על שירת זלדה

לפנינו מהדורה מורחבת של הספר "על שירת זלדה" מאת חמוטל בר-יוסף. למהדורה זו נוסף מבוא, פרק על המוות והשכול בשירת זלדה הכולל גם סקירה של היחס למוות במקורות היהודיים, ורשימת מקורות מעודכנת.

על המהדורה הראשונה של הספר על שירת זלדה נכתב:

ספרה של חמוטל בר-יוסף הוא ספר מצוין, מרתק, גדוש הבנה ורגישות רבה. ניכרת בו יכולת אבחנה מעולה, ומה שחשוב מכל: אהבה לשירה. כנראה צדק מי שאמר שכדי להעריך שירה בצורה נכונה צריך המבקר להיות קודם כל משורר בדכות עצמו. (…) אני אסיר תודה לחמוטל בר-יוסף על שטרחה לחשוף את היפה והנאצל בשירתה של משוררת זו. היא כתבה ספר מן היפים שיש לנו בחקר השירה העברית המודרנית.

(אהרון אלמוג, המוסף לספרות של ידיעות אחרונות 20.1.1989)

ספרה של חמוטל בר-יוסף "על שירת זלדה" הוא חגיגה לאוהבי שירתה של זלדה ואולי אף לאוהבי שירה בכלל. (…) ספרה של חמוטל בר-יוסף נתפס בעיני כהדלקת נר לנשמת שיריה של זלדה. זהו נר זיכרון אך בעיקר ניצוץ של שלהבת-אש שתראה תמיד למרחוק.

(תמי וולף, משא המוסף הספרותי של דבר, 5.5.1989

בספרה "על שירת זלדה" (…) מגלה חמוטל בר-יוסף את עצמה כמשוררת-חוקרת (וסדר המלים בצירוף הזה אינו מקרי), העוסקת בדהירות ובדיוק בשירתה של מושררת אחרת. כפל הפנים הזה הוא מהותי להבנת הספר והוא שהופך אותו למיוחד ומעניין. (…) מכאן גם פורצת הנגיעה הזהירה והיכולת הנדירה למדי לחלץ את המהותי והאחר, או את מה שאפשר לכנות כיסוד ה'יחידיות' של זלדה". ספרה של בר-יוסף הוא קריא מאד אך לא קל. מדויק מאד אך לא טרחני. מנוצק ביטב על-פי כללי הדיסציפלינה המדעית, אך אינו מייגע בהשגותיו. (…) ספרה של בר-יוסף אינו רק מחקר מרתק, ממצה ובהיר – זהו מחקר שיטתי מאד, שלא לדבר על אהבת השירה השופעת כאן מכל היגד תיאורי. (…) אהבת השירה אינה משתקת כאן את המבט החוקר אלא דווקא מפרה אותו.

(דורית מאירוביץ, המוסף לספרות של הארץ, 19.5.1989)

חמוטל בר-יוסף לא הלכה בדרך הקלה במחקרה המונוגרפי, אלא חקרה ודרשה, במיקרו ובמאקרו, וחרשה חריש עמוק בבוסתנה של המשוררת. (…) חמוטל בר-יוסף מוכיחה שהיא אוהבת את את שירת זלדה, ויעיד על כך רצונה לחדור לכל תחומי שירתה, תוך מעקב אחר החסידות וכתבי הרב חן, רובדי הקדושה והשגב, תוך ידיעה שהאמונה היא אשר שימשה כנקודת מוצא של השיר (…) בר-יוסף הרבתה לעיין בפרשנות של ההיבט הדתי בצד האבחנה האסתטית והיא הגישה לנו את ספרה המשקף תמונה נאמנה של הזהות הדתית של המשוררת.

(אברהם בלאט, המוסף הספרותי של הצופה, 20.10.1989

מקט: 001-2240-001

מסת"ב: 978-965-565-117-1

לפנינו מהדורה מורחבת של הספר "על שירת זלדה" מאת חמוטל בר-יוסף. למהדורה זו נוסף מבוא, פרק על המוות והשכול בשירת […]

---

פתח דבר למהדורת 1987

חשבתי לראשונה על הספר הזה בסתיו 1984, כחצי שנה לאחר מותה של זלדה. בעידודה של הוצאת הקיבוץ המאוחד התחלתי אז באיסוף החומר הביוגרפי. במשך חודשים אחדים נפגשתי עם קרובי המשפחה של זלדה ועם ידידים רבים, בירושלים ובמקומות אחרים בארץ. רוב המיפגשים הללו היו לי חוויה עמוקה, שעד היום אני נזכרת בה בהכרת תודה. אני מבקשת בהזדמנות זו להודות לכל האנשים שניאותו להיפגש עימי, סיפרו לי את הידוע להם על זלדה, ואף מסרו לי ביד נדיבה מכתבים ויצירות שלה בכתב-יד.

