איך משחק תופסת פראי שינה את חייה של ילדה אבודה? מה פתח את לבו של דוד מטורזן בחדר מדרגות חשוך? […]
הקדמה
יש לי סיפור אהבה ארוך שנים עם עולם הסיפורים.
סיפורים הם שפה נפלאה, שעוקפת את הראש ומדברת ישירות עם הנפש. הם גם דרך מצוינת לכתיבה מחדש של ההיסטוריה שלנו ולשיתוף העולם שסביבנו בתובנות ובמסרים שחשובים לנו.
משחר ההיסטוריה גילו אנשים את היכולת של סיפורים להגיע למקומות שאליהם מילים רגילות לא יכולות להגיע, והשתמשו בהם להעברת רעיונות גדולים. קחו לדוגמא את סיפורי התנ’ך. משהו בהם מתכתב עם הסיפור האישי שלנו, לא משנה באיזו תקופה אנו חיים. בין אם זו יציאת מצרים הפרטית שלנו והחיפוש אחר איזו ארץ מובטחת, ובין אם זו המלחמה בחושך עם הפחדים הכי עמוקים שלנו (‘כִּי שָֹרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתוּכָל’, בראשית לב, כט).
בתרבויות רבות נשמר מקום של כבוד למספרי הסיפורים כשומרי החוכמה. ב’אלף לילה ולילה’, אוסף סיפורי עם ידוע מהמזרח, מוליכה שחרזדה, מספרת הסיפורים החכמה, את המלך שאהריאר באמצעות סיפוריה למסע ארוך אל תוך עצמו ומרפאת בכך את נפשו הפצועה. נתינת האמון הראשונית של המלך, בכך שהוא מסכים מלכתחילה להקשיב לסיפוריה, היא השלב הראשון והחשוב ביותר בתהליך הריפוי הזה.
מאז ומתמיד אהבתי סיפורים. גדלתי בבית שסופרו בו, בעיקר על ידי אמי, סיפורים רבים, והעברתי שעות רבות בקריאת ספרים. עם השנים הפכתי להיות בעצמי אישה שופעת סיפורים, עובדה שגורמת לי להתהלך בעולם עם תחושה שאני מחוברת לשפע פנימי גדול.
בסדנאות סיפורים שאני מנחה אני שומעת לא פעם אנשים שאומרים בצער: ‘אני אדם שאין לו סיפורים’. התשובה שלי לכך מאד פשוטה: ‘אם אתם רוצים שיהיו לכם סיפורים, תתחילו לאסוף אותם.’
איך אוספים סיפורים? לפני מספר שנים הייתי חברה ב’מעגל הטורקיז’, קבוצת מספרי הסיפורים של מעלה צביה. היינו נפגשים פעם בשבוע באוהל המספרים ופותחים את המפגש השבועי שלנו בטקס קבוע שנקרא ‘סיפור השבוע’. כל אחד מחברי הקבוצה היה מספר בתורו סיפור על משהו שקרה לו באותו שבוע. הרעיון מאחורי סיפורי השבוע היה לעצור מדי פעם במהלך היום ולדוג מתוך אפרוריות השגרה את ‘נצנוץ הכוכבים’. לומר לעצמך: יש כאן רגע ששווה סיפור, כזה שנולד במפגש בין העיניים המתבוננות והלב הפתוח לבין החיים. הסיפורים שסופרו היו על משהו משמעותי שנגע בכל אחד מאתנו. הם סיפרו על רגעים קטנים של קסם, ובעיקר סיפרו עלינו. לאורך השנים אפשר היה לראות איך לכל אחד מאתנו נוצר, מהסיפורים שסיפר, נתיב ששיקף את ההסתכלות הייחודית שלו על החיים, על מה חשוב עבורו ועל הדברים שהלב שלו פתוח אליהם. הטקס הקבוע הזה הוא אחד הזיכרונות המקודשים של חיי, משהו שאני ממשיכה להעביר הלאה בקורסים של סיפורים מרפאים בהנחייתי.
ברגע מכונן בחיי הבנתי שסיפורים יכולים גם לרפא, ושלסיפור הנכון ברגע הנכון יש כוח רב עוצמה לחולל שינוי. זה הניע אותי לצאת למסע ארוך ומתמשך של חקר ולימוד אל תוך התחום המרתק הזה שנקרא סיפורים מרפאים.
מצאתי שסיפורים הם כלי מצוין להתבונן דרכו על תחומים בחיי שבהם אני רוצה לחולל שינוי. סיפור טוב מאפשר ללכת לאיבוד בין שביליו, לשכוח מ’עבודה’ שצריך לעשות, להזדהות, להתרגש, ליהנות. ואז לחזור מהסיפור ומדמויות שלכאורה לא דומות לי כלל, לדילמות שאיתן אני מתמודדת, ופתאום ישנה שם עוד דרך להסתכל על אותן דילמות, וזרע של שינוי ניטע ללא מאמץ. אני אוהבת את הדרך הנשית הזאת. היא מאד חכמה ונעימה.
נושא חשוב נוסף בתחום סיפורים מרפאים הוא הסיפור הפנימי: מה אני מספרת לעצמי על מה שקורה לי. כשאני לומדת להשתמש בכלי הזה בחוכמה הוא הופך את חיי לחוויה של עושר פנימי ושפע. המציאות נשארת אותה מציאות, מה שמשתנה זה שישנו סיפור פנימי חדש שדרכו ניתן להעריך מחדש את מה שקורה. מה שהתרגלתי לראות כנקודת חולשה עשוי להתגלות דווקא כנקודת חוזקה ואני לומדת לתעד את סיפורי חיי מתוך תפיסה רחבה ומתוך חיבורים לדברים הנכונים והופכת להיות הסופרת המיטיבה שלהם.
