החנות

שוב חורף וְחֹרֶף אֶחד אָסַפְתִּי לְמַעֲנוֹ עֲלֵי שַּלֶּכֶת, וְחּרֶף אֶחָד לִקַּטְתִי צְדָפִים מִבֵּין הַגַּלִּים. וְחּרֶף אֶחָד יִבַּשְׁתִּי אֶת עַלְעֱלֵי הַוֶּרֶד, מָזַגְתִּי אֶל צִנְצֶנֶת שְׁקוּפָה דְּבָשׁ מִפִּרְחֵי הַקַּיִץ הַכְּחֻלִּים.   רָשַׁמְתִּי אֶת שְׁמוֹ בַּעָרָפֶל חַלּוֹנוֹת בֵּיתִי, שָׁזַרְתִּי בִּשְׁבִילוֹ מַחְרֹזֶת שִּׁבְרֵי שִׁירִים.... להמשך

ּשׁ הַקָּדוֹשׁ עִם הַלַּיְלָה אֲנִי בָּאָה עַל דְּבַשׁ חֲלוֹמוֹתַי וְהַסּוֹדוֹת נִגְלִים לִי רַק יוֹסֵף מֵבִין פַּס כֻּתָּנְתּוֹ נמִשְָׁךְ מִמֶּנּוּ והָלָאְָה אֵלַי לְתוֹךְ הַלַּיְלָה הַחֲלוֹם אֵינוֹ שֶׁקֶר הַשֶּׁקֶר הוּא הַבּוֹר. שלומית נעים-נאור היא הבטחה שמתחילה עתה - עם יציאתו של ספר... להמשך

לספר ביכוריו של שוקי גוטמן, "פסנתר מושתק קול", יש הרבה קולות. למעשה, הפסנתר הזה הוא תזמורת שלמה — תזמורת של אדם אחד. השירים של גוטמן משתברים למגוון צירופים לשוניים, עשירים ברטוריקה ובשינויי גוף מפתיעים; כך למשל הוא כותב בשיר 'ביקור... להמשך

לחיפה אֲנָשִׁים מְחַפְּשִׂים כְּתוֹבוֹת בְּמַסָּעוֹת שֶׁל יָמִים, מַגִּיעִים וּמִיָּד מַמְשִׁיכִים. נָשִׁים יוֹצְאוֹת בְּמַשָּׂאוֹת וּמַסָּעוֹת, חוֹזְרוֹת לַכְּתוֹבוֹת שֶׁנִּתְקַבְּעוּ מִזמְָן. קֶשֶׁת זָהָב בִּכְחֹל הַמַּיִם זוֹהֶרֶת בַּגֶּשֶׁם פְּנִינִים אֲפֹרוֹת הַיּוֹם כְּמוֹ פַּעַם מִבֵּיתִי, אַרְמוֹנוֹת בָּתֵּי סָרָקבִּי הִזְדַּקְּנוּ בְּגָאוֹן, גִּנּוֹת יַלְדוּתִי עֲדַיִן מְצַפּוֹת לִפְרִיחָה,... להמשך

מחַשְָׁבהָ חדֲָשָׁה בְּתוֹךְ הָאָבָק בּוֹהֶקֶת פִּתְאֹם. שַׁפִּירִית שְׁקוּפָה עַל כַּף יָדִי פְּרוּשָׂה לִרְוָחָה. להמשך

מְאַבְּדוֹת אִזּוּן וְצוֹלְלוֹת בִּשְׁאָגוֹת נוֹרָאוֹת. מְסַמְּנוֹת בְּפַסִּים אֲדֻמִּים אַחַת אֶת הַשְּׁנִיָּה. מְאַתְּרוֹת נְקֻדַּת הִתְיַחֲסוּת וְשׁורוֹת בָּהּ – הַלְּבִיאָה מַגְדִּירָה שֶׁטַח מִחְיָה. להמשך

עכשיו הנסיעה" הוא ספר של מרחקים ושל שִיבה. ממרחקיו חוזר המשורר האב, המשורר הבן, אל בתו האהובה, אל ילדותו הדבשית והמסוכסכת, אל אביו המת, אל ארץ הנהרות של סבתו, אל זכר אהבותיו שבניכר, אל ארצו היודעת להתאכזר. הוא חוזר אל... להמשך

מֵרֶגעַ שֶׁעָלהָ אָביִ ליְשְִׂרָאֵל סָכַר אֶת פִּיו מעְַט ספִּרֵ מעְַט נזִכְּרַ קְצָת צָחַק וְלֹא יָדַעְתִּי שֶׁרָצִיתִי עוֹד ולְֹא ידַָעתְִּי שֶׁחסָרְַתִּי אֶת קָהִיר שֶׁלּוֹ להמשך

אובדן אטי רִקּוּד עִפָּרוֹן נִלְכָּד בְּרֶשֶׁת כָּאוֹס. מַקּוֹר וּשְׁתֵּי עֵינַיִם נוֹלָדִים עַל דַּף. בַּרְוָז מְכֹעָר מַבִּיט אֶל עָל. רַגְלַיִם עֲיֵפוֹת קוֹרְסוֹת עַל דֶּשֶׁא. אוֹר שֶׁמֶשׁ מִשְׁתַּקֵּף בְּטִפּוֹת טַל. שָׁמַיִם כְּחֻלִּים צוֹבְעִים אֶת הַיָּם. מַבִּיט וְלֹא רוֹאֶה. נוֹשֵׁם וְלֹא מֵרִיחַ. דִּמְעָה... להמשך

שירתה של ענת דוברת בן עזרא חותכת בבשר החי, נוגעת בקצות עצבים חשופים של גוף ונפש ורוח. "הלילה באצבעות כף ידי האחת הצלחתי להפשיל את החושך מעל הדברים," היא כותבת בנשימה ארוכה של תודעה מוארת המוליכה אותנו, הקוראים, במבוכי עולמה... להמשך

לזכור ולא לשכוח גַּם כְּשֶׁאַתְּ יוֹשֶׁבֶת בְּשִׁעוּרִים שֶׁל פְּרוֹפֶסוֹרִים גַּם כְּשֶׁיֵּשׁ לָךְ יָמְרוֹת לִהְיוֹת דּוֹקְטוֹר לְסִפְרוּת/ מְשׁוֹרֶרֶת/ סוֹפֶרֶת/ אִינְטֶלֶקְטוּאָלִית גַּם כְּשֶׁאַתְּ מַחְלִיקָה טִפָּה וּמְדַבֶּרֶת בְּמִלִּים פַלְצָנִיּוֹת עִם חֲמוֹתֵךְ/עִם בַּעֲלֵךְ/גִּיסֵךְ גַּם כְּשֶׁאַתְּ אוֹמֶרֶת אֶת הַמִּלִּים בְּמֵעֵין הַקְפָּדָה טִפְּשִׁית עַל צוּרַת הַהֲגִיָּה... להמשך