"מדי פעם גם תקפה אותי חרדה לא מוסברת, הייתי נבהל ואומר לעצמי, אימא'לה, אני נהיה רגיל. זו לא רק העבודה. […]
שבוע לפני התחרות
קייפטאון, דרום אפריקה, יום ב׳ בשעה שש בבוקר. אני בחדר המלון המשקיף אל הים, אחרי שגרת הבוקר שלי שכוללת אימון, ספר וארוחה קלה. מבעד לחלון נראה שיש אחלה רוח. אני יוצא למרפסת לחוות את התנועה הטבעית המדהימה הזו של האוויר, ומרגיש שמדובר כבר בכ־30 קשר. כבר שבע שנים שאני גולש, גלשתי בסופות הכי חזקות, הגעתי לטופ, ובכל זאת אני לא מסוגל לשבת יותר משנייה וחצי כשיש רוח לגלישה, אפילו שאני יודע שהיא תמשיך עד הערב לפחות.
טוב, יאללה, אני מתנער מהמחשבות, כבר שש בבוקר, הגיע הזמן להעיר את לאוניד. אבל רגע, זין אני מעיר אותו בדרך הרגילה של “לאוניד, קום״. זה בוקר ראשון במלון, אני חייב לחשוב על השכמה מקורית. יאללה, משחת שיניים!
מייד לאחר שרעיון משחת השיניים עולה לי בראש אני נזכר במה שאוהבים כל כך להגיד לי, “מה עם להתבגר, פלודה?״ ומייד אני חושב על התשובה הרגילה שלי: להתבגר זה לילדים. אני כבר בוגר מדי בשביל להפסיק לעשות דברים ילדותיים.
איזה כיף. איזה גאון אני.
תכלס זה אמיתי כל כך. בגרות נמדדת בין השאר ביכולת של האדם לשים זין על מה שחושבים עליו. אם האנשים ה״בוגרים״ היו בוגרים באמת, היינו רואים אנשים מבוגרים קופצים בטרמפולינות, מחליקים על סקייטבורדים ומתעוררים עם משחת שיניים על הפנים (או שזה באמת עושה חצ׳קונים?). אבל לא, לא, לא! זה אסור, זה לא “בוגר״.
אז יאללה, משחת שיניים על לאוניד. מקסימום יצמחו לו חצ׳קונים בגיל שלושים וחמש.
משחת השיניים לא מעירה אותו. אני עולה שלב ומכניס לו את היד לתוך כוס מים קרים. חייב לבדוק אם זה באמת עושה פיפי. הוא לא מתעורר וגם לא משתין על עצמו. אין זמן, צריך ללכת לגלוש, אז אני מעיר אותו וזהו. מזל שבדיוק יש לי פלוץ שהופך את ההשכמה לשגרתית פחות.
את הסשנים עד התחרות העברתי בגלישה רגועה יחסית, בלי תרגילים חדשים ובלי ניסיונות להשלים תרגילים שהתחלתי לעבוד עליהם בעבר. תרגלתי את הדברים המוכרים לי שאני שולט בהם.
בשלב הזה מן הסתם כבר הייתה לי תוכנית לתחרות; ידעתי אילו תרגילים אני עומד לבצע בכל תנאי הרוח שעשויים להתפתח וגם ידעתי את הסדר שלהם.
גם לשבוע הנוכחי הייתה לי תוכנית סדורה בנוגע להרכב הסשנים שלי. מצד אחד הם קלים לי יותר — אני עושה את מה שאני יודע ושאני בטוח בו ומסתכן פחות. מצד אחר, בדיוק מהסיבות האלה קשה לי להעביר סשן. איך אפשר להעביר סשן ללא ניסיונות להרחיב את היכולות שלי ולמתוח את הגבולות?!
בשנים האחרונות, על רקע הצמיחה המשמעותית שלי בגלישה ובכלל, אימצתי הרגל שבו בכל סשן אני מרחיב את הגבולות שלי, ואת הקו המנחה הזה הנחלתי לכל המתאמנים שליוויתי בתהליך שיפור הגלישה שלהם.
השבוע הזה הוא יוצא מן הכלל בגלל ההכנות לתחרות. איאלץ לזנוח את ההרגל הזה, וזה ידרוש ממני המון משמעת עצמית ויכולת להתנגד לטבע שלי.
שריר המשמעת העצמית שלי אומנם חזק ומתוחזק באופן קבוע — העיסוק הקבוע שלי בספורט אקסטרים שתלוי ברוח תורם לחיזוק שלו, אבל לשבת מול הים כשמולי 30 קשר וגם לגלוש רגוע במשך שבוע?! אני לא מצליח לחשוב על דרך טובה יותר לחיזוק של שריר המשמעת.
יום לפני התחרות אני נכנס למיטה אחרי יום בילוי ללא גלישה, ופתאום נופל לי האסימון שמחר זה קורה. הישראלי הראשון בתחרות “King of the Air״ — זה אני.
אין עדיין תגובות