ספר זה מציג את הנושא העתיק והמסתורי של עבודה פנימית, דרך הגישה העכשווית של תחום מתפתח: "אימון (קואצ'ינג) תודעתי"
מסופר על חסיד לאחר שבילה את השבת בחצר הרבי. כששאלו אותו מה למד מן הרבי, ענה "איך הוא רוכס את שרוכי נעליו".
בספר זה, במקום עיסוק בנושאים שברומו של עולם, הדיון הוא בדברים הקטנים והאישיים שמטרידים ומעסיקים כל אדם חושב, תוהה ורגיש ביום יום: הצלחה אצל המין השני.
התגברות הניכור והכוחנות בחיים, העדר אנושיות ואמפתיה כלפי החלש והפגיע. הצורך הנואש של כל אחד מאיתנו באהבה, הבדידות, שיפוט והאשמה עצמית. משברים וטראומות אישיות, המרדף אחרי האושר, מציאת משמעות בחיים ועוד ועוד. והגישה לסוגיות אלו בספר היא לא של פתרונות אלא של מודעות עצמית ואנושיות.
והנה המלים הסוגרות את הספר:
"לחיות בעולם נעדר אנושיות ותודעה זה לחיות בגיהינום. וגיהינום אינו מה שמצפה לנו לאחר החיים, הוא כאן, ובו שני מרכיבים: קור מקפיא של העדר חום אנושי וחושך הצלמוות של העדר אור המודעות."
והמדיום דרכו ניתן להעצים מודעות ולהעביר אנושיות הוא הדיאלוג. ואכן הז'אנר של הספר הוא של שיחות.
גבריאל רעם
ידוע כמרצה ומומחה לשפת גוף.
למד משחק, מדעי ההתנהגות ופילוסופיה. מחבר ספרים ומאמרים רבים בנושאי תקשורת בינאישית ומודעות עצמית.
אין עדיין תגובות