קובץ ראשון בעברית מסיפוריו הקצרים של הסופר האמריקאי האגדי פיליפ ק' דיק (1982-1928). בדומה לרוב עבודותיו של דיק, גם סיפוריו […]
החלילן ביערות
"ובכן, רב"ט וסטרבורג," אמר דוקטור הנרי האריס בעדינות, "למה בדיוק אתה חושב שאתה צמח?"
בעודו מדבר, הציץ האריס שוב בכרטיס שעל שולחנו. זה נשלח ממפקד הבסיס עצמו, בכתב ידו המשורבט של קוקס: "דוק, זה הבחור שסיפרתי לך עליו. דבר איתו ונסה לברר איך הוא הגיע לאשליה הזאת. הוא מחיל המצב החדש, תחנת הביקורת החדשה על אסטרואיד י-3, ואנחנו לא רוצים שמשהו ישתבש שם. בייחוד לא משהו מטופש כזה!"
האריס הדף מעליו את הכרטיס ובהה שוב בצעיר היושב מולו, מצדו השני של השולחן. הגבר הצעיר נראה נבוך, והיה נדמה שהוא נמנע מלתת תשובה ישירה על השאלה שהציג בפניו האריס. האריס קימט את מצחו. וסטרבורג היה בחור נאה, יפה תואר ממש במדי הסיור, רעמת שיער בלונדיני מעל אחת מעיניו. הוא היה בחור גבוה ובריא, ולפי הכרטיס רק שנתיים עברו מאז סיים את האימונים. יליד דטרויט. חלה בחצבת כשהיה בן תשע. גילה עניין במנועי סילון, טניס ונערות. בן עשרים ושש.
"ובכן, רב"ט וסטרבורג," אמר שוב דוקטור האריס. "מדוע אתה חושב שאתה צמח?"
הרב"ט הרים את מבטו בביישנות. הוא כחכח בגרונו. "אדוני, אני אכן צמח, אני לא רק חושב כך. אני צמח כבר כמה ימים."
"הבנתי." הרופא הנהן. "כלומר לא תמיד היית צמח?"
"לא, אדוני. נעשיתי צמח לאחרונה."
"ומה היית לפני שנעשית צמח?"
"ובכן, אדוני, הייתי בדיוק כמו כולכם."
נפלה דממה. דוקטור האריס נטל את העט ושרבט כמה שורות, אבל לא העלה כל דבר בר-חשיבות. צמח? וכזה בחור בריא למראה! האריס הסיט את משקפיו בעלי מסגרת הפלדה וצחצח אותם במטפחתו. הוא שב והרכיב אותם ונשען לאחור בכיסאו. "תרצה סיגריה, רב"ט?"
"לא, אדוני."
הדוקטור הצית אחת לעצמו, השעין את זרועו על שפת הכיסא. "רב"ט, ודאי ברור לך שמעטים האנשים שהופכים לצמחים, בייחוד בהתראה כה קצרה. עליי להודות שאתה האדם הראשון שאמר לי דבר כזה."
"כן, אדוני, אני מבין שזה די נדיר."
"אם כך, אתה יכול להבין מדוע אני מגלה סקרנות. כשאתה אומר שאתה צמח, האם אתה מתכוון לכך שאינך מסוגל לנוע? או שאתה מעין ירק, בניגוד לבעל חיים? או מה בדיוק?"
הרב"ט הסיט את מבטו. "אני לא יכול להגיד לך מעבר לזה," מלמל. "צר לי, אדוני."
"טוב, תהיה מוכן הגיד לי איך הפכת לצמח?"
רב"ט וסטרבורג היסס. הוא בהה ברצפה, אחר כך בעד החלון, אל נמל החלל, ואז בזבוב שעל השולחן. בסוף הזדקף, נעמד לאיטו על רגליו. "אפילו את זה אני לא יכול להגיד לך, אדוני," אמר.
"אינך יכול? מדוע?"
"כי… כי הבטחתי לא לומר."
***
נפלה דממה בחדר. דוקטור האריס קם גם הוא, ושניהם נעמדו זה מול זה. האריס הזעיף פנים, חיכך את לסתו. "רב"ט, למי בדיוק הבטחת?"
"אני לא יכול להגיד לך אפילו את זה, אדוני. צר לי."
הרופא שקל זאת. לבסוף ניגש לדלת ופתח אותה. "בסדר, רב"ט. אתה יכול ללכת. ותודה על זמנך."
