אמיל זולה (1902-1840), אבי הזרם הנטורליסטי בספרות הצרפתית, מוּכר בעיקר בזכות הרומנים עבי הכרס פרי עטו, ושמו חקוק בלִבנו בשל מעורבותו הפוליטית הדרמתית בפרשת דרייפוס. המכתב הגלוי ששיגר לנשיא צרפת, ה"אני מאשים" הנודע, נחרת על דפי ההיסטוריה כמופת לָרגע שבו אין איש הספר והרוח יכול עוד להחריש ולהיות אדיש מול שקרים, עלילות שווא ועיוותי דין המקעקעים את ערכי היסוד של חירות האדם והאזרח והשוויון לפני החוק, וכל זאת מטעמים של תככים פוליטיים וגזענות בדרגים הגבוהים ביותר של הממסד.
אבל אמיל זולה כתב גם נובלות וסיפורים, אף הם ברוח השקפתו הריאליסטית-נטורליסטית, ושתיים מיצירות אלה מובאות כאן לראשונה בעברית בתרגום מופת של אביבה ברק. בשתי היצירות אנו עדים לכוחות עצומים שאינם ניתנים לשליטה, המגמדים את האדם ועושים בו כרצונם. ב"השיטפון", מדובר באיתני הטבע האדירים הגורמים לאובדנם של בני אדם בקְרב בין לא-שווים. ואולם, דווקא ברגעי האסון מתגלה האדם כגיבור השומר על צלם אנוש ועל אהבתו ונאמנותו עד הרגע האחרון. בנובלה "תמורת לילה של אהבה", כוחם של איתני הטבע הוא כאַיִן וכאפס בהשוואה לטבע אחֵר – הפכפך, בוגדני, שטני, הגורם לאדם התמים להאמין באהבה ולעשות בשמה מעשים בל ייעשו. אמונה זו היא הגורמת לאובדנו. הטבע הזה, המעניק לנו רגעי אושר מתוקים אך קצרים, ובסופו של דבר גורם לנו לאבד צלם אנוש ומביא לסופנו – הוא טבע האדם.
אין עדיין תגובות