"הסיבה לכך שאני מכור לשאלות היא ההבנה העמוקה ששאלות הן המפתח ליצירת שינוי בכל הקשר" רבים מבינים היום שהדרך האולטימטיבית […]
פתיחה
במשך השנים הגיעו אליי אין־סוף פניות לעזרה בניסוח השאלה הנכונה במצבים והקשרים שונים. בספר הזה ריכזתי למעלה מ־1,750 שאלות הממוקדות בנושאים ובאתגרים שבהם נתקלים אנשי מקצוע שעוזרים ללקוחותיהם להשתחרר ממצוקות ומקשיים ולהשיג מטרות חשובות בחייהם.
שאלות ממוקדות מובנן כפול, שאלות ממוקדות המיועדות ללקוח, כאלו הפותחות אפשרויות ונקודות מבט חדשות ומחברות אותו לעוצמות ולמשאבים אישיים, ושאלות ממוקדות למטפל או המנחה, להתמודדות עם מצבים שבהם נראה שבנק השאלות האישיות הידלדל או שהוא זקוק לרענון.
אז מה הן בעצם "שאלות ממוקדות"?
אלו שאלות שמביאות לנקודות מבט חדשות על הבעיה, כך שנפתחות אפשרויות המובילות להחלטות חדשות המניעות את תהליך השינוי המבוקש.
יש דימוי יפה הממחיש את נקודת המבט:
דמיינו חומה גבוהה שבה יש חור שדרכו ניתן להביט על המתרחש מהעבר השני.
דמיינו מצב שבו זו נקודת המבט של האדם ועל פיה הוא מקבל החלטות. עולים בו רגשות והוא נוקט פעולות.
עבורו מה שרואים מן החור זו המציאות המוחלטת.
עכשיו דמיינו שנפתח עבור האדם חור נוסף, במקום אחר בחומה, וממנו רואים נוף שונה לחלוטין.
דמיינו שנפתח עוד חור ועוד חור בחומה, ואפילו דמיינו שנפתח צוהר שדרכו הוא יכול ממש להכניס את ראשו ולהתבונן על הנעשה מעבר לחומה.
זו בדיוק מטרתן של שאלות ממוקדות.
מטרתן אינה לשנות את האדם, אלא לפתוח בפניו נקודות מבט נוספות כך שיהיה לו באמת את חופש הבחירה.
והבחירה היא תמיד שלו.
לעומת זאת, דמיינו מצב שבו מהעבר השני של החומה נשמע קול של אדם אחר, שגם הוא נמצא מאחורי חומה שבה יש חור הצצה, והוא מייעץ לאחר מה עליו לעשות.
זה ההבדל בין אומן בשאלת שאלות ממוקדות לבין אדם שמייעץ.
שאלות הן אחד הכלים העוצמתיים ביותר ליצירת מוטיבציה לפעול, להתקדם וליצור שינוי. כאשר שואלים שאלה ממוקדת, למעשה עוזרים לשואל בהסטת מיקוד המחשבה לאפשרויות, ליכולות, לעוצמות, למטרות, לכל אותם דברים היכולים להפוך את החיים של כל אדם ושל האהובים עליו לטובים ומספקים יותר.
אחת הדמויות המרכזיות שהשפיעו על הגישה שלי היא אלפרד אדלר, שבתחילת דרכו עבד עם פרויד. דרכיהם נפרדו מסיבות שונות ואחת החשובות שבהן הייתה פער בין הגישות. בעוד פרויד גרס שהעבר של האדם קובע מי הוא היום, אדלר גרס שהגישה הזו הופכת את האדם למופעל על ידי עברו מבלי שתהיה לו יכולת שליטה והשפעה על חייו והיא אינה נכונה.
גישתו של אדלר, הגישה התאולוגית, גורסת שלכל פעולה שהאדם מבצע יש תכלית, פעמים רבות התכלית הזו אינה מודעת, אך היא נועדה לספק לאדם צורך כלשהו. אני קורא לגישה הזו "גישה ממוקדת מטרה", כדי להבדיל מגישות רבות שהן "גישות ממוקדות בעיה".
ההנחה הבסיסית על פי הגישה שלי היא שהאדם נמצא בשאיפה מתמדת להשגת מטרות שונות. מאחר שחלק מהמטרות הן בלתי מודעות, ישנם מצבים רבים שבהם האדם מגיע למקומות שבצורה מודעת הוא אינו רוצה להגיע אליהם.
כאשר האדם מגיע לפגישה עם מטפל, הסיבה שעליה הוא מצהיר בדרך כלל היא בעיה שאיתה הוא מתמודד. מטפלים ב"גישה ממוקדת הבעיה" מתמקדים בבעיה ובמקורותיה. אך לפי הגישה שלי, לבעיה שממנה סובל האדם יש תכלית, וכאשר התכלית הזו תושג לא תהיה יותר סיבה להמשך קיומה של הבעיה.