"צר לי שלא עזרתי יותר." הרב"ט פסע לאיטו החוצה והאריס סגר את הדלת אחריו. לאחר מכן חצה את משרדו אל הווידפון. הוא צלצל אל קוקס. כעבור רגע הופיעו פניו טובות המזג, הבשרניות, של מפקד הבסיס.
"קוקס, כאן האריס. דיברתי איתו. הצלחתי רק להוציא ממנו הצהרה שהוא צמח. מה עוד יש? איזו מין התנהגות זו?"
"טוב," אמר קוקס. "בהתחלה ראו שהוא לא מוכן לעשות כלום. מפקד חיל המצב דיווח לי שהווסטרבורג הזה יצא לשוטט מחוץ למחנה ופשוט ישב שם, כל היום. סתם ישב."
"בשמש?"
"כן. פשוט ישב בשמש. וכשירד הלילה הוא חזר. כששאלו אותו למה לא עבד בבניין תיקון מנועי הסילון, הוא אמר להם שהוא חייב להיות בחוץ, בשמש. הוא אמר – " קוקס היסס.
"כן? מה הוא אמר?"
"הוא אמר שהעבודה לא טבעית. שזה בזבוז זמן. שהדבר היחיד שראוי לעשות הוא לשבת ולהרהר – בחוץ."
"ומה אז?"
"אז שאלו אותו מאיפה קיבל את הרעיון הזה, והוא גילה להם שהוא הפך לצמח."
"אני רואה שיהיה עליי לשוחח איתו שוב," אמר האריס. "והוא ביקש פטור קבוע מפעילות הסיור? איזו סיבה נתן?"
"אותה סיבה כמו לפני כן. הוא צמח עכשיו, ואין לו עניין להיות סייר. הוא רק רוצה לשבת בשמש. זה הדבר המטופש ביותר ששמעתי אי-פעם."
"בסדר. אני חושב שאבקר אותו במגוריו." האריס הציץ בשעונו. "אלך אחרי ארוחת הערב."
"בהצלחה," אמר קוקס בעגמומיות. "אבל מי שמע על אדם שהופך לצמח? אמרנו לו שזה בלתי אפשרי, אבל הוא רק חייך אלינו."
"אודיע לך איך זה התקדם," אמר האריס.
***
האריס פסע לאיטו במורד המסדרון. השעה הייתה אחרי שש. ארוחת הערב נגמרה. רעיון עמום החל לחלחל במוחו, אבל היה מוקדם מכדי לדעת בוודאות. הוא האיץ את צעדיו, פנה ימינה בקצה המסדרון. שתי אחיות חלפו על פניו בחופזה. וסטרבורג חלק חדר אחד עם בחור נוסף, אדם שנפגע בפיצוץ אחד ממנועי הסילון וכעת כמעט החלים. האריס הגיע אל דלת אגף השינה ועצר, בוחן את המספרים שעל הדלתות.
"אוכל לעזור לך, אדוני?" אמר הרובוט השרת שהחליק לעברו.
"אני מחפש את חדרו של רב"ט וסטרבורג."
"שלוש דלתות לימין."
האריס המשיך הלאה. אסטרואיד י-3 אויש רק לאחרונה בחיל מצב. הוא היה נקודת הביקורת המרכזית לעצירת ספינות הנכנסות למערכת מן החלל החיצון ולבדיקתן. חיל המצב וידא שאף חיידק מסוכן או פטרייה, מה שלא יהיה, לא יגיע כדי לזהם את המערכת. זה היה אסטרואיד נחמד, חמים, שטוף מים, עם עצים ואגמים והרבה אור. וחיל המצב המודרני ביותר בתשעת כוכבי הלכת. הוא נד בראשו, הגיע לדלת השלישית. הוא עצר, הניף את ידו ונקש בדלת.
"מי שם?" נשמע בעד הדלת.
"אני רוצה לדבר עם רב"ט וסטרבורג."
הדלת נפתחה. צעיר חסון כשור, חובש משקפיים עם מסגרת קרן, הציץ החוצה, אוחז ספר בידו. "מי אתה?"
"דוקטור האריס."
"מצטער, אדוני. רב"ט וסטרבורג ישן."
