בין נושאי הכתיבה: אימת הקיום מול תשוקות החיים, עירוניות, ניכור, בדידות קיומית-אורבנית, דתיות מול חילוניות, יצירתיות, שאלת משמעות החיים מול המוות, אהבה בלתי מושגת/ממומשת, זרות ומוזרות, רומנטיקה וארוטיקה, הגות.
בנימין בספרו האחרון מפתח את תחושת הניכור של אדם אל עצמו, מעצמו ומהחברה, לכוד בבדידות. במידה ונוצר קשר אל זולת, אל דמות נשית, זהו קשר מקרי וחסר עתיד, כמו אל השכנה שאזל אצלה הגז וביקשה לבשל אצל הדובר "ניחוחות מעין עולם הבא", המעוררים תקווה לקשר מתמשך: "הגישה אלי את שפתיה/ להטעים אותי מתפנוקיה/ פניה חייכו, / התחככו אל פני…" אלא שהקסם פג עם בואו של טכנאי המתקן את התקלה בביתה ובעצם מפוגג את המקסם שהתבשל ביניהם והדובר נותר: "מנושל מכל הולמות, שומם ונדהם".
לעתים נוצר רושם כי היציאה אל הזולת מצליחה, בדרך כלל אל דמות אשה – כמו בשיר – "אני כן, אני כבר לא" בה הדובר נזכר בדמות אותה חיבק לרגע ושערה הצהוב נתפס בבגדו, אלא שמיד באה ההתפכחות המרה אל מציאות בה דמותה נעדרת: "ורגע אחד זרה שוב/ נקרעת/ ממני כמו צמר/ מתוך צמר"
השירים מכוננים מתח בין דמות הדובר בעולם, שחווית עולמו היא חוויה בסיסית של העדר, ניכור, לבין רגעים קצרים של חמלה ורוך אנושי המתאפשרים תודות לדמויות של נשים המופיעות לרגע ונעלמות אל האין ושוב עולות מנבכי הזיכרון וחיות בעצם לנצח בשירים.
בנימין אלקובי נולד בצפון מרוקו, עלה ארצה עם משפחתו בגיל 7, נעוריו עברו עליו באשקלון.
בוגר תואר ראשון בספרות ופילוסופיה, אוניברסיטת באר שבע ותואר שני בספרות, אוניברסיטת חיפה. מתגורר בקריות ועוסק בהוראה.
ספריו הקודמים זכו לביקורות ספרותיות ולפרסומים בבמות שונות: "צפון", "אפיריון", "מאסף ירושלים", "דימוי", "מבוע", מוסף ספרות של ידיעות אחרונות שידור בתוכנית הרדיו "כותבים למגירה" עם רונה גרשוני.
ספריו הקודמים:
באמצע החיים, 2003, הוצאת ירון גולן, זכה בפרס קרן תרבות חיפה וקרן יהושוע רבינוביץ
רעש אדמה?… מה איזה רעש?, 1998, הוצאת תג, זכה בפרס קרן רון אדלר
ארכיאובסקורה, 1995, ספרית פועלים
קם מעפרו, 1983, עקד-טרקלין
אין עדיין תגובות