הדרך השלישית היא דרך האהבה והאחדות, אותה מציג המחבר כפיתרון לפתח בין דרך הדת לדרך החילונית. נקודת המוצא לספרו של […]
הקדמת המחבר: הכאוס וחוסר הוודאות בעולם גוברים. הבית הלאומי של עמנו בוער, והרגשתי כי אני עומד ובידי צינור לכיבוי שריפות. רוצה אני לכבות את הלהבות, אך השיבר סגור זה מספר שנים. לאחר כל פיגוע ולאחר כל מעשה רצח נתעב, סבל של משפחות תמימות, ילדים תמימים וטהורים אשר לא שפר עליהם גורלם, הלב נחמץ והמוח אינו יכול להשלים ולהסתגל למציאות המטורפת שנכפתה עלינו. אוזני בני עמי ערלות ולמרות הסבל הנורא, אין מי אשר ישמע ויקשיב. ולכן, מדי פעם, אחרי כל שבב של חדשות המבשרות רעות ישבתי וכתבתי את אשר על ליבי. מאז אותו היום שנחשפתי ללימודי הקבלה והידע הזורם אלי מספר הזוהר ומכתבי האר"י, רואה אני את הפתרונות למצוקות של כולנו. מדי פעם נפתח מסך ועוד מסך. עוד גילוי ועוד גילוי ומי ייתן וידע זה יהיה מנת חלקו של כל יהודי. לכן רוצה אני להביא את רחשי ליבי לכל מי שרוצה לדעת. עם זאת אביע דעותיי על כמה וכמה עניינים על פי הלך רוחי ואתן רשות לרגשותיי האישיים לקונן על הרעה שאני מוצא בקרב עמי. קורא יקר, מתעתד אני לשחוט פרות קדושות. יודע אני כי לא תוכל לקבל את כל דעותיי והמסר שאני רוצה להעביר לא יתקבל ויהיו אפילו נקודות שיקוממו וירגיזו אותך, ואולי אף תראה אותי כפנטזיונר. אך אלה הם דעותיי. איתן אני שוכב לישון ואיתן אני קם בבוקר.
אין לי זכות יוצרים לכלום. את דעותיי אני שואב משני מקורות. הם חומרי הגלם שמהם אני מגבש את דעותיי: ספר הזוהר של רבי שמעון בר יוחאי, כתבי האר"י של רבי יצחק לוריא זצ"ל.
אשתדל כמיטב יכולתי להסביר את פשר כתיבתי. לא ניחנתי בסגולות של סופר או של משורר ובוודאי אינני מתיימר להביא בפניך יצירה ספרותית. הסיבה אשר בגינה החלטתי להעלות את הדברים על הכתב היא כדלקמן: אני בן מזל דלי. אחת מתכונותיו של בן מזל דלי היא לראות את הדברים במקרו. כלומר, אינני רואה את הבעיות הקטנות, חשובות ככל שיהיו, אלא את הדברים בגדול. אני מאמין שאנו הקטנים, יש ביכולתנו לשנות את עולמנו ולהפוך אותו לעולם טוב ויפה יותר. בוודאי לא אוכל להביא לפניך הקורא את האוטוביוגרפיה שלי, אך אתעכב על נקודות חשובות בחיי הפרטיים על מנת להסביר את אשר אני מתכוון להעביר אליך. דרך מסכת חיי ודרך העובדות והתרחישים שעברתי אוכל להסביר את הטעון הסבר.
התקופה שבה אני רוצה להתחיל בהסברי היא תחילת שנות החמישים. אחת התקופות הקשות מכל הבחינות בתהליך התהוותה של המדינה הצעירה והתוססת. עולה בזיכרוני תקופה קשה זו כאשר תנועות הנוער היו בשיא פריחתן. כל תנועת נוער הייתה שלוחה של אחת המפלגות הפוליטיות, מפלגות אשר היוו את הבסיס לדמוקרטיה הישראלית הצעירה. כל מפלגה ידעה כי באמצעות הנוער תוכל להבטיח את המשך קיומה. זוכר אני כיצד מדריכים מכל תנועות הנוער היו באים לבית ספרי, נפגשים עם הילדים בהפסקות הלימודים ומנסים למשוך את הילדים למועדונים שהיו תחת חסותם. אני, כילד תמים, חשבתי כי מטרת מועדונים אלו הייתה לספק בילוי ובידור לאחר שעות הלימודים, אך בשל ריבוי המועדונים לא ידעתי איזה מועדון יותר טוב עבורי. יום אחד שאלתי את אבי וחיכיתי להמלצה שלו על אחד מהמועדונים הרבים. תשובתו הייתה: "בני, בוא ואספר לך…" ואז גולל אבי את סיפורה שלך אוניית הנשק "אלטלנה" אשר הופגזה והוטבעה ע"י יהודים. היה זה זמן קצר לאחר קום המדינה ובשלהי מלחמת השחרור. אבי היה אז חבר במחתרת האצ"ל ותפקידו באותו יום מר ונמהר היה לחכות לאונייה יחד עם חבריו לארגון, לקחת חלק בפירוקה של האונייה, ולהעביר את הנשק ללוחמים אשר לחמו וברשותם רק נשק מועט ודל שהקשה על מהלך הקרבות. התבוננתי בפניו של אבי כאשר דמעות חונקות את גרונו בזמן שהוא מספר כיצד עומד הוא על שפת ימה של תל אביב ורואה את "אלטלנה" מופגזת ע"י אחיו היהודים. המחזה של האונייה העולה באש וטובעת עם כל מאגר הנשק שהיה חשוב ונחוץ כאוויר לנשימה באותם הימים, לא מש מראשו גם אחרי שנים. אווירה של מלחמת אחים הייתה באוויר ורק תגובתו השקולה של מפקד האצ"ל מנחם בגין מנעה שפיכות דמים נוראה של יהודים כנגד יהודים. אבי פנה אלי אז ואמר: "לא חשוב לאיזו תנועה אתה הולך בני. לך, תבלה ותתפתח כאזרח מועיל לבני עמך. מדינתנו צעירה, עומדת לפני ימים קשים וגורליים, ופלגנות יכולה רק להרוס את המעט שהשגנו עד עתה".
