אסף: בחור מצליח, נאה, שבוי בעולם של פנטזיות וכמעט מאושר בחלקו, חווה את משבר גיל הארבעים באופן קשה במיוחד. גיבורי […]
פרק 1 – משבר גיל הארבעים
זיעה קרה כיסתה את גופו העירום של אסף, עת שישב ער על המיטה בחדר המלון בעיירה הנידחת. אסף היה חיוור כולו, וראשו הקירח נצנץ מתאורת הבריכה שחדרה מבעד לחלון. צל גופו העירום על הקיר נראה כדמות של אל יווני, אך למעשה גופו היה רופס למדי בגלל חוסר פעילות גופנית. עיניו הכחולות בהקו באדום, כמו כלב מפוחד המתבונן בפנסי מכונית המתקרבת לעברו.
הוא לא הבין איך מצא את עצמו במצב קיצוני כל כך. זאת הייתה אמורה להיות רק עוד שליחות אחת מיני רבות מטעם חברת ורטינגרופ שבה עבד.
החברה, כמו כל חברה גדולה, העבירה את רוב פסי הייצור למזרח הרחוק, וחלק קטן מהם, משיקולים אסטרטגיים, הותירה במקסיקו. מקאלן הייתה עיר גדולה יחסית לערים שהכיר בישראל, אבל בקנה מידה אמריקני זו הייתה עיירה נידחת. העיר, שהייתה מלאה במהגרים, הייתה קרובה מאוד לגבול מקסיקו־טקסס, אזור שנחשב מצורע לגמרי. ראיה (ממשית) לכך היה המחסום המאיים בגבול העיירה במדינה, ואף הבדיקה המחמירה יותר למי שרצה לנסוע למקום אחר בארצות הברית. סופות הוריקן איומות שגרמו להתקפות יתושים היו לשגרה באזור הזה.
טרם הגיעו לכאן, קיבלו נציגי החברה תדרוך על הסכנות שבכניסה למקסיקו, שבה שלט קרטל הסמים. הם הוסעו בכל בוקר ממגרש החניה של המבנה הלוגיסטי בחלק של ארצות הברית עד דלת המפעל בצד המקסיקני, כשהם מלווים באבטחה צמודה.
אסף ישב בחדרו והזיע כולו למרות מזג האוויר הנעים והקריר ששרר בו. רצף האירועים האחרון שפקד אותו הטריד אותו מאוד, למרות שהוא ידע שהוא מייחס לאירועים אלה חשיבות רבה הרבה יותר מכל אדם אחר.
הוא יזם את הנסיעה הזאת למקאלן בעצמו לאחר שהגיע לצומת דרכים בחייו, והחליט לקחת פסק זמן ולהתרחק ככל האפשר. למעשה, הוא אף הרגיש שההפסקה מיטיבה עמו.
אף שמאז ומעולם אהב להמר על כל הקופה, אסף תמיד הקפיד לא לחצות גבולות. פעמים רבות בעבר, כמו הפעם, כמעט חצה אותם, אבל ברגע האחרון חזר בו.
את אילנית הכיר במהלך הדרכה שהעביר לחיל האוויר על המוצר חדש שהשיקה ורטינגרופ. כשהסתיימה ההדרכה גם הקשר ביניהם נגמר, כפי שאירע עם שאר המשתתפים. אך בעקבות כתבה ששלח אליה בטעות, במקום אל חברו לצוות, על הפנטזיות של נשים במקום העבודה, ותשובתה של אילנית, שהגיבה בפתיחות שהדהימה אותו, הם החלו להתכתב בכל יום במסנג’ר.
במשך זמן ביטאו בכתב את הפנטזיות המסעירות ביותר שלהם. אסף ישב, קרא והקליד, לבו פעם בחוזקה. מדי פעם נאלץ לשחרר את קשריו בשְעַר ערוותו, אשר נמתח מהזקפה שאיימה להרטיב את תחתוניו. לא פעם אונן כדי להגיע לסיפוק ולא להשתגע.
אילנית הייתה אישה יפה. כשחייכה חשפה שיניים לבנות מושלמות, שהיו חלק מפאזל חושני, ממוסגרות בשפתיים בשרניות ורטובות, הצבועות כראוי באודם אדום ונוצץ. המראה הבובתי שלה, המדים הצמודים ודרגות הקצונה שיוו לה מראה סקסי וחושני, וקשה היה להעלות על הדעת שהיא למעשה אישה נשואה בשנות הארבעים לחייה ואמא לשני ילדים. אסף ידע שהמצב עלול להסתבך אם לא ישים סוף לפרשה, ולכן הקפיד לא לפגוש אותה או להתקרב אליה, אף שמדי פעם היא העלתה את הרעיון.
