ראשומון הפך למושג בתרבות העולמית המציין מצב דברים התלוי בהתרשמויות השונות של הצופים, כשהאמת יחסית ומשתנה לפי נקודת הראות של […]
סיפורו של חוטב העצים שנחקר על ידי קצין משטרה בכיר
אכן, כך הוא אדוני. אני מצאתי את הגוויה ההיא, אני ולא אחר. כמדי יום יצאתי הבוקר לחטוב ארזים בהרים. הגוויה היתה בעובי החורש שבהרים, אדוני. היכן, שואל אדוני? נאמר בערך במרחק של ארבע מאות עד חמש מאות מטרים מדרך יָמַהשִׁינה. במקום זה עומדים בערבוביה ארזים בתוך קני במבוק, ואין בו נפש חיה. הגוויה צנחה על הגב, כך כמו שהיא, עם הפנים כלפי מעלה בגלימת תכלת עירונית וכובע שרד בסגנון תושבי הבירה. בכל מקרה, דקירת חרב אחת עשתה את המלאכה. בחזהו נפער פצע פתוח מדקירת חרב, ומרבד העלים מסביבו היה מוכתם בדם. הדם לא ניגר עוד ממנו. נראה כי הפצע כבר יבש. זבוב בהמות אחד נצמד אליו וינק לו בשקיקה, כאילו לא שמע את קול צעדיי.
האם ראיתי חרב? לא, אדוני, לא היה שם דבר, פרט לחתיכת חבל שהושלכה סביב גזע הארז. וגם… כן כן, חוץ מהחבל היתה גם סיכת ראש בקרבת הגוויה היו רק שני פריטים אלה וזה הכל. אבל מרבד עלי הבמבוק והעשב שנרמס ברגליים גסות, העיד כי לפני שנרצח הגבר התנהל קרב קשה. האם לא היה שם סוס? סוסים אינם יכולים להיכנס למקום זה בשום פנים ואופן אדוני. בכל מקרה, הדרך בה יכולים לעבור סוסים, רחוקה משם כחורש אחד.
אין עדיין תגובות