֹרְצִים לַתָּא.

– בָּאנוּ לְשַׁחְרֵר אֶתְכֶם!

(אַחַד הַחֲטוּפִים מַתְחִיל לִבְכּוֹת, לְהַחְוִיר וְלִרְעֹד.)

– אָחִי, אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁצַהַ”ל לֹא מַפְקִיר שְׁבוּיִים בַּשֶּׁטַח!

(שְׁנֵי הַנִּצּוֹלִים מִשְׁתַּלְשְׁלִים מֵהַחַלּוֹן, מַגִּיעִים לַקַּרְקַע, עוֹלִים לַמַּסּוֹק.)

– “הַיַּהֲלוֹמִים בְּיָדֵינוּ!” מַכְרִיז מְפַקֵּד הַמִּבְצָע

נִרְגָּשׁ גַּם הוּא,

וְלַנִּצּוֹלִים אוֹמֵר: “לַחֹפֶשׁ נוֹלַדְתֶּם!

תִּשְׁכְּחוּ מֵהַמִּנְהָרוֹת וּמִ’צֶבַע אָדֹם.’

אַתֶּם שָׁבִים לְבָתֵּיכֶם.

מַגִּיעַ לָכֶם! אֵין עֲלֵיכֶם!”

יָצְאוּ לוֹחֲמִים לְמִבְצָע מַבְרִיק

וְחָזְרוּ עִם פְּדוּיֵי שֶׁבִי, כְּשֶׁבְּעֵינֵיהֶם

מִתְנוֹצֶצֶת גַּאֲוָה יִשְׂרְאֵלִית.

 

דְּבַר הַמִּלְחָמָה

 

“מִילְיוֹנֵי אֲנָשִׁים הוֹרַדְתִּי תְּהוֹמָה.

מִילְיוֹנֵי עָרִים הָרַסְתִּי כָּלִיל.

גַּם מִקְלָטִים הִרְעַדְתִּי וְלֹא נִשְׁאַר מָקוֹם לִבְרֹחַ מִמֶּנִּי.

שָׂדוֹת, מַטָּעִים וִיעָרוֹת נֶחְרְכוּ עַד הַיְּסוֹד רַק בִּגְלָלִי.

דַּי. עַד כָּאן. דַּי. בֶּאֱמֶת, דַּי!

הַיּוֹם אֲנִי מַצְהִירָה בָּזֹאת:

אֵינִי יְכוֹלָה עוֹד לְהַמְשִׁיךְ בְּתַפְקִידִי.

אֲנִי מִתְפַּטֶּרֶת לְאַלְתָּר מִמִּשְׁרָתִי.

לֹא אִכְפַּת לִי אִם יַחְלִיף אוֹתִי הַשָּׁלוֹם הַשָּׁלֵו וְהָרָגוּעַ,

בְּלִי עִיֵּי חֳרָבוֹת, הֲרוּגִים וּפְצוּעִים.

בִּכְלָל, לְמִישֶׁהוּ הָיָה אִכְפַּת שֶׁאֲנִי שׂוֹנֵאת אֶת עַצְמִי בִּגְלַל תַּפְקִיד כֹּה נִבְזִי?

בְּמוֹתִי יוֹדוּ לִי כֻּלָּם. יֹאמְרוּ: ‘שָׁלוֹם אֶחָד אָרֹךְ עָדִיף עַל אֶלֶף קְרָבוֹת.’

וּבַל נִשְׁכַּח, בְּבוֹא הַשָּׁלוֹם הַמְּיֻחָל תִּחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הַיְּבֵשׁוֹת, לְפִי הַבְטָחַת הַנָּבִיא.

מִי לֹא יִשְׂמַח עַל פְּרִישָׁתִי הַמַּסְעִירָה וְהַמְּתֻקְשֶׁרֶת?

רֶגַע, לֹא עָרְכוּ לִי תְּפִלַּת אַשְׁכָּבָה.

אֲנִי מוֹדִיעָה בָּזֹאת שֶׁאֲנִי מְוַתֶּרֶת.

גָּרַמְתִּי לַהֲמוֹנִים יָגוֹן, כְּאֵב וְסֵבֶל.

אֲנִי בְּעֶצֶם סְתָם מִין הֶבֶל, הֶבֶל הֲבָלִים.

זֶהוּ. שָׁלוֹם עוֹלָם. לְעוֹלָמִים.”

מִילְיוֹנִים צָהֲלוּ אַחֲרֵי מִטָּתָהּ שֶׁל הַמִּלְחָמָה הַמֵּתָה.

הֶהָמוֹן הֵרִיעַ,

מָה גְּדוֹלָה הַגְּאֻלָּה,

מָה גְּדוֹלָה הַנֶּחָמָה.

קוֹל הַחֲצוֹצְרוֹת הַבּוֹהֲקוֹת הִבְקִיעַ אֶת שַׁעֲרֵי הָרָקִיעַ,

וְאֵין קוֹל תְּרוּעָה שֶׁאֲלֵיהֶם לֹא הִגִּיעַ.

אַט־אַט הִשְׂתָּרֵר שֶׁקֶט לְאַחַר מוֹתָהּ שֶׁל הַמִּלְחָמָה.

נִצָּנִים נִרְאוּ בָּאָרֶץ, בְּכָל מָקוֹם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

שֶׁקֶט שָׂרַר בַּכֹּל, תְּחוּשַׁת חֹפֶשׁ בְּלִי כָּל עֹל,

שֶׁקֶט עָמֹק וְדַק שֶׁזְּמַן רַב לֹא נִשְׁמַע

לִפְנֵי סְעָרָה חֲדָשָׁה.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “קרועים”