ואכן גדלתי והתפתחתי, אך שאלות רבות לא נתנו לי מנוח. בצד הצלחות גדולות והישגים לא מעטים, ראיתי כיצד עמי צועד לעבר מחוזות מעורפלים ואפופי עשן. התגייסתי לצה"ל ולקחתי חלק במאמץ הביטחוני: פעולות תגמול, מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים הנוראה, מלחמת שלום הגליל, ובפעולות ביטחון שוטפות בין מלחמה למלחמה. נוכחתי לדעת כי אין תכלית בצעדים שאנו, בני העם היהודי, צועדים. צעדים אשר מובילים אותנו מדחי אל דחי. כמו כולם אנחנו שואלים שאלות אך תשובות – אין. מדוע פוליטיקאים ומומחים מכל הסוגים והמינים אינם יכולים להבטיח מאומה, ואלה אשר בכל זאת מבטיחים, מוכיחים לנו כי להבטחותיהם אין כיסוי? בנוסף לראיית הכאוס הגובר עלינו כעם, מנת חלקי בחיי הפרטיים לא היתה קלה. חולי ומקרי מוות ללא עת בקרב בני משפחתי לא נתנו לי מנוח וככל שניסיתי להבין את אשר פוקד אותי, השאלות רק הלכו והתרבו. תרתי את הארץ לאורכה ולרוחבה, גמעתי קילומטרים רבים בחיפוש אחרי אלה אשר יוכלו לגלות לי את פשר הדברים. ניסיתי להיעזר במומחים, רופאים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים, אך ללא הועיל. מזור לא מצאתי. הראייה הגשמית הרימה ידיים. לא נותרה בידיי הברירה ופניתי לעבר המיסטיקה. ביקרתי אצל פותחים בקפה, בקלפים ובכל מיני חפצים מוזרים. פניתי לרבנים ידועי שם, כיתתי את רגליי בכפרים ערביים. בכוכים חשוכים, אצל שיח'ים ומכשפים למיניהם, שפכתי כסף רב. המצב הכלכלי שלי הגיע לשפל בל יתואר. שקעתי בחובות ללא יכולת להחזיר. ישועה לא מצאתי.
יום אחד, בעודי נוסע ברחובות רעננה, עיר ילדותי שהייתה אז מושבה, עברתי מרחוב לרחוב ללא מטרה, כאשר זיכרונות ילדות חולפים במוחי: הנה פה, היכן שעומד בניין היה פרדס והנה פה היכן שממוקם מרכז מסחרי היה שדה זרוע בוטנים. וכך מזיכרון לזיכרון, מצאתי את עצמי נוסע בכביש המוביל לעבר בית הקברות שבו קבור אבי ז"ל. קניתי נר נשמה והחלטתי ללכת ולהדליק נר אצל קברו. עמדתי מול הקבר והסתכלתי על שלהבת הנר הדולק והזיכרונות חלפו במוחי במהירות עצומה. פתאום, בשטף הזיכרונות, נזכרתי ביום שבו סיפר לי אבי על פרשת אלטלנה. נזכרתי בהמלצותיו ופתאום ללא יכולת לשלוט בעצמי פרצתי בבכי מר שחנק את גרוני. אינני יכול יותר, אבא, קח אותי אליך. אתה היית אדם חזק שהתגבר על כל הקשיים שהיו מנת חלקך, ואני בנך, חלשלוש ללא תקנה, מרים ידיים. הרגשתי כחייל בשדה הקרב שיורים עליו מכל הכיוונים. רוצה אני להשיב אש, אך אינני מזהה את מקורות הירי. מצב אשר מביא לידי ייאוש מוחלט. וכמו שלמדתי מאוחר יותר, ישועת ה' כהרף עין. חזרתי הביתה ורצה האור והפגיש אותי עם אדם שלו אני חייב את הכל: רוני שושן היקר, מורה במכון ללימודי קבלה. מספר ימים לאחר ההיכרות, התקשרתי אליו בייאושי, ושמעתי את קולו מעבר לקו קורא לי: "בוא אבנר, אתה צריך ללמוד". "על איזה לימודים אתה מדבר?" השבתי לו. אני זקוק לכבאים אשר יכבו אותי! אני נשרף! ושוב אני שומע את קולו: "לימודים, לימודים". הודיתי לו וסגרתי את הטלפון ובמחשבה שנייה הבנתי שעלי לעשות את אשר אמר.
