משחק הגולף של השופט סְן נקטע עקב ההתנקשות בחייו.
היה זה בדיוק אחד מהימים האלה. השופט בופאן ניגאן סן נגרר אל המציאות בחמש בבוקר על ידי השעון המעורר שלו, שתוכנת להכות בראשו של השופט בזרועותיו הקטנות. "קום קום קום קום!" קרא השעון, בקול מתגבר ונרגש. סן הניף זרועו אליו והחמיץ אותו כשהשעון התגלגל אל מחוץ לטווח ידו. תכנות החמיקה הסתגלני לימד את השעון את התכסיס הזה. כמו כן הוא חמק מהכרך הכבד של פסיקות משמעותיות אחרונות של בית המשפט של הקונפדרציה הכללית שהושלך לעברו. גם זו הייתה טקטיקה חביבה של סן.
לבסוף נעמד סן, מתנודד, והשעון ניגש אליו, ובאותן זרועות פלסטיק קטנות שבהן חבט בו קלות קודם לכן, סחט כעת את אחת מרגליו בחיבוק. "יופי שהתעוררת!" אמר בשביעות רצון. סן בעט בו בעוצמה וחש סיפוק כשראה אותו מתרסק כנגד הקיר. השעון כמובן תוכנת גם לכך, וכעבור שניות ספורות החל לאסוף את חלקיו, מהמהם כל העת, בעוד סן מקרטע אל עבר המקלחת. השעון המעורר הנייד ניתן לסן כהלצה על ידי אחד מפקידיו, שהיה מודע לקשיים של הבוס שלו לקום לאחר לילה של גילופין, והתבלבל בין טבעו הסרקסטי של סן ובין יכולתו הבלתי קיימת לצחוק על עצמו. הפקיד למד עד כמה שגה כשסן פיטר אותו כשמתנתו עוד עטופה למחצה. עם זאת, לאחר זמן מה נאלץ סן להודות שהשעון למעשה סייע לו לקום בבקרים, בייחוד בבקרי יום רביעי כאלה, כשהתעורר מוקדם לקראת העלייה לרגל השבועית שלו למשחק הגולף.
כעבור עשרים דקות, מקלחת אחת וגלולה נגד חמרמורת, יצא סן מהבית ונכנס אל תא הנהג של הפורד המחורבנת שלו. "בוקר טוב," אמרה הפורד, כמנהגה מאז ומתמיד.
"לכי תזדייני," אמר סן, כמנהגו שלו.
הפורד, שלא ניחנה בתבונה וגם לא תוכנתה לתגובה רגשית מורכבת, קיבלה את הברכה ללא תלונה, כרגיל. "לאן נצא היום?" שאלה.
"מסלול הגולף העירוני של דאלס וודז," אמר סן.
"האם תרצה לנהוג?" שאלה הפורד.
"בשום פנים ואופן לא," אמר סן.
"בסדר," אמרה הפורד. "בדקתי את תנאי הכביש, והם טובים. תוך ארבעים דקות נגיע למסלול הגולף העירוני של דאלס וודז."
"תשתקי ותסעי," אמר סן, והתרווח במושבו בזמן שהפורד יצאה מהמוסך ושמה פעמיה אל כביש 66.
סן תיעב את דאלס וודז בלהט שבער חרש כמדורת אשפה. המגרש היה עשוי חצץ וזפת ושוחד. את שני האלמנטים הראשונים סיפק נמל התעופה לשעבר של דאלס, שבשטחו מוקם המגרש כעת, ואת הרכיב האחרון סיפקו מפקחי מחוז לודון, שהקימו את מגרש הגולף בעיקר כדי לגנוב מהקופה הציבורית, ועשו זאת באמצעות תפירת חוזים לחברים ולקרובי משפחה. כשעמדו למשפט על הונאה, התגלה שמסלול ההמראה מעולם לא פורק ורק שכבה דקה של אדמה הונחה על פני השטח, מה שהסביר כיצד קרה שהמסלולים הפתוחים של דאלס וודז יכלו להיות בה-בעת מלאי טלאי דשא וביצתיים. כמו כן התגלה ש"לי אמסטרדם", המתכנן המהולל-לכאורה של המגרש, היה אחיינו של אחד המפקחים, וחסר כל ניסיון קודם בתכנון. כשהיה תחת שבועה הוא גילה שהמגרש תוכנן על ידי לקיחת גומות ממסלולים שמצא במשחק טייגר וודז מעידן הפלייסטיישן. כתוצאה מכך נתבע מחוז לודון על ידי פבל ביץ', קוג היל וסנט אנדרוס, לא רק משום שגנב ממסלוליהם, אלא גם משום שעשה זאת באופן כה גרוע עד שפגע במוניטין המגרשים המקוריים.
דאלס וודז, המתוכנן ומתוחזק שלא כהלכה, קורבן לבסיס המיסוי הנרקב של מחוז לודון, היה חור-חורי הגולף. סן האמין שלא די לכנות אותו מגרש הגולף הגרוע ברדיוס של מאה מיילים מוושינגטון הבירה. לדעתו היה זה מגרש הגולף הגרוע ביותר ממזרח לנהר המיסיסיפי, ורק היכרותו של השופט סן עם מסלול הגולף ומוזיאון הבריאתנות של "אהבת האלוהים", שלושים מייל מחוץ לפלאגסטף, אריזונה, שכלל גם נושאי כלים/מטיפים שואגי פסוקים שנועדו לחבל במשחק, מנעו מדאלס וודז מלקבל את כתר המגרש הגרוע בכל ארצות הברית. גם כך זה היה מאבק צמוד. ב"אהבת האלוהים" הייתה גומה שישית מתוקה בתקן 4, שהדבר היחיד שפגם בה היה פסל של איש מערות הרוכב על דינוזאור הצמוד לפאת המסלול הפתוח, שכמו היה מגנט קדוש לכדורים. סן פגע בפסל הזה שלוש פעמים בשלושה סיבובים. לאחר הפעם השלישית, נושא הכלים/המטיף גיחך והפטיר משהו על גזירה משמים. סן הפעיל את רצונו החופשי בכך שהלם בו במחבט הגולף שלו. נושא הכלים זכה בהסדר כספי נוח וסן גורש לכל חייו מ"אהבת האלוהים".
שרה שרון – :
ג'ון סקאלזי כותב נפלא!! והתרגום מעולה. אפשר בבקשה עוד ועוד ספרים פרי עטו????