באופן מיוחד אני רוצה להודות למרים קירזון, לפרץ חן ולשושנה חן-זהבי, שלושת בני דודיה של זלדה, מהם קיבלתי עזרה גדולה בכל הנוגע לתולדות חייה של זלדה בילדותה ולרקע המשפחתי שלה. תודה מיוחדת שמורה לשושנה חן-זהבי, שליוותה ועודדה אותי לאורך כל תקופת הכתיבה של הספר.

לצילה סונינו מקיבוץ כברי, ידידתה הקרובה של זלדה במשך שנים ארוכות, אני רוצה להודות על החומר העשיר שהעמידה לרשותי ועל התעניינותה המתמשכת והמעודדת בעבודתי. לאברהם ולעבריה עופר תודה על שיתוף הפעולה ועל החומר החשוב – מכתבים, ציורים ושירים – שמסרו לידי. תקצר היריעה מלמנות את שמות עשרות האנשים הנוספים שראיינתי, ולכולם נתונה כאן תודתי.

הספר במתכונתו הנוכחית כולל פרק ביוגרפי אחד – פרק המבוא – המוסר את תולדות חייה של זלדה ואת הרקע המשפחתי שלה, תוך הבלטת עובדות הנחוצות להבנת שירתה. שאר פרקי הספר מוקדשים להיבטים שונים בשירתה: חוויות יסוד, האופי הז'אנרי של השירים, תמוניות ומטאפוריקה, יסודות צליליים. השתדלתי להימנע מחלוקה פורמלית של הנושאים, מן הסוג העוקב בצייתנות אוטומטית אחר שיטה זו או אחרת. להיפך, השתדלתי בכל פרק להראות כיצד העקרונות המיוחדים לסיגנון שירתה של זלדה ולהשקפת עולמה פועלים בכל רובדי הטקסט.

לאורך כל הספר ניסיתי גם להעמיד את שירתה של זלדה על רקע השירה העברית שנכתבה הן בזמן פירסומה, בשנות השישים, והן בתקופה בה החלה לכתוב, בשנות השלושים והארבעים. ביקשתי להבליט את חשיבות יצירתה כנקודת-מיפנה מהשירה העברית של שנות השישים אל המגמות המתפתחות בשירתנו החל משנות השבעים. חשוב היה לי להראות, שזוהי שירה שיש בה גם גובה רוחני מעורר השתאות וגם ביצוע אמנותי מתוחכם, מעודן ומקורי, המשלב את מסורת הסיפור החב"די עם מסורת השירה הסימבוליסטית האירופית המפוארת. אין זו שירה רגשנית או תמימה כל עיקר.

אני מקווה שהספר יסייע לכל המתעניינים הרבים בשירת זלדה להעמיק את הבנת שירתה ולחדד את הרגישות לתכונותיה האמנותיות.

ברצוני להודות לאנשים אחדים שקראו את הספר או פררקים מתוכו ועזרו לי בהערותיהם: לפנינה שירב, חברתי לעבודה באגף לתכניות לימודים, ליהודה פרידלנדר, לנחום אריאלי, לרחל אליאור, לרבקה ש"ץ-אופנהיימר ולבעלי, יוסי, שהיה הקורא הראשון.

שני גופים ציבוריים העניקו לי תמיכה כספית:

בעבודת המחקר קיבלתי סיוע מ'קרן דב סדן', המוענקת על ידי בית הספר למדעי היהדות על שם רוזנברג באוניברסיטת תל-אביב, ומ'קרן הזיכרון לתרבות יהודית' בניו-יורק. 'קרן דבר סדן' סייעה גם בהוצאת הספר לאור. תודתי נתונה להם.

תודה אחרונה ברצוני להביע לעבודתם המקצועית של אנשי הוצאת הקיבוץ המאוחד, ובמיוחד לורדה בכור, שטיפלה בספר בחריצות, באחריות ובעדינות.