הישתוות

אני קורא – לאט לאט, כמו ליקר חזק – שניים או שלושה שירים בכל ערב ומתפעל מן הדיוק והחדות והעומק והשילוב הנדיר של חום עם אירוניה.

(עמוס עוז)

מאותה עמדת מבט של ברנר חוזר שיר הרוח המצפוני ונשמע צלול עד אימה. בר-יוסף מפתיעה את קוראיה. מן הקווים הקשים של עט העלבון היא מרימה, דרך משכות מכחול של מנוע-מתלוצץ, אל אמירה אישית חשופה.

(מנימוקי ועדת השופטים להענקת פרס ברנר, 2005)

מצד אחד מוחש מאד הכוח המרחיק והמשקיט את עמצת הרגשות, אבל לא פחות מכך מוחשת גמישתו של הכוח הזה להרחיק ולקרב דברים אל חזית הדיבור בעדינות ובשליטה, כשליטתו של מוזיקאי.

(אריאל הירשפלד)

מקט: 001-2240-4

מסת"ב: 978-965-565-125-6

מאמר שפורסם על הספר

תַּבִּיטִי

תַּבִּיטִי תַּבִּיטִי תַּבִּיטִי

אָמְרָה לִי צִפּוֹר גָּבֹהַּ

מֵאֲחוֹרֵי תְּרִיסֵי הַבַּרְזֶל

בְּקוֹל שֶׁל חָלִיל.

כֵּן, אָמַרְתִּי לָהּ,

כֵּן. רָאִיתִי רָאִיתִי:

אוֹר.

וְגַם לִי יֵשׁ חָלִיל.

אֶפְתַּח תְּרִיס וְאַתְחִיל.