התחלתי ללמוד קבלה. הקבלה לא פתרה לי אפילו צרה אחת. אך הלימוד הסיר בפניי מסך אחרי מסך וכך הבנתי מהיכן נוחתות עליי כל הצרות. הקבלה חשפה בפניי את מקורות הירי ולפי הדרכתו של רוני ובדרך של עשייה נכונה, התחלתי לראות את האור בקצה המנהרה. שני נושאים עניינו אותי במיוחד במשך כל חיי: האחד- ההיסטוריה של עם ישראל, והשני -מזרחנות. הבינותי כי אנו פה במזרח התיכון חייבים להבין ולהכיר את הסובב אותנו. אך שני נושאים אלו לא השלימו את כל הפאזל, ורק כאשר התחלתי ללמוד קבלה אשר היא הצלע השלישית של המשולש, הגעתי להבנה מושלמת. משולש זה הוא אחד מששת המשולשים של מגן הדוד אשר מגן עלינו. משולש בעל שלוש צלעות. נכפיל בשישה משולשי המגן דוד – נקבל שמונה עשרה. ח"י. תפילת שמונה עשרה הינה תפילה אשר מעלה אותנו לעולם האצילות אשר ממנו אנו יכולים לגלות את אורו של הבורא. אנו, בני ישראל, מוקפים בבני ישמעאל, צאצאיו של אברהם אבינו. אנו מוקפים בבני עשו, אחיו של יעקב. עשו, אשר צעד יחד עם עוד ארבע מאות איש כדי להרוג את יעקב אחיו. יעקב ידע את הפטנט והצליח לשנות את מודעות אחיו עשו. כאשר נפגשו הם התחבקו והתנשקו. גם אנחנו יכולים היום ללמוד את הפטנט הזה.
קורא יקר,
יודע אני כי את אשר תקרא בהמשך לא תאהב ואולי תתעורר בלבך סלידה ויעלו ספקות רבים. זה קשה מאוד להתחבר לאמת. האמת לא מלבבת ואינה מיטיבה עם קו המחשבה הרציונאלי אשר מראה לנו את העולם באילוזיה. קשה לנו להשתחרר מחיבוקו של השטן אשר מחבק אותנו בעזרת חמשת חושינו. במשך שנים רבות שמנו ביטחוננו במנהיגים אשר יוליכונו בדרך המלך, אך לשווא.
כפי שציינתי בתחילה, אינני יכול לפרט את סיפורי האישי על כל פרטיו, אך הבאתי כאן על קצה המזלג את אשר עברתי בחיי מחושך לאור.
בטוחני כי כל אחד באופן פרטי יכול לראות שינוי בחייו ובאופן קולקטיבי ולאומי השינוי יבוא רק אם נשתחרר מחיבוקו של השטן וכל אחד יפנה לדרך שונה מהדרך שבה הלך עד כה.
כל רצוני הוא שאתה, הקורא, תגיע למסקנה שהגעתי אליה אני, ותבין כי אחדות ואהבה תובילנו לאור ואילו שנאת חינם ופילוג יובילו אותנו לחושך ולכאוס. יש לי קבלות והוכחות לכך.
הכתיבה ארכה מספר שנים ולכן אין רצף בין התיאורים. בכל פעם שנחשפתי לתודעה, הבנה והארה, על מקרה זה או אחר, צירפתי את הזיכרונות לאירועים אקטואליים והם אשר בנו את קו המחשבה שלי. אם אתרום ולו במעט לשינוי אצל אדם אחד, בזה אבוא על שכרי.
לאחר שנים מספר, ולאחר שנסחפתי לתורת הקבלה והבנתי מאין צומחות הרגליים, התחילה להציק לי שאלה שאינה נותנת לי מנוח – הכיצד יהודים חילונים ודתיים ומכל הזרמים מתרחקים מלימוד הקבלה, וספר הזוהר הוא טאבו שאין לגעת בו. מדוע דווקא נוצרים, מוסלמים, דרוזים ומאמינים בני דתות אחרות בכל רחבי העולם ובארץ מוצאים בקבלה את היסוד שעליו הם יכולים לבנות, לשכלל ולשפר את חייהם.
