מסע הרפתקאות בחיפוש אחר הביבלייה – ספר התנ״ך האחרון שהודפס על־ידי גוטנברג במאה החמש־עשרה ומוערכת במיליוני דולרים. מוסדות אקדמיים, כמו […]
פרק 1 – ישראל: לאוניברסיטת חיפה. המחלקה להיסטוריה דרוש/ה עוזרת מחקר למחקר היסטורי בתקופת הרנסאנס.
דרישות התפקיד: תואר שני בהיסטוריה או בתחום אחר במדעי הרוח. ניסיון מחקרי, ניסיון בעבודה בתחומי עיזבונות וירושות, ידע בשפה אירופית אחת לפחות.
העבודה בצמוד למנהל המחלקה וכוללת נסיעות ארוכות לחו״ל.
תחילת העבודה: סוף ספטמבר. פניות בטלפון בלבד עד 12 בספטמבר.
בבית־הקפה הקטן, בשולי כביש החוף, לא הרחק מזיכרון יעקב, ישבה חנה, מעלעלת בדפי העיתון המקומי, כשעיניה נתקלו במודעה שפורסמה מטעם המחלקה להיסטוריה באוניברסיטת חיפה.
חנה הירהרה בעגמומיות בחודשים האחרונים שבהם סקרה בשיטתיות את כל עמודי ה״דרושים״ בעיתונות הארצית, מחפשת לשווא עבודה בתחום האמנות והעתיקות, מרחיבה עוד ועוד את התחומים שבהם היא מוכנה לעבוד, את התחומים של הכשרתה, ממש כמו אדוות גלים המתפשטות במעגלים לאחר הטלת האבן.
התרגשות חסרת פשר אחזה בה וצמרמורת זרמה לאורך גווּה, והיא קראה שוב ושוב את המודעה. חיבתה העזה להיסטוריה והרקע בתחום העיזבונות התאימו. אמנם אין לה תואר שני אבל כמעט… הנסיעות הארוכות לחו״ל… ההינתקות… לשוב לתחום האקדמי… זה הסימן!
היא הביטה בשעונה ונבהלה. היום ה־12 בספטמבר. השעה שתיים בצהריים, עליה להתקשר מייד כדי לא לפספס את ההזדמנות שלה חיכתה זמן רב כל כך.
חנה הקישה בהיסוס על דלת חדרה של מזכירת החוג להיסטוריה. המשרד שכן בפינה של הבניין הגבוה של אוניברסיטת חיפה. פאלי במידת־מה, נטע זר בנוף הרך והיפהפה של הרי הכרמל.
”בואי, היכנסי,״ חייכה אליה המזכירה רות. ”את התקשרת קודם? תסלחי לי שאני קצת אשב. היו היום מלא מועמדים, כי זה היום האחרון.״
היא נאנחה. ”כולם ’מתים׳ לקבל את הג׳וב כי יש בו נסיעות לחו״ל ואף אחד לא קולט שזה ממש לא כדאי. אני מזהירה אותך—״ כאן עצרה רות והביטה בחנה, אומדת את גילה כמבוגרת יותר מתלמידי התואר השני ואף השלישי. ”מרוויחים ממש גרושים, אבל איך שאת רוצה. עוד מעט פרופסור גרינבאום יתפנה. שבי כאן בבקשה.״ מדלתו של מנהל המחלקה יצא בחופזה בחור מזוקן שחולצתו המרופטת שמוטה על מכנסיו, ”תודה ושלום!״ הפטיר כלפי רות בקול רוטן ונעלם במהירות במסדרון המחלקה.
”עוד אחד שכנראה בא לחפש מקסימום כסף במינימום עבודה. את יכולה להיכנס עכשיו.״ חייכה רות ונכנסה אתה לחדר. ”מיקי, אתה רוצה לשתות משהו?״ ”כן, רות. אנא דאגי לי לכוס מים. אני גאה בך היום.״ ”כבר מגיעה.״ אמרה רות והסמיקה בעונג.
”היא עומדת בגבורה בלחץ.״ הוא פנה לחנה. חנה נכנסה והדלת נסגרה. לפניה עמד גבר גבוה ובעל חיוך קורן כבן ארבעים וחמש. צדעיו כסופים ורעמתו שחורה.
”שלום פרופסור גרינבאום, שמי חנה.״ ”נעים מאוד, חנה. אבל את יכולה לקרוא לי מיקי.״ הוא חייך, התקרב אליה ולחץ את ידה בחום. באותו רגע הרגישה חנה כאילו ברזל מלובן צורב את ידה, חולף בגופה ושורף את נשמתה.
מיקי הוביל אותה לכיסא שמולו, עיניו הכחולות מחייכות מבעד למשקפיו. אחר התיישב גם הוא.
”האם יש לך טופס קורות חיים?״ שאל.