"יהיה לו אכפת אם אעיר אותו? אני מאוד רוצה לדבר איתו." האריס הציץ פנימה. הוא ראה חדר נקי, עם שולחן, שטיח ומנורה, ושני דרגשי שינה. על אחד מאלו נח וסטרבורג, פניו כלפי מעלה, ידיו שלובות על חזהו, עפעפיו שמוטים, חתומים בכוח.
"אדוני," אמר הצעיר החסון. "אני חושש שלא אוכל להעיר אותו בשבילך, גם אם הייתי רוצה."
"אינך יכול? מדוע לא?"
"אדוני, רב"ט וסטרבורג לא יתעורר, לא אחרי שהשמש שקעה. פשוט לא. אי-אפשר להעיר אותו."
"הוא משותק? באמת?"
"אבל בבוקר, ברגע שהשמש עולה, הוא מזנק מהמיטה ויוצא החוצה. נשאר בחוץ כל היום."
"הבנתי," אמר הרופא. "טוב, תודה בכל אופן." הוא שב ויצא אל המסדרון והדלת נסגרה אחריו. "קורה כאן יותר ממה שחשבתי," מלמל. הוא פסע חזרה במסדרון שממנו בא.
***
היה זה יום שמשי וחמים. השמים היו כמעט נקיים מעננים, ורוח קרה חלפה בעד הארזים לאורך גדת הנחל. שביל הוביל אל הנחל מבניין בית החולים, במורד המדרון. גשר קטן מעל הנחל הוביל אל הגדה האחרת, וכמה מטופלים עמדו על הגשר, עטופים בחלוקים, בוהים במים ללא תכלית.
נדרשו להאריס כמה וכמה דקות למצוא את וסטרבורג. הצעיר לא היה עם שאר המטופלים, בסמוך לגשר או בסביבתו. הוא הרחיק מטה, מעבר לארזים, אל פיסת אחו מופזת אור, שם צמחו פרגים ועשב לכל עבר. הוא ישב על גדת הנחל, על אבן חלקה ואפורה, נשען לאחור והביט מעלה, פיו פעור מעט. הוא לא הבחין ברופא עד שהאריס כמעט הגיע אליו.
"שלום," אמר האריס חרש.
וסטרבורג פקח את עיניו, מביט מעלה. הוא חייך ונעמד לאיטו, תנועה חיננית, זורמת, שהייתה די מפתיעה עבור אדם בגודלו. "שלום, דוקטור. מה מביא אותך לכאן?"
"כלום. חשבתי לתפוס קצת שמש."
"הנה, אתה יכול לחלוק עמי את הסלע שלי." וסטרבורג נע והאריס התיישב בזהירות, נשמר שמכנסיו לא ייתפסו בקצותיו החדים של הסלע. הוא הדליק סיגריה ובהה חרש במים. לצדו, שב וסטרבורג לתנוחתו המשונה, שעון לאחור, נתמך על ידיו, ראשו מוטה מעלה בעיניים עצומות בחוזקה.
"יום נאה," אמר הרופא.
"כן."
"אתה בא לכאן כל יום?"
"כן."
"אתה מעדיף להיות כאן מאשר בפנים."
"אני לא יכול להישאר בפנים," אמר וסטרבורג.
"לא יכול? מה זאת אומרת 'לא יכול'?"
"אתה היית מת ללא אוויר, נכון?" אמר הרב"ט.
"ואתה תמות ללא אור שמש?"
וסטרבורג הנהן.
"רב"ט, אוכל לשאול אותך משהו? האם אתה מתכנן להעביר כך את שארית חייך, לשבת בשמש על סלע שטוח? זה הכול?"
וסטרבורג הנהן.
"מה בנוגע לעבודה שלך? השקעת שנים בלימודים. כל כך רצית להצטרף לחיל המשמר. קיבלת דירוג גבוה ומשרה ממדרגה ראשונה. איך אתה מרגיש, עכשיו שוויתרת על כל זה? אתה יודע, לא יהיה קל להחזיר אותך. אתה מבין זאת?"
"אני מבין."
"ואתה באמת הולך לוותר על כל זה?"
"בדיוק."
***
האריס שתק לזמן-מה. לבסוף כיבה את הסיגריה שלו ונפנה אל הצעיר. "בסדר, נניח שאתה מוותר על המשרה שלך ויושב בשמש. טוב, מה קורה אז? מישהו אחר צריך לעשות את העבודה במקומך. נכון? העבודה חייבת להיעשות, העבודה שלך חייבת להיעשות, ואם אתה לא תעשה אותה – מישהו אחר מחויב לכך."