חקרתי והתעמקתי רבות בשאלה זו.
למה הדבר דומה?
לכלי מלא ודחוס שכאשר רוצים להכניס בו עוד, כל מה שנרצה להכניס יפלט החוצה.
ההסבר לתופעה זו ניצב מול עיננו. אנו בני העם היהודי שטופים ודחוסים בסיפורים ובמיתוסים שיקריים ולכן אין ביכולתנו לקלוט מאומה.
כל עוד לא נוציא מראשינו את ההבל והזבל שממלא אותנו לא נוכל להכניס פנימה את הדברים האמיתיים והנכונים.
לאור כל זאת החלטתי להעלות על הכתב את הדברים אשר נראים לי כחסמים אשר גורמים לסתימה בצינור, אותו צינור אשר יכול להזרים אלינו את האור הנכסף.
והרי דוגמאות מספר:
1. גיבורי מצדה הם אשר מהווים דוגמה עבורנו. כאשר האמת היא זו – אלעזר בן יאיר היה מראשי הסיקריקים אשר המיתו יהודים רבים בירושלים. בהשראתו ביצעו היהודים במצדה התאבדות המונית שהיא פשע כשלעצמו.
2. צה"ל הוא הצבא החזק ביותר בעולם והוא אשר שומר עלינו מכל רע בו בזמן שאנו סופגים הרוגים רבים מאז קיומנו במדינה הזו ואין לנו תשובות להמשך השכול והיתמות. ניצחונותיו של צבאנו במלחמות ישראל נבעו מכך שצה"ל הוא צבא בלתי מנוצח.
3. מרגישים אנו כי הישועה שתבוא עלינו תבוא מחכמתו של ראש ממשלה כריזמטי וחכם שכל עתידנו תלוי בו.
אלה הן שלוש דוגמאות אשר ממלאות את ראשינו ולכן לא ניתן להכניס לתודעתנו מודעות והבנה אחרת. עלינו להוציא קודם מקרבנו את המיתוסים השקריים.
ההבנה תושג בהמשך הדברים.
ועם זה אביע דעותיי על כמה וכמה עניינים על פי הלך רוחי, ואתן דרור לרגשותיי האישיים לקונן על הרעה שאני מוצא בקרב עמי.
יודע אני כי לרבים יהיו הסתייגויות מהדעות שיובעו כאן, ולכן אומר כי אין לי זכות לשפוט אף אדם, ואם יום יבוא ויתגלה כי צדקתי, זה יהיה שכרי. אם יתגלה כי טעיתי, אני מבקש מלכתחילה סליחה, ואומר רק כי אין בכוונתי להוליך שולל אדם או קבוצה כזו או אחרת.
אני כגרגר דק אחד במסה הקריטית שואף לגרום לשינוי חיובי בעולם.
לפעמים שואל אני את עצמי לשם מה אני כותב ומה יצא לי מזה?
אתוודה על האמת ואומר: אינני יודע. יש בי כוחות אשר אין לי שליטה עליהם ועל מנת להביע את עצמי אני יושב וכותב.
ישנן שלוש אפשרויות לתוצאות הכתיבה.
1. שמישהו יקרא את אשר כתבתי ויתייחס אל דברי בצנעה..
2. שמישהו יקרא ויאמר: אלה שטויות שלא שוות כל התייחסות..
3. דברים אלה אשר נכתבו על ידי יהפכו לפצצה אשר תשנה את כיוון החשיבה בציבור. במקרה זה לפחות ידעו שהיה מישהו שחשב אחרת והוציא את כיוון מחשבתו החוצה.
שיעורי ההיסטוריה בבית הספר בעבר ובהווה אינם אהודים במיוחד על התלמידים ותמיד נשאלה השאלה לשם מה צריך היסטוריה? לצורך מה זה טוב לדעת מה שהיה. אנו צריכים להסתכל קדימה ולדאוג לעתידנו. אדם חכם אמר פעם "עם שאין לו עבר גם לא יהיה לו עתיד".
במשאל רחוב נשאלים אזרחים ישראלים, אנשים מכובדים ובעלי השכלה, שאלות מהסוג הב
א. מי זה בן גוריון? תשובה – נמל תעופה.
ב. מי זה הרצל? תשובה – רחוב בתל אביב.
תמה אני מה היו משיבים אזרחים אלה אם היו נשאלים מי זה טיטוס. אולי היו משיבים: סוג של קקטוס. אני מסופק אם היו יודעים כי טיטוס היה המצביא לפני אלפיים שנה. אישים מההיסטוריה של המאה האחרונה לא נמצאים בתודעת הישראלים. כיצד נדרוש מהם לדעת על אירועים מלפני 2000 שנה?