”לא, אני מצטערת. ממש לפני חצי שעה נתקלתי במודעה ומאחר שזה היום האחרון, לא התעכבתי ו…״ כאן איבדה חנה את שאריות ביטחונה העצמי וקולה גווע.
”או־קיי,״ חייך מיקי בטוב־לב, ”אני אשאל ואת תעני לי. בסדר?״
”בסדר,״ הינהנה חנה. בקולו היה שמץ של מבטא זר, אך חנה התקשתה להעריך את מוצאו.
חנה סיפרה בקצרה את תולדות חייה. היא מתל־אביב, כמעט בוגרת התואר השני בהיסטוריה, עבדה בבית מכירות פומביות ותשמח לספק המלצות.
שהתה כמה שנים בדרום אמריקה ולכן יודעת ספרדית וגם אנגלית.
סוף־סוף בחורה בשלה בעלת שפה רהוטה ואהבה אמיתית למקצוע, חשב פרופסור גרינבאום. המבט בעיניה היה מהפנט. הוא הרכין ראשו לקראתה מעבר לשולחנו וקלט את הירוק העז והכמיהה שנשקפה ממבטה.
”ואיך תסתדרי עם היעדרות ממושכת מהארץ? אין לך משפחה, ילדים?״ חנה היססה והנמיכה את מבטה, אבל ענתה בקול שלו ובוטח, ”אני לא נשואה. יש לי משפחה גדולה, הורים ואחים, אבל הם אינם זקוקים לי.
יש לי ילד אחד והוא לומד בפנימייה. אני מאמינה שמשפחתי ובייחוד הוריי, יוכלו לדאוג לו בחופשות.״ ”או־קיי. שימי לב. בדקי את הנושא של החופשות עם משפחתך. בדקי את נושא השכר עם המזכירה, רות – אני חושש שלא משלמים הרבה – ותודיעי לי עוד היום. אנחנו לחוצים בזמן. את פנויה להתחיל לעבוד מייד?״ חנה נשאה אליו עיניים נדהמות ובפניה שאלה אילמת.
”כן!״ הוא צחק, ”את נראית לי מתאימה לתפקיד. ראיתי אתמול והיום עוד כמה אנשים בעלי קריטריונים דומים לשלך, אבל משום־ מה נראה לי שאת תתאימי לתפקיד יותר מכולם, אם כמובן תרצי בו. תודיעי לי עוד היום. בסדר?״ חנה הינהנה. היא קמה, מסוחררת מכל מה שאירע בשעה האחרונה, והבטיחה לתת תשובה בהקדם.
מהורהרת ואפופת תחושה שהעולם נראה שונה לגמרי, נכנסה למכוניתה. רק כשהגיעה לצפון תל־אביב, נזכרה שכלל לא ביררה את תנאי ההעסקה, את מעמדה, את נושא המחקר ואת משך זמן המחקר. אך כל זה נראה לחלוטין לא חשוב והיא הרגישה זאת בכל עצמותיה: תם עידן בחייה. מתחיל עידן חדש.
קולו הצרוד והשקט אך מלא הרגש של הרב ברונשטיין נישא באוויר הלילה הצונן וחדר אל לבותיהם של קבוצת תלמידי הקורס שהגיעו במיוחד מתל־אביב למצוקי דרגות לסופשבוע של הרצאות ומדיטציה, אל מול נופי בראשית קסומים, בליל ירח מלא. הם ישבו מכורבלים בשמיכותיהם על מחצלות וכריות, והקשיבו מרותקים לרב הצעיר והמודרני. שפתו הייתה מקראית ומהודרת אך מתובלת בסלנג ובדוגמאות מחייהם.
התלמידים שיחקו ”פינג־פונג״ של בדיחות עם הרב, שהעדיף שיקראו לו אהרון.
”ירצה האדם, יתמקד באזורי הנוחות שלו. ובערבו של יום, כאשר יבוא לסכם את כל אשר צבר, יגלה שחוץ ממשפחתו אשר כה אהב, לא הותיר כלל את רישומו בעולם. לא התעלה מעל לחומר. ממש כאותה בהמה הרובצת בעפר ומלחכת עשב.
”שימו לב, הרי את רכושו יכול לכלות הצונאמי, ההוריקן, הבורסה שתתמוטט, או סתם שותף שהפך את עורו. מזלו הרי תלוי הוא באחרים ויכול להתהפך. קהל שוחריו יכול להפנות לו עורף, כטבע האדם. ראו כמה מקרים אנו מכירים של אנשים הנותרים ללא קורת גג וללא רכוש, ללא משפחה וללא משאבים חומריים. אם אין להם נכסים רוחניים או חוכמה, הרי שיוצאים הם מן העולם כמו שנכנסו אליו, עירום ועריה.
”ומה ל׳בחירה החופשית׳ ולנושא זה? שבכל רגע ורגע ניתנת לנו בחירה חופשית לדבוק בטוב. לבחור באמונה ולפתוח את לבנו בפני הרוחניות.