אסף ישב על המיטה במלון בקצה השני של העולם, ושמח על שהחליט לנתק עמה את הקשר. הדבר האחרון שרצה היה לפגוע בהילה, אשתו,
שאותה העריך ואהב. הוא הרים מהרצפה מכתב מאילנית שהדפיס טרם הנסיעה והחל לקרוא בו פעם נוספת:
“בחודשים האחרונים חל בי שינוי מהפכני. התעוררתי מהתרדמת, עברתי מהמורות, שיאים ותהומות, אני עדיין שרויה בסערת רגשות. אף אחד לא שם לב לכל זה, לשינוי שחל בי ולחוסר השקט שלי. גם הוא בעל משפחה, כמוני.
די מהר התחילו השיחות בינינו לגלוש לרמה האישית, לסיפורים מן העבר, לפילוסופיית חיים, לזוגיות. התחילו שיחות הנפש.
אני לתומי חשבתי שהנה מצאתי לי ידיד נפש, נוכל להתראות ולשתות קפה. קורה שפוגשים אנשים שהחיבור איתם הוא מיידי, אותו הומור, הבנה גם בשתיקה, זרימה מדהימה. זה לא קורה כל יום, וכשזה קורה – לא רוצים לפספס היכרות כזאת.
כשהתחלתי לחוש שאני כמהה לשיחות איתו, מחכה לשיחה היומית שלנו, שאם מישהו היה מאזין לה היה חושב שמדובר בשיחת אוהבים, הבנתי שמתרחש משהו שאינו כשורה, משהו מסוכן. אבל כבר היה מאוחר מדי.
למעשה נתתי ‘לשומרים שלי’ לצאת להפסקה ארוכה, ובזמן הזה קרתה ההשתלטות על לבי. הבנתי שאני מאוהבת בהתרגשות. ללא ספק משהו קורה לי, משהו שלא חשתי שנים רבות.
אני מקיימת זוגיות רבת שנים, חוף מבטחים, ובכל התקופה הזאת לא חשתי שמשהו מאיים על זה.
נהניתי מהתחושה שיש לי מקום שלֵו, מקום מוכר שהוא שלי, ואני לעולם לא אסכן את זה.
החודשים האחרונים גורמים לי להיכלם. אני בושה בהתנהגותי, בבגידה הרגשית שלי במשפחתי, בעובדה שלאף אחד אין מושג מדוע רגע אחד אני מאושרת ורגע אחרי אני בתהומות הייאוש.
חור גדול ושחור אופף את התקופה הזאת. אני לא זוכרת שום דבר משמעותי שעשיתי בזמן הזה, לא זוכרת למעשה דבר מלבד ההתחבטות האינסופית של מה לעשות עם עצמי, איך לצאת מהמצב הנורא שבו אני שרויה, מה נדרש ממני, מה קורה לי לכל הרוחות?
ישבנו זה מול זה, מרוחקים והכי קרובים בעולם. הבנו שאין דרך חזרה. צריך לסיים את הקשר שלנו בצורה מלאכותית, שכן לא ירחק הרגע שבו כבר לא נוכל לשלוט בעצמנו. היו רגעים שהרגשתי שאין אף אחד מלבדנו בעולם. עיניים חודרות אלו באלו, כמעט עושים אהבה בחיוך, במבט, בשתיקה, אוי כמה שזה מסוכן.
הוא אמר שצריך לקבור את הכול, לא להשאיר אף לא חריץ אחד פתוח בינינו, ואני הסכמתי עם כל מילה, רק התחננתי בפניו שיגיד לי איך עושים זאת, איך קוברים דבר יקר?
התחושה שלי היא שאני הכי לבד בעולם, כולם מקיפים אותי, אבל אין נפש אחת שיודעת איזה קושי אני עוברת, באיזו התמודדות מבלבלת אני שרויה. היחיד שאני יכולה לדבר איתו על זה רוצה לקבור, למחוק, ואין לי איך לשחרר את הקיטור, את הכעס על עצמי, את הייאוש, את הכלימה, את הפחד, את האהבה.