כשחושבים על זה, ההנחה העמוקה הנסתרת היא שהאדם הוא סיפור הצלחה מתמשך, ולמעשה כל בעיה או תופעה נוצרות על ידי המוח כדי להפיק עבור האדם תוצאה מסוימת, שכאשר היא תושג היא תיתן מענה לכל החוסרים שהתחילו את קיומה של הבעיה.
לכן, כל פגישה מתחילה בשאלת "מה המטרה?" זו הסיבה שתוכלו למצוא שאלות רבות שממוקדות במטרה.
צריך לזכור שמטרה נמצאת בעתיד. לכן אני נוהג לשאול לקוח שמגיע אליי: "מה הדבר שכאשר יתרחש בעקבות הפגישה יהיה המספק ביותר עבורך?"
הנחה נוספת שעליה מתבססות השאלות בספר היא: "באדם קיימים כל המשאבים הנדרשים ליצירת השינוי המבוקש והשגת המטרה".
כלומר ההנחה היא שכל הידע קיים בו אך הוא נסתר מהמודעות שלו, ותפקיד השאלות הוא לעזור לאדם להיפתח אל הידע הזה, כך שהשינוי מגיע מתוכו והוא שלו.
רבים מכירים את ההנחה הזו כאחת מהנחות היסוד המרכזיות של הNLP־.
כשאנשים אומרים לי, "את זה שמעתי כבר" או "אני מכיר את זה", התגובה שלי היא: השאלה החשובה היא איך הידע הקודם הזה שלך בא לידי ביטוי בחיים שלך.
הנחת היסוד הזו נראית פשוטה וקלה להבנה, אך היישום האמיתי והמלא שלה מורכב ואינו פשוט לביצוע.
כאשר אתה באמת מאמץ את ההנחה הזו אתה:
מתייחס לכל אחד כבעל יכולות ועוצמות
אינך מייעץ
אינך מציע עזרה
אינך חושב שאפשר לעשות זאת טוב יותר
אינך מבטל חלומות
אינך פוסל רעיונות שנראים לך בלתי אפשריים
אתה מקור תמיכה וחיזוק
וזה לא פשוט, לא קל לוותר על "אני צודק", "אני יודע", "אני מבין", אלא כאשר אתה קולט באמת את המשמעות האמיתית.
על פי הגישה שלי, כאשר מייעצים ואומרים לאדם מה לעשות:
מחלישים אותו – מכיוון שהוא קולט שהידע לא נמצא בו אלא אצל אחרים.
הופכים אותו לתלוי בגורם חיצוני – קיים סיכוי גדול שבעתיד הוא ירגיש חסר אונים ותלוי באחרים.
מגבילים אותו – כל מה שנאמר לו הוא בגבולות הניסיון והידע של הדובר בלבד.
לעומת זאת, כאשר שואלים שאלות ממוקדות:
האדם חש תחושת ערך – הוא מרגיש שמגלים בו עניין, הדברים שלו מעניינים וחשובים.
הוא חש תחושת עוצמה – הוא מבין שהידע והיכולת נמצאים אצלו.
הוא חש חופש ומתמלא במוטיבציה ואופטימיות – הוא מבין שהוא יודע מה לעשות בכל מקום ובכל זמן.
"שאלות ממוקדות" משמשות:
כלי להבחנה בין עובדות לבין מחשבות ופרשנויות.
כלי לשחרור מפרשנויות היוצרות מצוקה וכאב.
כלי להעצמת מוטיבציה.
כלי להתחברות לעוצמות וליכולות האישיות.
כלי להגדרת מטרות ברורות ומדויקות.
כלי לרגיעה ושחרור.
כלי לחיזוק ושיפור כל תקשורת בין־אישית.
לשאלות יש תפקיד מכריע במיומנויות הטיפול, האימון וההנחיה שלנו, ובהקשרי חיים אישיים אחרים. ספר זה יאפשר לכם להשתמש בשאלות בצורה טובה ועוצמתית יותר – כדי להפוך לאומנים בשאלת שאלות ממוקדות.
images.jpg
ההוראה
ג'ובראן חליל ג'ובראן (1883–1931)
אֵין אִישׁ שֶׁיְּגַלֶּה לָכֶם דָּבָר,
אֲשֶׁר אֵינוֹ נָח, עֵר לְמֶחֱצָה,
בְּשַׁחַר יְדִיעַתְכֶם.
הַמּוֹרֶה, הַפּוֹסֵעַ בְּצִלְלֵי הַמִּקְדָּשׁ בֵּין חֲסִידָיו,
לֹא מֵחָכְמָתוֹ יִתֵּן,
כִּי אֶת אֱמוּנָתוֹ וְאַהֲבָתוֹ.
אִם אָכֵן נָבוֹן הוּא,
לֹא יְצַוְּכֶם אֶת חָכְמָתוֹ,
אֶלָּא יְכַוֵּן צַעֲדֵיכֶם אֶל
מִפְתַּן חָכְמַתְכֶם אַתֶּם:
כִּי בִּינַת הָאָדָם הָאֶחָד,
לְזוּלָתוֹ לֹא תַּצְמִיחַ כְּנָפַיִם.
(מתוך הספר "הנביא" מאת ג'ובראן חליל ג'ובראן)
אין עדיין תגובות