במהלך עבודתי עם קבוצות כמנחת קורסים של סיפורים מרפאים גיליתי שכאשר אנו שרויים בהקשבה עמוקה לסיפורו של אדם אחר, הסיפור שלו עשוי באיזשהו אופן מסתורי להתחבר לסיפור שלנו, ומשהו בחיבור הזה מביא לא פעם לרגעי ריפוי מופלאים. למדתי גם שבאמצעות ההקשבה שקבוצה תומכת מעניקה לאדם המספר קורה משהו לסיפור האישי שלו. תיבת התהודה האנושית גורמת לו להעריך את סיפורו מחדש ולהבין שהוא בעצם ‘גיבור במסע’.
לא פעם אני נשאלת מהו בעצם סיפור מרפא. ישנן כל כך הרבה תשובות על כך והן משתנות כל הזמן. סיפור מרפא מבחינתי הוא סיפור שאפשר להתרפק עליו, למצוא בו ניחומים, להזדהות עם מסע הגיבור שבו. זה סיפור שמפיח תקווה, מרגיע את הלב והנפש, מעודד, מעורר השראה, מצחיק, מפיג בדידות; מקרב אותי לעצמי ולאחרים, נותן לי עצה חכמה, מזכיר לי אמיתות חשובות, מעמיד דברים על תיקונם; מעשיר את חיי, מביא לשינוי, בונה מחדש את הזיכרון, מעביר חוכמה, מתעד התמודדות ועוטף נקודות כאב בחיי בהבנות חדשות ומצמיחות.
כולנו נמשכים למקומות שבהם נמצאים הסיפורים המרפאים שלנו, ומבלי לדעת שזה מה שאנו עושים, אנו אוספים אותם. בקורס ‘סיפורים מרפאים’ יש מפגש שאני אוהבת במיוחד. הוא נקרא ‘ארון הסיפורים המרפאים שלי’, ובו אני מבקשת מהמשתתפים להביא למפגש ספרים, סיפורים, שירים, סרטים או סדרות שהם אוהבים במיוחד. במהלך המפגש מתגלה באופן מרגש עד כמה הסיפור החיצוני שהם כל כך אוהבים הוא הסיפור המרפא שלהם. אצל אדם אחד זו יכולה להיות תכנית ריאליטי ואצל האחר סיפור קלאסי.
השימוש בסיפור ככלי ריפוי מחלחל היום לכל דבר שאני עושה. בעבודתי ככירולוגית אני פוגשת אנשים רבים למפגשי אבחון וייעוץ. במהלך המפגשים עולה לא פעם סיפור שמגיע במיוחד עבורם ושמכיל את מה שהם זקוקים לו. זה סוג של פלא עבורי לראות איך סיפורים שאספתי במהלך השנים הפכו ללא משים להיות מפתחות שפותחים דלת לשינוי.
כתיבת הספר ‘חדר ענק נפתח’ הייתה שלב נוסף עבורי בחקר עולם הסיפורים המרפאים. אני כותבת מגיל צעיר, שלב טבעי עבור ילדה שקראה המון ספרים ושעולם המילים הילך עליה מאז ומתמיד קסם רב. בבגרותי זנחתי למשך הרבה שנים את הכתיבה, ורק בשנות הארבעים לחיי הבנתי שהיא משמעותית מדי עבורי מכדי שאוותר עליה והתחלתי ללכת לסדנאות כתיבה בהנחיית הסופר גבי ניצן. נקודת המפנה קרתה בסדנת ‘לכתוב פרק’ שהתקיימה בביתו. הסיפורים שכתבתי בתקופת הסדנא, שנמשכה כחצי שנה, היו על נושאים אינטימיים שלא העזתי לדבר עליהם עם איש. כשהיא הסתיימה הרגשתי כמו בסיום תהליך טיפולי טוב והבנתי עד כמה כתיבה היא כלי מרפא. חיפשתי מסגרת שבה אהיה חייבת להמשיך לכתוב ומצאתי אותה בטור קבוע שכתבתי למגזין ‘ברוח גלילית’.
כתבתי סיפורים על דברים שקרו בחיי. רבים מהם החלו מנקודת כאב אישית, נשית, אנושית. גיליתי שכאשר אני חגה בכתיבה במשך מספר שבועות סביב נושא שמטריד אותי ושיש לי שאלות לא פתורות לגביו, משהו בחוויה שלי משתנה. נקודות הכאב הללו מקבלות ניחומים מעצם תשומת הלב שאני מרעיפה עליהן, מעצם ההתבוננות בהן מכמה זוויות מבט וההתמודדות איתן במסע פנימי המלווה בכתיבה.
הסיפורים המובאים כאן מספרים על מפגשי עם מצבים שונים בחיים, על דמויות מילדותי, על אנשים שאני פוגשת, על צמתים שמזמנים אפשרויות חדשות ועל מסעות חיצוניים ופנימיים. יש בהם גילויים ותובנות והם מאפשרים הסתכלות חדשה על החיים, ובכל אחד מהם נשזר, לפחות מבחינתי, איזה חוט ששואב אליו כוחות ריפוי.
מקווה שתיהנו.
מעיין
אין עדיין תגובות