אני מתקשה להאמין שזאת אני הניבטת אליי מן המראה, אותה הדמות, אבל מישהי אחרת. השינוי הדרמטי שחל בי לא מאפשר לי לזהות את עצמי.
רוצה את חיי הקודמים בחזרה, מתגעגעת אליהם, מתגעגעת אל עצמי.
אני מנסה להעסיק את מחשבותיי, לקרוא, לצאת, לנקות, אבל לא מצליחה להדחיק את המחשבות, את הגעגוע, את החוסר.
לא מוצאת נחמה וטעם בדבר. עד מתי?
הלוואי שיכולתי לנקות את המחשבות ואת החודשים האחרונים, לא להכיר אותו, לא לעבור שינויים.
הוא כל הזמן אומר לי: ‘את בסוף תודי לי על הכול’. הוא יודע שבתקופה הזאת קרה לי גם משהו מופלא, פרחתי, נצנצתי וזהרתי למרחוק.
התעוררתי מינית, עם בעלי ובלעדיו, נתתי לפנטזיות לשטוף אותי וזה הקנה לי חיוּת.
אני רוצה לשתף אותו בהתלבטויות ובמחשבות שלי, לפחות בחלקן.
הוא שאל אותי: ‘מה את חושבת שיקרה? אנחנו ניפגש, ואז התוצאה תהיה שבאמת נגלה דברים חדשים ונפלאים… את רוצה להרוס לנו את החיים?’
נעלבתי. הוא בעצם בפעם הראשונה מסרב לי, וסירוב זה לא דבר קל.
אני יודעת שהוא צודק, אחראי, בוגר, לוקח החלטות ומבצע, ואני כמו תלמידה חסרת ישע מחכה לשמוע מה מותר ומה אסור. איפה האישיות שלי? החוזק? הכול נעלם מולו.
אולי בסתר לבי קיוויתי שנמצא פתרון אחר, שלא נצטרך להתנתק, רק לדחות את הקץ עוד קצת. אבל גם אני רוצה לשכוח, לחזור לחיי.
זה הדיסוננס שלי: רוצה להפסיק, אבל לא רוצה לכאוב. רוצה לחוות רגעים איתו, אבל לא רוצה להיפגע ולפגוע. רוצה לאכול את העוגה הקצפתית, אבל גם להשאיר אותה שלמה.
אני רוצה להאמין שהזמן ירפא, ישכיח ויגרום לי לתמוה על התנהגותי הטיפשית, הלא בוגרת, העלובה והבוגדנית. אם לי זה קרה, זה באמת יכול לקרות לכולם, זו לא קלישאה, זו האמת לאמיתה. מצב כזה יכול לתפוס כל אחד מאיתנו ברגע שהוא הכי פחות מצפה לו, בכל עת ובכל מקום.
מצבים כאלה מזכירים לנו, האנשים הקטנים, שיש דברים שגדולים מאיתנו, שכל יום טומן בחובו הפתעות, מהן טובות מהן רעות, שלא ניתן למנוע התאהבות. עכשיו צריך לאסוף את השברים ולהתמודד.
אילנית.”
ההחלטה לנסוע הגיעה בעיתוי מושלם, לאחר כמה שבועות של טיפול זוגי של אסף ושל הילה. הזוגיות שלהם, שכלפי חוץ נראתה מושלמת, עברה תקופה לא קלה. לאחר הלידה של בתם הקטנה הגר ובמהלך שנתה הראשונה הייתה הילה נתונה למצבי רוח הורמונליים. נראה היה שכמעט קרסה תחת עול הטיפול בילדים טרם חזרה למקום עבודתה ולשגרת חיים אמיתית.
בטיפול עזרה להם אורלי הפסיכולוגית לקלף את מעגלי האבטחה שיצרו סביבם ולהרוס את הטירות שבהן התבצרו האחד מול השני, והם נחשפו לדברים שהפריעו להם זה בזה.
אורלי אמנם הסכימה שאת התשוקה ואת הריגוש הראשוניים בלתי ניתן להחזיר לרמות שהיו, אבל הבטיחה לנסות לספק להם כלים להתמודדות וליצירת אווירה, שעם הזמן תכניס לתוכה גם תשוקה מסוימת.
אסף גמר אומר שהוא משתף פעולה ומתמסר לתהליך, ובכך גם נפלה ההחלטה החד־משמעית, לסיים את הקשר האפלטוני עם אילנית באופן מוחלט.