"אני מניח שכן."
"וסטרבורג, נניח שכולם ירגישו כמוך? נניח שכולם ירצו לשבת בשמש כל היום? מה יקרה? איש לא יבדוק את הספינות שמגיעות מן החלל החיצון. חיידקים וגבישים רעילים ייכנסו למערכת ויגרמו למוות המוני ולסבל. לא כך?"
"אם כולם ירגישו כמוני, איש לא יֵצא לחלל החיצון."
"אבל הם חייבים. חייב להיות מסחר, חייבים להביא מחצבים ומוצרים וצמחים חדשים."
"למה?"
"כדי שהחברה תמשיך להתנהל."
"למה?"
"טוב – "האריס החווה. "אנשים לא יכולים לחיות ללא החברה."
וסטרבורג לא הגיב על כך. האריס סקר אותו במבטו, אך הצעיר לא השיב.
"האין זה כך?"
"אולי. זה עניין מוזר, דוקטור. אתה יודע, במשך שנים נאבקתי לסיים את ההכשרה. נאלצתי לעבוד ולשלם כדי לשרוד. שטפתי כלים, עבדתי במטבחים. למדתי בלילה, שקדתי, עבדתי עוד ועוד. ואתה יודע מה אני חושב, עכשיו?"
"מה?"
"חבל שלא נעשיתי צמח לפני כן."
דוקטור האריס נעמד. "וסטרבורג, כשתחזור פנימה, תהיה מוכן להיכנס למשרד שלי? אני רוצה לערוך לך כמה בדיקות, אם לא אכפת לך."
"תיבת ההלם?" וסטרבורג חייך. "ידעתי שזה יגיע. בטח, לא אכפת לי."
מוקנט, נטש האריס את הסלע, ופסע חזרה כברת דרך במעלה הגדה. "בסביבות שלוש, רב"ט?"
הרב"ט הנהן.
האריס עשה את דרכו במעלה הגבעה, אל השביל, אל בניין בית החולים. העניין כולו החל להתבהר לו. הנער שנאבק כל חייו. חוסר ודאות כלכלית. מטרה אידיאלית, השגת המשרה בחיל המשמר. לבסוף השיג את מבוקשו – וגילה שהמטלה גדולה מדי. ובאסטרואיד י-3 הייתה כל כך הרבה צמחייה שניתן להתבונן בה במהלך היום כולו. הזדהות פרימיטיבית והשלכה על צמחיית האסטרואיד. מושג הביטחון כרוך באי-תנועה וקביעות. היער הבלתי משתנה.
הוא נכנס אל הבניין. רובוט תורן עצר אותו כמעט בן רגע. "אדוני, המפקד קוקס מבקש אותך בדחיפות, בווידפון."
"תודה." האריס צעד אל משרדו. הוא חייג את מספרו של קוקס, ופני המפקד עלו כעבור רגע קל. "קוקס? כאן האריס. הייתי בחוץ, דיברתי עם הנער. כעת אני מתחיל לפענח את זה. אני יכול לראות את התבנית. עומס רב מדי, במשך זמן רב מדי. סוף כל סוף הוא מקבל מה שהוא רוצה, והאידיאליזציה מתרסקת תחת – "
"האריס!" נבח קוקס. "שתוק ותקשיב. קיבלתי עכשיו דיווח מי-3. הם שולחים רקטת אקספרס לכאן. היא בדרך."
"רקטת אקספרס?"
"עוד חמישה מקרים כמו וסטרבורג. כולם אומרים שהם צמחים! מפקד חיל המצב מוטרד מאוד. אומר שאנחנו חייבים לברר מה זה או שכל החיל שלו יתפרק. הבנת אותי, האריס? תגלה מה זה!"
"כן, אדוני," מלמל האריס. "כן, אדוני."
תמיכה מנדלי מוכר-ספרים ברשת – :
אני קורה את הספר כעת ונהנה הנאה גדולה. רב תודות להוצאת טרה ספרים שהביאה לנו את הסופר הדגול הזה. כיף חיים אמיתי.
עלו והצליחו והוציאו לאור עוד ספרים אלקטרוניים רבים.
ירון גולדשטיין, מנדלי
תמיכה מנדלי מוכר-ספרים ברשת – :
* קורא כמובן ולא קורה.
אתם חושבים שדיסלקציה זה מדבק?