על מנת להבהיר נקודה זו ברצוני לספר סיפור, אמנם לא אמיתי אך עם מוסר השכל בצדו. את יוסי אתם מכירים? יוסי הוא חייל משוחרר ששירת שלוש שנים בסיירת גולני. פייטר לא רגיל. כמו כל החיילים המשוחררים, מחליט יוסי לטייל בקצה העולם. הוא אורז את תרמילו עם כל הציוד ונוסע לדרום אמריקה, עד ליערות הגשם אשר עליהם קרא בספרים.
הוא מגיע לאזור האמזונס, אזור שבו כפרים קטנים של ילידי המקום בקצה יערות העד. בלילה הראשון מחליט יוסי ללון באחד הכפרים בקצה היער, ובמרוצת הערב הוא נפגש עם אנשי הכפר. כאשר שואלים אותו לאן מועדות פניו, עונה הוא: לטיול במעבה היער.
מורה דרך יש לך? מפה יש לך? מצפן יש לך?
למשמע שאלות אלה צוחק יוסי ואומר: אני לא צריך לא מורה דרך ולא מפה ולא מצפן. אני בוגר סיירת גולני. האם לא שמעתם על סיירת גולני המהוללת? היזהר נא חביבי, עונים לו הילידים, לא מעט בחורים נכנסו ליער הזה, וזה שנים הם לא מוצאים את דרכם חזרה. בביטחון מופרז קם יוסי למחרת, נטל את תרמילו ואת ציודו ושם פעמיו לעבר היער. שבעה ימים הלך יוסי ובכל לילה חנה בפינה אחרת של היער. ביום השביעי הגיע לקרחת יער קטנה, נטה את אוהלו ואמר: זהו מחר אני שם פעמי בדרך חזרה.
למחרת בבוקר הוציא יוסי את דגל ישראל, קשר אותו למוט, תקע אותו במרכז קרחת היער והתחיל ללכת לכיוון היציאה. הולך יוסי שבעה ימים, כוחותיו אוזלים ומחכה הוא לראות את קצה היער. והנה, רואה הוא גבעה קטנה ואומר בליבו: זהו. הגעתי. מאחורי גבעה זו צריך להימצא הכפר אשר ממנו יצאתי. מטפס יוסי על הגבעה, מסתכל לאחור ומה הוא רואה? הנה קרחת היער ודגל ישראל במרכזה".אוי לי," צועק יוסי, התברברתי בתוך היער והגעתי לאותו המקום. איך אמצא את היציאה מהיער? בייאושו מתעלף יוסי מאפיסת כוחות, עד אשר מרגיש הוא טלטלה חזקה. מתעורר יוסי והנה רואה הוא אדם מגודל שיער וזקן ארוך משתלשל מסנטרו. "קום," הוא אומר לו, סיירת גולני. איך אתה יודע? שואל יוסי. האדם מושיט לו יד – נעים מאוד, שמי אורי. גם אני מסיירת גולני. הגעתי לכאן לפני עשרים שנה ועד עתה אינני מוצא את הדרך. בוא אתי ואראה לך משהו. מוליכו אורי למערה אחת והנה רואה יוסי על קירות המערה משורטטות מפות עם שבילים". רואה אתה יוסי, מפות אלה שורטטו ע"י בחורים כמוני, אשר עד עכשיו מחפשים את דרך היציאה מהיער. אלה הדרכים בהן הלכו ללא מוצא. הסתכל טוב, למד את הדרכים האלה ואל תלך בהן. אלה דרכים שלא מוליכות לשום מקום. חפש לך דרך חדשה. אולי יאיר לך מזלך פנים ותמצא דרך לצאת מהיער.
מה אנו למדים מסיפור זה?
עלינו ללמוד את הדרכים אשר בהן הלך עמנו במשך אלפי שנים ללא מוצא. שנים אשר בהן טעינו בכל צעד. עתה עלינו ללמוד את הטעויות שעשינו ולא לחזור עליהם ולכן על מנת ללמוד את הטעויות עלינו ללמוד היסטוריה. לחפש דרך חדשה אשר תוליכנו למחוז חפצנו.
הכתיבה אינה נתונה ברצף, ואין קשר כרונולוגי הדוק בין כל החלקים. כל פרק ופרק עומד בפני עצמו ואין לו קשר סיפורי לפרק שלפניו או לזה שבא אחריו. כמו כן יש קטעים החוזרים על עצמם, זאת משום שהדברים נכתבו בזמנים ובתקופות שונות.
מאז היוולדו של האדם עוברים עליו חייו תוך כדי תהייה ושאלות שנשאלות מתוך תמימות, כמיהה ורצון לדעת מדוע ואיך מתרחשים אירועים וטרגדיות שאין להם הסבר, והאם האדם סובל בגלל חטאיו? או מדוע ילדים קטנים שעדיין לא חטאו סובלים סבל רב.