אסף ממש התכווץ במיטה. רעש הגיע מכיוון המסדרון. נראה כי הדיירים מהחדר ממול הוציאו מחדרם את הכלים שנותרו מהארוחה שהזמינו משירות החדרים.
מוקדם יותר בערב יצא אסף עם בחור מהעבודה, שנשלח מטעם פרויקט אחר, לבלות במרכז העיירה. אסף פגש אותו בארוחת הבוקר לגמרי במקרה מבלי שידע שהוא נמצא כאן בשליחות. השניים שאלו את פקיד הקבלה על אפשרויות הבילוי, וזה המליץ להם, בחיוך רחב, לבקר ברחוב 17. “שם מרוכזים רוב הפאבים והמועדונים של העיירה,” אמר, והחיוך עודנו מרוח על פניו.
אסף וחברו ארכדי הבינו מאוחר יותר מדוע חייך פקיד הקבלה הג’ינג’י. אחרי כמה בקבוקי בירה, כשהם דחוסים במועדון במרכז רחבת הריקודים, הבינו שהם כבר אינם אטרקטיביים. בעוד שניהם נושקים לארבעים, הגיל המבוגר ביותר במועדון לא עבר את עשרים ושלוש, והם הבינו שרק אם היו ברשותם מכוניות פאר או מזוודה מלאה בכסף מזומן, היה להם סיכוי אמיתי לזכות בתשומת לבן של הבחורות הצעירות סביבם. למרות הרציונל וההבנה, בכל פעם שגופהּ של בחורה צעירה נגע בטעות בשלו, עצר אסף את נשימתו ולבו פעם מהתרגשות כנער בן ארבע־עשרה. לעתים גם זכו למבטי “איך ולמה הדינוזאורים האלה הגיעו לכאן?!”
את המשך הערב העבירו כמו שאר הקולגות שלהם, כשאלה נשלחו אל מעבר לאוקיינוס, במועדון חשפניות, שם שתו בירות וזכו להמון תשומת לב. אירוע שהתרחש במועדון עימת את אסף עם העובדה שהחיים הקודמים, שעדיין היו ממשיים לגמרי במחשבותיו, הסתיימו באותו הערב, או למעשה כבר לפני חמש־עשרה שנה.
בעת שנהנה מהמופעים השונים שהציע המועדון, התיישבה עליו אחת מן הנערות העובדות במקום, פלרטטה עמו וניסתה לשכנעו לשלם לה עבור מין מלא או מין אוראלי. אסף החל לראיין ולחקור אותה על האפשרויות ועל העלויות, אף שידע כי הוא שוב הולך על הקצה וכי אין לו באמת האומץ לקחת את התיאוריה ולממשה לזיון אמיתי. בתמימותו האופיינית לו סיפר ל’מדובבת’ המקצועית באיזה מלון הוא מתאכסן ועל כך שהוא וחברו עובדים בחברת ורטינגרופ מישראל. אסף בירר אם היא מספקת שירותים מחוץ למועדון, ושאל מהי העלות לשעת פעילות בחדרו במלון אם יחפוץ בכך. המקסיקנית הצעירה לא הפסיקה לגלגל את לשונה ולעפעף בעיניה בחוסר חושניות מוחלטת, ומשהו במבטה הפחיד את אסף. הוא התעשת וגרם לה לעבור לקורבן הפוטנציאלי הבא בכך שנתן לה להבין כי ממנו לא תבוא הכנסה ממשית, תרתי משמע.
ארכדי, לעומתו, הרחיק לכת ונעלם לכמה דקות במעלה המדרגות עם בחורה שחורה בעלת טוסיק מדהים וחזה ענקי, כנראה מפוסל מסיליקון.
הוא היה במפלס העליון של המועדון, שממנו ירדו הבנות לרקוד ולשם נעלמו לאחר שסיימו את חלקן במופע או את ההתבוללות בקהל. תחילה חשב אסף כי מדובר בהתבודדות לייט, שהיא בגדר בילוי לגיטימי של הגברים הנאמנים לנשותיהם החוטאים בגדר המקובל. הפעילות כוללת ריקוד פרטי של בחורה צעירה בלבוש מינימלי וחשופת חזה, המתחככת בגבר לבוש במהלך כחמש דקות, כשעל הבחור חל איסור מוחלט לגעת או ליזום מגע. אבל כשארכדי חזר מחויך מאוזן לאוזן הבין אסף כי נראה שהוא היחיד שיזדקק הלילה למקלחת קרה או למקלחת חמה עם הרבה סבון.
