"אולי מישהו מכם פגש את גולדי? אם כן, אמרו לה שאחכה לה במקום שבו עמד פעם הבית שלנו. ברחוב נובומיסקה. אמרו לה שאני היא הילדה מהכניסה השנייה מימין, בקומה השנייה. היא כבר תדע. ואם היא איננה, תהיה זאת המצבה שלה. יד ושם לילדה המיוחדת ושמה גולדי."
סיפורה המרתק של גולדי, ילדה קטנה מרחוב נובומיסקה שבעיר לודג' בפולין, פורש את קורותיה מגיל חמש עד חמש־עשרה, בהן סיפור קורותיה בזמן מלחמת העולם השנייה והשואה.
אף־על־פי שהסיפור כולו מובא מנקודת מבטה של גולדי הקטנה והנבונה ובשפתה הילדותית, הרי שכולו אמת לאמיתה – עד לרגע בו דרכה כף רגלה על רצפת קרון הרכבת שלקחה אותה אל הלא־נודע. מאז אין איש יודע מה באמת קרה לגולדי, וסוף הסיפור משוער.
גם אם הבית ברחוב נובומיסקה כבר אינו עומד על תלו, ובמקומו משתרעת גינה קטנה, וגם אם רוב דייריו לא שרדו, הרי שהיה קיים. ואם סיפור זה יגיע לידי מישהו שגר שם פעם, הוא יכיר את המקום מיד ויזכור את האנשים שגרו בו.
ספר זה מומלץ לבני ובנות הנוער.
אין עדיין תגובות