שאלות אלה שאלתי גם אני מאז ילדותי, ואפילו רבנים ידועי שם לא סיפקו אותי בתשובותיהם. התשובות שקיבלתי היו כגון "זה מעבר לבינתנו" או "אנחנו לא יכולים לעשות את חשבונו של הבורא". והנה כאשר התחלתי ללמוד קבלה, התחילו השאלות ששאלתי כל חיי לקבל מענה, וכמו חלקים של פאזל הם התחברו ויצרו תמונה שלמה.
נולדתי לתקופה סוערת. היו אלה ימי מלחמת העולם השנייה. בארץ משל השלטון הבריטי, אשר דיכא את כל אלה שנלחמו למען חירותם. הוריי לקחו חלק במאבק להקמת מדינת ישראל. מלחמת השחרור פורצת, ואני כילד רואה ומרגיש את כל מה שקורה בארץ. הידיעות על מעשי הנאצים באירופה מוסיפים נדבך נוסף על הטרגדיות הארץ ישראליות.
ימי הקמת המדינה, ימי הצנע, מעברות וחיים קשים עוברים עליי. גיוס לצה"ל, וארבע מלחמות שבהן לקחתי חלק, רק מוסיפים שאלות שאין להן תשובות. ליבי נכסף תמיד לדעת את ההיסטוריה של העם היהודי ולכן למדתי וקראתי בספרים רבים אשר פרשו לפניי את התמונה שבה מתואר סבלו של עמנו במשך כל הדורות. ידע זה רק הרחיב את מאגר השאלות.
ברצוני לפנות אל אחיי ואחיותיי, בני העם היהודי, ולומר להם שאני מודע לכך שאני שוחט פרות קדושות ומנפץ את כל המוסכמות שהיו מנת חלקו של עמנו במשך שנים רבות, בעיקר במה שקשור לשואה.
הגולם שקם על יוצרו
המאמר העוסק בדת הנצרות מובא בראשית הספר על מנת שיהווה זרקור למאמרים בהמשך.
הנצרות והיהדות – גולם שקם על יוצרו.
שתי דתות מונותאיסטיות.
מאמיניה של הנצרות מונים יותר משני מיליארד מאמינים בעולם. מאמיניה של היהדות אינו עולה על 15 מיליון מאמינים.
כיצד הגיעה הנצרות לגודלה הנוכחי התשובה ברורה, דת זו הייתה והנה דת מיסיונרית בניגוד ליהדות.
הנצרות פשטה בעולם בכוח הזרוע ובמעשים של כפיית הדת על האנושות כולה. כל באי העולם אימצו את הנצרות בקלות רבה מלבד היהודים אשר נצמדו לדתם בקנאות ולכן סבלו סבל רב ממגמת המיסיונריות של הנוצרים.
במשך דורות רבים דם רב נשפך כמים ע"י הנוצרים בכל שנות קיומה. רדיפות ופוגרומים בזמן מסעי הצלב, אינקוויזיציה שהעלתה יהודים רבים על המוקד באכזריות רבה, יהודים הועלו למוקד בהיותם בחיים בספרד, איטליה ובכל רחבי אירופה במטרה להמיר את דתם.
גירוש ספרד שייזכר לדיראון עולם ועלילות הדם הנוראיות ברחבי אירופה. מחזות מצמררים נגלים בביקור במרתפי האינקוויזיציה בראותנו את מכשירי העינויים שנשתמרו עד היום.
בסוף המאה ה-19 פורסמו הפרוטוקולים של זקני ציון שרבים מאיתנו אינם יודעים מה הם.
ובכן הפרוטוקולים המזויפים הללו היו מסמכים המאששים כביכול כי היהודים מתכוננים להשתלטות על כל העולם ע"י מיסיונריות וגיור כל באי העולם ומכאן ואילך רכבו שונאי היהודים על הגל האנטישמי הזה והצמיחו צוררי יהודים רבים ביניהם הצורר הנאצי אדולף היטלר.
במשך שנים רבות הטרידה אותי השאלה מי היא דת הנצרות מאין צמחה ומי הוא מולידה.
חיפשתי במקורות, נברתי בספרי ההיסטוריה ובאנציקלופדיה ובכל מקור שנבע ידיעות ע"י היסטוריונים שכתבו במשך כל הדורות. חיפשתי את המקור שיכול לשפוך אור ולתת תשובה לשאלה זו. ואכן התגבשה אצלי תמונה והמסקנות לגביה. ניתן לחשוב בטעות כי הנצרות קמה ע"י זה אשר נמצא במרכזה של דת זו והוא האדם המכונה משיח ששמו ישו. מחשבה זו היא טעות חמורה מאין כמוה.
האמת לאמיתה היא כי ישו בשמו המקורי יהושע, נולד בבית לחם להורים יהודים טהורים, יוסף ומרים שהיגרו לנצרת בהיותו ילד.
