מוות בזהות בדויה

מעשה מרמה, זיוף ורצח שזורים בסיפור מרתק על פעילותה של המאפיה הרוסית בשוק הנדל"ן בישראל.

הימים הם ימי העלייה הגדולה ממדינות חבר העמים, בהם גברה הלהיטות הבנקאית להעניק הלוואות לכל דורש והאפילה על הזהירות המתבקשת. בתוך המציאות הזו פעלו יצרים אפלים וארגון שיטתי, שהצמיחו את הקומבינה הגדולה שגרמה למדינת ישראל הפסד של מיליארדי שקלים.

הסופר יוסי מלול מתאר בחן ובקלילות את העלילה הסבוכה עד לסופה הבלתי צפוי. זהו סיפרו הראשון בסדרה על הנעשה מאחורי הקלעים של עולם העסקים.

המחבר, יוסי מלול, גדל באשקלון ועשה את דרכו לצמרת העסקית בישראל בעבודה קשה ובכישרון רב. כאיש עסקים שפעל במדינות רבות בעולם ובהיותו מעורה בעולם העסקים והנדל"ן בישראל נחשף לפעולות של גופים שונים בישראל. זהו ספרו הראשון ובו הוא חושף את אחת הפרשיות הכלכליות הגדולות שנעלמו מעיני הציבור.

מקט: 001-1120-012

מסת"ב: 978-965-7629-50-5

לאתר ההוצאה הקליקו כאן

עמוד הפייסבוק

מעשה מרמה, זיוף ורצח שזורים בסיפור מרתק על פעילותה של המאפיה הרוסית בשוק הנדל"ן בישראל. הימים הם ימי העלייה הגדולה […]

---

1. מטרופולין

מרצדס מפוארת עצרה בחריקת בלמים בפתח מלון מטרופולין במוסקבה, מרחק של חמש דקות הליכה מהקרמלין. הנהג, לבוש בחליפה מצועצעת, קפץ ממנה ונעמד דום ליד הדלת האחורית של הרכב השחור, שנפתחה לאִטה. גבר קטן קומה, לבוש במעיל דק גזרה, השתחל מהדלת הנפתחת. הנהג נמנע מכל קשר עין עִמו. פעם אחת העז, בטעות, להיישיר מבט אל עיני הנץ של האיש הנמוך, והמבט שהוחזר אליו הקפיאוֹ במקום. הפעם נזהר במיוחד. הבוס שלו הראה את כל סימני העצבנות המוּכּרים. הנהג ידע, שלמוֹסֵר ההזמנה הטלפונית הדחופה שהתקשר זה עתה אל המושב האחורי צריכה להיות סיבה מספיק טובה לשבש את תוכניותיו הליליות של האיש.

בית המלון מטרופולין היה מקום מפגש מקובל על אנשים מסוגו של האיש הקטן בעל העיניים החודרות. הוא נבנה ב-1890 ונמצא ברשימת בתי המלון הטובים ביותר ברוסיה. נו, בטח, הרי מדובר בבית מלון מפואר בסגנון אר-נובו, המתהדר בנברשות יפהפיות, במוזאיקה מהמאה ה-19 המשבצת את קירות חדרי השינה שלו ובשתי סוויטות שבכל אחת מהן סאונה פרטית. לא סתם, כנראה, מספרים שלנין נשא כאן חלק מנאומיו.

אבל כל ההדר הזה לא עִנייֵן כעת את האיש הקטן. הוא התעלם ממנו לחלוטין, ועלה אל הסוויטה המפוארת שבקומת הגג. שם כבר חיכו לו אלכסיי מורוזוב, ואדים טיקוצ׳נקו ויאן גרגורי, ישובים סביב שולחן עגול באזור ההסבה של הסוויטה.

״תודה שבאת בהתראה קצרה כל כך, אנטון טוקטין,״ פנה אליו אלכסיי מורוזוב בנימה חברית השמורה בלעדית לאנשי עסקים שכמותם.

האיש רק הניד כלפיהם בראשו.

על השולחן הגדול כבר היו מונחים בקבוק וודקה קרולבסקה יקרה וכוסות כמספר האנשים בחדר. על השולחן הקטן המתינו תיקיות מסמכים, כל אחת מהן פונה אל כורסת עור שמושבה שקוע.

אלכסיי היה הראשון לפתוח בדברים. ״בקצרה, רבותיי,״ נבח על הנוכחים, ״על פי האיש שלנו, בקרוב עומד גורבצ׳וב לאפשר ליהודים לעלות בצורה חופשית לישראל. לפי הערכות ראשוניות, מדובר במאות אלפי אנשים שיֵצאו לשם. וזו ההזדמנות שלנו לעבוד, ולעבוד חזק.״