גבעת הסלעים (סיפורים ושירים), פותח בסיפור “לחשושים", שמספר חייל צעיר, כשהוא יושב על קברה של אמו, ושופך לפניה את נפשו על טרגדית חיי משפחתם, שטמונה זה שנים בנבכי נשמתו, ועל הבלבול והמהומה שפגעו בעיצוב דמותו ואינם מניחים לו להירגע. החייל הצעיר, שאינו מסוגל לשאת את הלחץ הנפשי שמחלחל בתוכו כול חייו, בורח ממחנה הצבא ורץ ל”גבעת הסלעים”, מקום קבורתה של אמו. הוא אומר לה: “ויום האזכרה המטורפת ההיא עדיין רודף אותי כשד מהגיהינום של דנטה, ואיך זה היה, אז , כשהייתי ילד קטן. אולי, רק אולי, ירגע הכאב…” בסיפור “מחול מדבר”, ליאת, ישראלית צעירה שחיה בארצות הברית, איננה יכולה להשלים עם מאורע שקרה לה בזמן שירותה הצבאי. היא מוכרחה לחזור לישראל ולנסות להשתקם מסיוט שהודחק, כפי שהיא אומרת לחברתה: “כמעט חצות, זמן לחלום על הדבר המשוגע שהיה לי אז במדבר. אני הוזה, מביימת מחדש, חווה שוב ושוב כל רגע של היום ההוא. כאילו חי בגופי זכרון שאיננו תלוי בי…”
אילנה היילי שואבת את השראתה מילדותה בקיבוץ כבת למשפחת חלוצים. בעברה היתה רקדנית, מעצבת אופנה, מורה ליוגה ומורה לספרות עברית בארצות הברית. אילנה חיה כיום עם בעלה בארצות הברית. היא עברה את המלחמות בישראל וברוב סיפוריה היא מתיחסת למאמץ הרגשי של אנשים שעברו את המלחמות ואיבדו את יקיריהם, ומאמצם הכמעט בלתי אפשרי להשתקם. הקולות המדברים אלינו מהעמודים האלה עולים ממעמקיו של כאב עתיק ומוליכים את הקורא, מבין סיפוריה ובעיקר מבין שיריה גדושי הגעגועים ומלאי ההבעה, למחשבה עמוקה יותר על ערכם של החיים וחשיבותם של רגשות. ”גבעת הסלעים” (סיפורים ושירים) מכונן חוויה נפשית עמוקה.
אין עדיין תגובות