על פניו של אסף ניבטה הבעת פליאה כשראה את ארכדי מחזיר לכיסו את כרטיס האשראי. ארכדי חייך אל אסף וניסה להרגיעו:
“התענוג עלה לי שלוש מאות דולר. אין עליי סכום כזה במזומן,” ניסה להסביר.
“אתה ממש דביל,” קבע אסף, “ומה אם אשתך תעבור על פירוט החיובים…?! יכול להיות שברגע זה מתקשרים לבית שלך מחברת האשראי לברר אם אתה הוא שגיהץ את האשראי שלו במועדון חשפניות במקאלן,” ניסה אסף להסביר את דאגתו לשלום הבית של חברו.
ארכדי שאף מהסיגריה שאיפה ארוכה ונשען בכיסאו, משחרר אנחה של סיפוק מוחלט.
“אל דאגה, חברי היקר. לפני שאתה מגהץ פה הם מאפשרים לך לבחור מה יופיע בפרטי החיוב. הם לא פראיירים כאן. בכל מקרה, זה לא חוקי לשלם על זיון בטקסס, ולכן התשלום הרשמי הוא מאה חמישים דולר על בקבוק יין ומאה חמישים דולר נוספים על חדר. הזיון בחינם,” הסביר והחל צוחק בקול.
עמוק בפנים קינא אסף בארכדי על היכולת שלו ושל אחרים, גברים ונשים כאחד, לבצע את זממם ללא בעיות מצפון שיעיבו עליהם בעתיד. נראה שארכדי הושפע מהאירוע הרבה פחות מאסף, שחש אי־נעימות על שבכלל נכנס למועדון חשפנות, ראה כמה ציצים ושתה שני בקבוקי בירה קורונה עם לימון.
כשהגיע למלון, נכנס אסף למיטה ורצה לישון, אך אז הציף אותו פרץ חרדה פתאומי. הוא דמיין בראשו את החשפנית מגיעה למלון, שואלת בקבלה את מספר החדר שבו מתארח העובד המצחיק והקירח של ורטינגרופ ומתדפקת על הדלת, כי להבנתה קיבלה ממנו הזמנה להגיע אליו אל חדרו במלון. במוחו התפתח תסריט דמיוני שבו הוא מסרב לפתוח לה את הדלת, והיא שולחת אליו את הבריונים שהמתינו לה ברכב. אסף ישב על המיטה מכווץ ומזיע. הוא תכנן כיצד בבוקר יעזוב את המלון ויעבור למלון אחר.
כשהתעורר, לאחר מספר שעות שינה מועט, נרגע מהאירוע, אבל לא עזבה אותו ההכרה שהוא כבר לא אטרקטיבי כפי שנהג לחשוב על עצמו בכל מבט תועה שבחורה זרקה לעברו.
מאז עברו כמה חודשים, ובכל פעם שאסף ישב עם החברים מהעבודה בקפיטריה, הוא היה צוחק ומשתף חוויות ממקאלן, לאחר שיפוץ יסודי של העובדות האמיתיות כמובן.
אילנית לא ניסתה ליצור קשר מאז החליט אסף על ניתוק מוחלט, והחיים זרמו הלאה ברמה סבירה. חיי הנישואין של אסף ושל הילה עלו על מסלול סביר הודות לטיפול היקר אצל הפסיכולוגית. שניהם למדו לקבל אחד את השני מבלי לנסות לשנות את מה שלא באמת ניתן. עם הזמן אף חזרה תשוקה מסוימת למערכת היחסים שלהם, ונראה היה כי הם לא נופלים בקשרם מכלל הזוגות הנשואים, החיים בשגרת קיום זמן ממושך כל כך.
עמוק בפנים ידעו שניהם כי לא סיימו את הטיפול הזוגי. היה להם ברור כי לאורלי עדיין היה מה לתרום לקשר שלהם. אולם העלות הגבוהה וקצב החיים הרחיקו אותם מהטיפול, והם סיימו את הקשר עם אורלי בהזדמנות הראשונה שיכלו.
נסיעה עם הילדים לטיול בחוץ לארץ הייתה בעיניהם התירוץ המושלם, וכשחזרו לא קבעו מפגש נוסף, וכך נותר המצב.
אין עדיין תגובות