אך זכותו המלאה של האדם לבחור אחרת – וזו, זו ממש, היא ההתנסות שלנו על פני האדמה.״
חנה ביקשה את רשות הדיבור: ”ומי אמר שהיהדות הדתית היא הבחירה הנכונה? מיליוני אנשים היום בעולם מוצאים את הפתרון למאוויי נשמתם בהתעמקותם ברוחני. הם מגלים שהנשמה שלהם היא ניצוץ אנרגטי שמקורו בעולמות עליונים, ובאמצעות מדיטציה, תפילה או דרכים אחרות הם מתחברים לאני העליון שלהם ומגלים את היקום. יש כאלה שמתנקים בדממה, למשל בוויפאסנה. יש כאלה בשירה, יש המתקבצים בקבוצות ויש הלומדים בקבוצות, תורות שונות. אין זה נכון שהבחירה היא בין אדם חומרני, המשול כדבריך לבהמה, ובין אדם רוחני – כלומר דתי. יש אינספור בחירות נוספות!״ ״אני חושב שהבחירה החופשית כשמה כן היא: בחירה חופשית,״ אמר מרצה הקורס, יהויכין ברקת. ”אם הייתה רק תשובה אחת נכונה ואמת אחת ויחידה, לא הייתה זו בחירה חופשית אלא הנחיה מכוונת של ברירה אחת. הבחירה היא חופשית כי העולם נברא ובו כל האפשרויות שקיימות, טוב ורע, אשר גם הם אינם מוחלטים, כי הטוב יכול להתפרש בעיני אחרים כרע ולהפך – תלוי בעיני מי. הרב־ גוניות של הדרכים הרוחניות והמורכבות של נפש האדם ונשמתו שעדיין לא נחקרו עד תום, יכולותיו של בן־האנוש, הרבה מעבר לפיזי, מדהימות אותנו בכל פעם מחדש. הרבגוניות שבה נוצרנו, היא־היא יופי הבריאה. בחירתו של כל אחד היא שעושה את המשחק למורכב ומעניין כל־כך. אין לבחירה זו, לדעתי, פתרון אחד, כי כל אדם ובחירתו המתאימה לו ביותר. אם בחר ברע, הוא כבר יחוש בתוצאות וישנה זאת. גם זו בחירה לגיטימית.
אין לימוד הטוב ללא הרע.״ הוויכוח התלהט וכל אחד הסביר ותקף, התבצר והתרכך, עד שעלה השחר ועיני כולם החלו להיעצם.
באותו לילה קסום חברה חנה לבחורה צעירה בעלת עיניים שחורות וחודרות, שישבה מעט בצד ובלעה בשתיקה את דברי המרצים וסימנה הערות בפנקסה.
חנה שמה לב לבחורה שעיניה יקדו בלהט בכל עת שהביטה ברב ואחר־כך במרצים הנוספים. היא לא זכרה אותה מהמפגשים בקורס, אך הניחה שבוודאי הגיעה כאשר חנה נעדרה, או הצטרפה לאחרונה.
הבחורה רעדה מקור למרות הסוודר הדק שעטף אותה.
”רוצה להתחלק בשמיכת הצמר שהבאתי?״ שאלה חנה.
”כן, תודה,״ ענתה הבחורה. כאשר התעטפו יחדיו בשמיכה שאלה אותה חנה לשמה.
”אנשים נוהגים לקרוא לי אתי, אבל אני מעדיפה ’אסתר׳.״ ”מאיפה את מגיעה?״ אסתר סיפרה שהיא גרה במושב קטן במבואות ירושלים ובאה מרקע משפחתי מסורתי־דתי – ממש בדומה לחנה עצמה.
בהרצאה השלישית, שלפה חנה מתיקּה תרמוס קטן ושתי כוסות והציעה לאסתר. תה הצמחים היה חמים ומשיב־נפש ואסתר הכירה לה תודה על כך.
כעבור שעות מספר שבהן גילו את לבן זו לזו, ניאותה אסתר להראות לחנה את אשר שמרה בצרורה כל אותה העת: היה זה ספרון קטן ובו ”שיר השירים״, מודפס בכתב רגיל ולידו פירוש רש״י. בצדי הדף היו עיטורים עדינים שעיטרה אסתר.
הספר היה יפהפה וחנה התעמקה בו רבות, עד שעיניה נעצמו והיא נרדמה.
כאשר התעוררה, השמש כבר יקדה על מצחם, ואסתר נעלמה. ככל שחקרה ודרשה לא נותר ממנה, או מ״שיר השירים״ שלה, כל זכר. איש לא זכר שהייתה.
כששאלה את יהויכין ברקת, התברר כי גם בקורס היא כלל לא הייתה רשומה -וחנה נותרה עם תימהון וגעגוע עוד ימים רבים.
אין עדיין תגובות