מבוא לניצחון

1.
כסף הוא אנרגיה

סבתא רוזי הייתה מעשנת כבדה, מהסוג שכמעט כבר לא רואים היום. אישה קטנת קומה, שגם בעשור השמיני לחייה הייתה מפרקת קופסאות של סיגריות 'אירופה' בשרשרת.

כשהיא נפטרה היא השאירה אחריה דירת שני חדרים בדמי מפתח ברחוב ביאליק ברמת גן. הדירה הייתה מלאה בחפצים ובכל מיני יצירות אומנות מוזרות, שסבא שלי, סלבדור, שהיה עמיל מכס, אסף לאורך השנים. אני לא יודע מה היה ההיגיון שחיבר את כל החפצים שהיו שם — שיני פיל, פסלים מאפריקה, יצירות אמנות, חפצי יודאיקה — והאם זה היה טעם אישי אקלקטי או איזו תוכנית עסקית שנכשלה.

אהבתי את סבתא, אבל הייתי נער צעיר והישיבה הממושכת ב'שבעה', על ספת הקטיפה הירוקה עם ריח הסיגריות שדבק בה, בעודי צופה באורחים מתחלפים טוחנים בורקסים ומנהלים שיחות ארוכות עם אבא, שעממה אותי מעט. בשלב מסוים אחי ואני התחלנו לנבור בחפצים המפוזרים בדירה, ומצאנו ואזת זכוכית ענקית מלאה במטבעות של עשר אגורות. מתוך מטרה לנכס לעצמי את השלל, הצעתי לאחים שלי לעשות התערבות: מי שמנחש כמה כסף יש בתוך הוואזה, זוכה בכל הסכום. עכשיו, זה לא שאני מוצלח במיוחד בהימורים, אבל יש לי אינסטינקטים טובים והחלטתי לסמוך עליהם. הכרזתי כי בוואזה יש סכום של 90 שקל. האחים שלי גיחכו בקול והכריזו על סכומים גבוהים בהרבה.

מועד הספירה היה דרמטי, בעיקר כי לא היה לנו שום דבר אחר להתעסק בו, ואחרי ספירה חוזרת עקב חשד להטיה נקבע כי הסכום בוואזה עומד על 87 שקל, והיא הועברה לרשותי כלאחר כבוד. לא באמת היה לי מה לעשות עם ואזת זכוכית מלאה מטבעות, שהייתה כבדה מכדי לסחוב, מה שהיה חשוב לי באמת זה לשלוט בתהליך קבלת ההחלטות, וכך הכרזתי בפני אחיי בגאווה כי אני מוכן לחלוק את השלל איתם והם מוזמנים להצטרף אליי לביקור בסביח של עובד.

אם ביקרתם פעם אצל עובד, אז אתם מכירים את הדינמיקה. מדובר בהכלאה בין דוכן סביח ואולם תיאטרון, כשהכוכב הראשי הוא עובד עצמו שעומד על מעין במה מאולתרת, ומציע לאדם מולו לסבח, לחצל, לסלט, לרוץ על כל המגרש. ככה פיתה אחרי פיתה, כמעשה אומן, יום אחרי יום, שעה אחרי שעה. זה היה מופע נהדר בעיניי, וצפינו בו בסבלנות עד שהגיע תורנו להזמין. מתוך מטרה למקסם את הכסף שהיה בידינו באותו רגע ביחס למספר האורחים בבית, הזמנתי 12 חצאי פיתה. את קולות האנחה מהאנשים שעמדו מאחוריי בתור היה אפשר לשמוע עד חולון, אך עובד, בהיותו שחקן טוטאלי, התעלם מרעשי הרקע והחל לסבח, לחצל ולטחן כל אחת מחצאי הפיתות, במשך דקות ארוכות.

התחנה הבאה בדוכן הייתה עמדת התשלום, שבה עמד לימה, העוזר המיתולוגי של עובד, שפעם, לפי השמועות, התפוצץ לו חציל על הפנים ויש לו צלקת בצורת חצי ירח. שאלתי את לימה אם זה בסדר לשלם בכסף קטן (זה לא שבאמת נותרה להם ברירה אחרי שעמלו על הכנת 12 חצאי פיתה), והוא אמר, 'ילד, אין כזה דבר כסף קטן, כל כסף הוא כסף.' רק שאז, בפעולה אחידה ומתוזמנת היטב, הרמנו כולנו יחד את שקיות המטבעות אל עבר הדלפק, וארשת פניו של לימה השתנתה באחת, והיה ניכר במבטו שהוא היה שמח לחצל אותנו. אבל זה כבר היה מאוחר מדי. בסיטואציה שנוצרה, לימה כבר הבין שעסקה היא עסקה, אז הוא שחרר חצי קללה בחיוך, ועזר לנו עם הספירה של הכסף. אנחנו מצידנו הלכנו מבסוטים הביתה עם 12 חצאי מנות סביח שסבתא קנתה לנו אחרי מותה. כולם ניצחו בעסקה הזאת.

כסף הוא אנרגיה, והוא נושא עמו מטען פסיכולוגי ורגשי עצום. הוא יכול להיות מקור לאושר, לביטחון ולתחושת הישג, אך גם מקור ללחץ, לחרדה ולמתח. כסף יכול לשנות גורלות וסיפורי חיים, מצבים רוחניים ונפשיים. הכסף נוכח בחיינו כמעט בכל פעולה, וביתר שאת דווקא בזמנים שבהם הוא אינו זמין לנו.

במקרה של סבתא רוזי, האנרגיה הופיעה בצורת מטבעות קטנים שהיא אספה לאט לאט מעודף שקיבלה בכל פעם שקנתה חפיסת סיגריות. לאחר מותה, אותם מטבעות מימנו את תאוותנו לסביח, ועד היום הם ממשיכים לייצר דיווידנדים בדמות הסיפור הזה. אז תודה ענקית לסבתא רוזי על השיעור ועל הירושה.