על מנת להתיר את התסבוכת עלינו לסקור את השתלשלות המאורעות שקרו בתקופת חייו של ישו ולאחריה.
ולהלן השתלשלות המאורעות:
הזמן המדובר הוא סוף המאה הראשונה לפני הספירה, תקופת לידתו של ישו. העם היהודי סובל מפילוג של הצדוקים הפרושים והאיסיים ושנאת חינם מכרסמת בכל פינה בעם היהודי.
בתקופה זו קם יהודי בן לאב אדומי ולאם יהודיה ממשפחת החשמונאים שמו הורדוס.
הורדוס מבצע חטאים רבים וגדולים ולכן נשפט ע"י הסנהדרין למיתה. הורדוס בורח לרומא ומשכנע את הסנט הרומאי להמליכו למלך ביהודה. כמלך חוזר הורדוס לירושלים ונוקם את נקמתו בסנהדרין ולכך מוציא להורג רבים מאנשי הסנהדרין. מאחר שהורדוס סובל מפרנויה ומפחד לאבד את כס מלכותו, הוא מוציא להורג את אמו מרים החשמונאית ושני בניו. ימים סוערים עוברים על העם היהודי והנה מופיע יהושע הוא ישו שעליו אנו מדברים.
ישו עובר את חייו באזור הכנרת וכאדם רוחני ברמה גבוהה מאוד ובשימוש בתורת הנסתר נרתם לעזרה לכל הסובלים והנדכאים, ועושה עבורם נסים רבים ומקל על סבלם.
אחד מהנסים הידועים של ישו, נעשה למרים המגדלית, ששמה ניתן לה על היותה בת היישוב מגדל שלחוף הכנרת. ישו מרפא אותה מעיבור של נשמה זרה שנכנסה בגופה. מרים המגדלית נצמדת אל ישו ומלווה אותו עד לרגע מותו הטראגי.
ישו ומרים עוברים לירושלים יחד עם שנים עשר תלמידיו. בואו של ישו לירושלים מדאיג את אנשי הרוח, קרי אנשי הסנהדרין והכוהנים, ידיעתו של ישו בתורת הנסתר שם את הכוהנים בצל והם רואים בו איום ולכן החליטו להתנכל לו ולחסלו. אנשים נשלחו לתפסו ולהביאו אליהם למשפט. אנשי הסנהדרין משחדים את אחד מתלמידיו בשם יהודה איש קריות ומשכנעים אותו לגלות להם מיהו. אומר להם יהודה: זה שאנשקו זהו ישו. וכך נתפס ישו, הובא למשפט ונידון למיתה. זהו סיפור בגידתו של יהודה איש קריות במורו.
אך את העבודה המלוכלכת העבירו לרומאים. וכאשר הוסגר ישו לנציב הרומאי פילאטוס חרצו את גורלו ורחצו בניקיון כפיהם וכך השיגו את מבוקשם.
הנציב הרומאי מחליט לחון את ישו בחג הפסח אך הכוהנים משכנעים את פילאטוס להוציאו להורג. ישו נושא את הצלב על גבו לאורך הוויה דולורוזה עד גת שמנים, ושם נצלב יחד עם עוד שני יהודים שגורלם לא שפר עליהם.
מרים המגדלית לא נפרדת ממנו גם בשעותיו האחרונות. שש שעות נמצא ישו על הצלב עד הרגע שבו הוא נופח את נשמתו.
מרים המגדלית מורידה את גופתו מהצלב, מושחת את רגליו בשמן וקוברת אותו בקברו בגת שמנים, היכן שנמצאת היום כנסיית הקבר.
והנה לאחר זמן לא רב מגיעה מרים המגדלית לראש תלמידיו של ישו שמעון בר יונה הוא פטרוס הקדוש שעל שמו נקראה הכיכר פטרוס הקדוש ברומא, שגם הוא הוצא להורג ע"י הרומאים. מרים מספרת לו כי ישו בא אליה והיא הייתה עמו לאחר שנקבר בקברו.
מיד הלכו תלמידיו וגילו את קברו כשהוא ריק ומרגע זה נחשב ישו לבן האלוהים והאמינו כי הוא המשיח אשר יגאל את העולם.
השמועה פורשת כנפיים ופושטת בקרב היהודים אשר מהווים כת שמאמינה בישו המשיח. קבוצה זו של יהודים הולכת ומתרחבת. ישו נצלב בשנת 30 לספירה. 36 שנה לאחר מכן פורץ המרד הגדול ברומאים ובשנת 70 לספירה בא החורבן על ירושלים. עצם חורבן הבית משכנע את היהודים המאמינים בישו כי הברית הישנה שבין האלוהים לבין אברהם יצחק ויעקב הופרה ואינה קיימת עוד, ולכן החלה כתיבת הברית החדשה שנכתבה במשך כ-150 שנה ע"י ארבעה אנשים. כתבים אלה נכתבו ביוונית ונקראו אוונגליונים שפירושם בשורות, והם כתבי הקודש של דת הנצרות. ארבעת אנשים אלה הם מתי, מרכוס, לוקאס ויוחנן.
מכאן ואילך ההיסטוריה רצה קדימה עד למאה השלישית לספירה כאשר הקיסר קונסטנטין מאמץ את דת הנצרות וגורם לאימפריה הרומאית להתפלג לקיסרות מערבית ולקיסרות מזרחית בראשותו של הקיסר קונסטנטין היושב בקוסטנטינופול היא איסטנבול של ימינו. מצב זה גורם למלחמות בין שתי הקיסריות עד למפלתה של הקיסרות המערבית ברומא והתחזקותה של הקיסרות המזרחית היא ביזנטיון שהופכת את הנצרות לדת מיסיונריות ומתחילה התקופה הביזנטית ומסעי הצלב בכל העולם.
שערו בנפשכם ששנאת חינם בימיו של ישו לא הייתה קיימת. לא הייתה הלשנה וישו היה מתקבל בירושלים באהבה בנשיקות ובחיבוקים, ישו לא היה נצלב ומכאן לא היינו נחשפים לידיעה על קיומו של ישו. הנצרות לא הייתה נולדת והעולם היהודי היה נראה אחרת מאז ועד היום.
קשה לעכל את העובדה כי המודל ההוא לפני אלפיים שנה דמה למודל שאנו רואים היום. שנאת חינם בכל פלג בעם היהודי וזריעת זרעים של גידולי פרא. גידולי פרא גדלו בערוגה שנקראת אירופה ערש התרבות האנושית כאשר עץ הדרדרים הגדול ביותר היא גרמניה תחת שלטונו של גדול הצוררים אדולף היטלר. זהו אם כן הגולם שקם על יוצרו.
אנשי הרוח של ימינו אלה, מתנגדים ללימוד תורת הנסתר כדוגמת ההתנגדות לישו בימים ההם. וכל זאת בטענות מטענות שונות ומתנכלים לכל אלה אשר הולכים בדרך של לימוד הזוהר מאז פועלו של הרב יהודה אשלג אשר הקים את המכון ללימודי קבלה בירושלים וממשיכיו בדרך הרב בראינדוויין והרב שגרא ברג שליט"א, אשתו קרן ובניו יהודה ומיכאל. ועל כך אפשר לומר: רבותי ההיסטוריה חוזרת והתוצאה מי ישורנה.
סיפור זה המלמד אותנו בני העם היהודי על הולדת הנצרות מעמיד מולנו רמזור אדום גדול ובוהק מול עינינו ואומר לנו מלבד לשון הרע כי עלינו להתרחק כמו מאש מפסילת האחר ולהבין כי חרמות הם החטאים החמורים ביותר בין בני האדם ועליהם משלמים ביוקר רב.
ואל לנו לשאול את השאלה מדוע אנו עם סובל ונדכא.
ככל שנחרים ונדחה גורמים מבני עמנו כך יחרימו אותנו הגויים ואנטישמיות תלך תתרחב ותגדל ותתעצם, כך שצלבי הקרס יהיו חלק מחיינו.
וכל מי אשר ישאל מאין באו לנו כל אלה שיעמוד מול המראה ויאמר אוי לך יהודי יקר שגרמת לנו כל אלה הצרות.
ונזכור את הפסוק מספר דברים פרשת נצבים פסוק י"ט ציטוט: ”כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה ומחה ה' את שמו מתחת השמים.“
האם אנו צריכים להפנות את הטענות לנוצרים. האם אדם שהולך בין קוצים ודרדרים נדקר ונשרט יכול להאשים את הקוצים והדרדרים?
או אולי את אלה אשר זרעו אותם.
לאור האמור לעיל התשובה ברורה אבות אבותינו הם אשר זרעו את הזרעים לתקומת הדת הנוצרית, ולכן עלינו לשמור מכל משמר לבל ילכו בנינו נכדינו וניננו והדורות הבאים בין קוצים ודרדרים שח"ו אנו נהיה אלה אשר נזרע אותם.
אני מאמין בכל ליבי כי הידיעות ששאבתי ממקורות שונים הם נכונים ואמיתיים. וכי גדולי ההיסטוריונים היהודים והרומאים כתבו את אשר ראו עיניהם ושמעו אוזניהם.
ולסיום פרק זה ברצוני להביא פסוק מסידורי התפילה של ראש השנה ויום הכיפורים. פסוק שמרגש אותי מאוד ובנימה אופטימית אצטט: ”ובכן תן כבוד לעמך תהילה ליראך ותקווה טובה לדורשך ופתחון פה למייחלים לך שמחה לארצך ששון לעירך וצמיחת קרן לדוד עבדך ועריכת נר לבן ישי משיחך במהרה בימינו אמן".
אין עדיין תגובות